מזונות ומדור אלמנה לאחר פסק דין לגירושין וגבייתם מיורשים על פי צוואה

עובדות והליכים

א.         הצדדים [פלונית ופלוני] נישאו כדת משה וישראל בתאריך ** **תשל"ד (1974) ולהם שתי בנות בגירות (האחת בת ארבעים ואחת והשנייה בת שלושים ושלוש).

ב.         בתאריך י"ז בסיוון תש"ע (30.5.2010) פתחה האישה בבית הדין תיק לתביעת מזונות. התקיים דיון בתאריך ט"ו בכסלו תשע"א (22.11.2010) במעמד האישה התובעת בלבד – הבעל הנתבע שהה בחו"ל, וניתן פסק דין המחייב את הבעל במזונות אישה בסך 2,700 ש"ח לחודש החל מחודש מאי 2010.

ג.          בחודש יוני 2012 שב הבעל לישראל עקב מצב בריאותי קשה, ובתאריך י"ב באב תשע"ב (31.7.2012) פתחו הצדדים תיק לאישור הסכם ובו בקשה משותפת לגירושין עקב פירוד בן למעלה משתים־עשרה שנה שבהן שהה הבעל בחו"ל. בדיון שהתקיים בתאריך כ"ה בתשרי תשע"ג (11.10.2012) הופיעה האישה לבדה וביקשה להקפיא את התיק, בית הדין נעתר לבקשה והקפיא את התיק לחודשיים.

ד.         בתאריך ה' בטבת תשע"ג (18.12.2012) הגיש הבעל תביעת גירושין בנימוק כי האישה רוצה להתגרש ממנו והם אינם בקשר שש־עשרה שנים. בדיון שהתקיים בתאריך כ"ח בניסן תשע"ג (8.4.2013) הופיעו שני הצדדים – הבעל והאישה: הבעל ביקש גירושין האישה הסכימה להתגרש לפי ההסכם שנחתם ביניהם. לשאלת בית הדין מדוע הוא רוצה להתגרש, ענה הבעל כי האישה רוצה להתגרש והוא מסכים להתגרש אך לא לפי ההסכם שהיא הכינה.

ה.         בית הדין נתן החלטה בתאריך כ"ח בניסן תשע"ג (8.4.2013) ובסופה נתן בית הדין פסק דין לגירושין, קבע דיון הוכחות בתביעת הרכוש לתאריך כ"ה בתמוז תשע"ג (3.7.2013) ונתן צו עיכוב ביצוע על פסק הדין למזונות מיום ט"ו בכסלו תשע"א (22.11.2010) עד להחלטה אחרת.

ו.          בתאריך ו' בסיוון תשע"ג (15.5.2013) הלך הבעל לבית עולמו ולבקשת האישה הורה בית הדין בתאריך כ"ג בתמוז תשע"ג (1.7.2013) על סגירת כל התיקים.

ז.          בתאריך ג' באייר תשע"ה (22.4.2015) הגישה האישה – האלמנה תביעה למדור ולמזונות מן העיזבון. לדבריה בכתב התביעה, החל בינואר 2000 ועד לפטירת הבעל שילמה היא את לבדה מלוא חוב המשכנתה בסך של 462,420 ש"ח ומגיעה לה מחצית מתשלום זה. כן תבעה מזונות אלמנה ומדור ספציפי בדירה שהיא גרה בה עד היום.

ח.         המנוח השאיר צוואה הנושאת את התאריך א' באייר תשע"ג (11.4.2013) ובה הוריש את נכסיו לאחותו [אלמונית] ולפיכך הנתבעת בתובענה זו היא אחות המנוח היורשת על פי הצוואה.

ט.         בדיון שהתקיים בבית הדין בתאריך י"ד בסיוון תשע"ה (1.6.2015) טען ב"כ הנתבעת לחוסר סמכות בית הדין לדון בתביעה זו, ובסופו החליט בית הדין על הגשת סיכומים בנושא הסמכות.

י.          באי כוח הצדדים הגישו סיכומים בעניין הסמכות, ובית הדין נתן החלטה מנומקת בתאריך י"ד באדר ב' תשע"ו (24.3.2016) ולפיה תביעת האלמנה למדור ומזונות מן העיזבון היא בסמכות בית הדין הרבני, ואילו תביעת הבת [– אחת הבנות הבגירות, שאף היא הגישה תביעה] למזונות ומדור מהעיזבון אינה בסמכות בית הדין; ניתן צו לעיכוב ביצוע על הליכי הוצאה לפועל על מכירת הדירה, ונקבע דיון ליום י"ד באייר תשע"ו (22.5.2016).

יא.        בדיון שהתקיים בתאריך י"ד באייר תשע"ו (22.5.2016) ניסה בית הדין להביא את הצדדים להסכם כולל, הניסיון לא צלח ובסופו של דיון הוחלט על הגשת סיכומים בתביעת האלמנה למדור ומזונות מן העיזבון. לשאלת בית הדין אם אין רצון ב"כ הנתבעת בדיון הוכחות ענה בא כוחה כי מפאת כבודו של המנוח די להם בחומר המונח בפני בית הדין במסגרת ההליכים עד היום, ובית הדין נתן החלטה על הגשת סיכומים בתובענה זו.

טענות התובעת

א.         לדברי התובעת לא היו גירושין בפועל ולכן לא הפסידה את זכויותיה למדור ולמזונות. וכפי שכתב הרמ"א (בשולחן ערוך אבן העזר סימן צ סעיף ה): "אבל כל זמן שלא נתגרשה אף על גב שנתן עיניו לגרשה יורשה."

ב.         בית הדין נתן צו לעיכוב ביצוע בעניין המזונות לאור טענת 'פרעתי' של הבעל, אך טענה זו לא הוכחה עד היום וב"כ הנתבעת ויתר על זכותו להביא עדים או הוכחות לטענה זו. גם לטענה כי האישה עבדה אין בסיס כיוון שמשכרה שילמה עבור חוב המשכנתה שאותו שילמה לבדה במשך כל השנים ששהה הבעל בחו"ל והיא נותרה לבדה בישראל.

ג.          חיוב המזונות שפסק בית הדין במעמד צד אחד הוא על פי הנפסק בשולחן ערוך (סימן ע סעיף ה) כי מי שהלך לחו"ל פוסקים מזונות לאשתו אף שלא בפניו.

ד.         חוב מזונות אלמנה הוא הן על פי הדין האזרחי – חוק הירושה, תשכ"ה – 1965 (פרק רביעי סעיפים 56, 57(א)(1)) והן על פי הדין הדתי כפי הנפסק בשולחן ערוך (אבן העזר סימן צג סעיף ג): "אלמנה ניזונת מנכסי יורשים כל זמן אלמנותה [...] כל זמן שלא תתבע את כתובתה."

ה.         בפד"ר (כרך ב עמוד 298) נקבע כי אלמנה זכאית למדור גם בחלק הדירה שהיה שייך לבעלה המנוח, מכוח תנאי כתובה למדור אלמנה ומכוח מזונות, כשהמדור הוא בכלל מזונות. גם אם תמצי לומר שאין לאלמנה זכות למזונות מחמת פסק הדין לגירושין, עדיין עומדת לה זכות למדור מדין תנאי כתובה שאינו תלוי במזונות כפי שכתב בשו"ת הרשב"א (חלק ב סימן קסה).