כשנתיים וחצי ניסתה אישה להתגרש אך נתקלה בחומה בצורה מצד הבעל, שחזר ודרש מבית הדין הרבני לחנך אותה ולחייבה לחזור הביתה. הדיינים, שראו את התנהגותו האגרסיבית של הבעל בחומרה, מצאו דרך יצירתית לחייבו בגט אף שלאישה לא הייתה עילה הלכתית.
תשעה חודשים לאחר שנישאה, עזבה האישה את הבית ועברה להתגורר בעיר אחרת. כשנה לאחר מכן, באפריל 2012, היא הגישה תביעת גירושין בבית הדין הרבני האזורי בחיפה. הבעל, מצידו, סירב להתגרש ותבע שלום בית.
לייעוץ משפטי בעניין תביעות גירושין:
פנה לעורך דין דיני משפחה
נסיונות בית הדין להביא את הצדדים לאיזושהי הסכמה לא צלחו: האישה עמדה על כך שהיא רוצה להתגרש. היא סיפרה כי אינה עומדת בהתחייבויותיה כאישה, ובכלל זה אינה מסוגלת לקיים יחסי מין או לדאוג לבית, וכי היא סבלה ובכתה רבות במהלך החיים המשותפים הקצרים עם בעלה.
הבעל, שטען כי לא התחתן כדי להתגרש, דרש מבית הדין לחנך את האישה ולחייב אותה לחזור הביתה. בדיון שהתקיים באפריל 2014 הוא צעק לעבר האישה "בשם ה' לא תקבלי גט לעולם" ודרש מבית הדין להעניש את האישה הסרבנית ולהותירה עגונה.
האישה הבהירה שעבורה, לחזור לחיות עם הבעל זה כמו אונס, וטענה שבעלה מאוס עליה.
אב בית הדין, הרב מימון נהרי, והדיינים הרב יוסף יגודה והרב יצחק רפפורט קבעו שעל בני הזוג להתגרש ויפה שעה אחת קודם.
הדיינים התרשמו מכנות האישה והאמינו שאינה מסוגלת לחזור לחיות עם בעלה. עם זאת, הם קבעו כי האישה לא הוכיחה את טענת המאיסות על מנת שניתן יהיה לחייב את הבעל בגט לפי ההלכה.
לפי הדיינים, אישה שטוענת מאיסות צריכה להצביע על התנהגות מסוימת שהביאה אותה לחוש גועל כלפי בעלה והיא לא עשתה זאת.
חובה להתייחס לאשה בכבוד
עם זאת, הדיינים קבעו כי אינם יכולים להתעלם מהתנהגותו האגרסיבית והשתלטנית של הבעל. בפסק הדין נכתב: "... הבעל אינו מפנים את החובה המוטלת עליו על פי התורה כבעל כלפי האשה, ונדמה לו שחובת בית הדין לחנך את אשתו לקבל מרותו, התנהגות בלתי ראויה לבעל שטוען כי הוא לומד תורה. הבעל אינו מבין שגם עליו מוטלת חובה להשתנות ולהתייחס אל האשה בכבוד ולחזר אחריה לשלום בית".
הדיינים גם הביעו חשש שהבעל הגיש את תביעת שלום הבית רק כדי לנקום באישה על שעזבה אותו ושהוא משתמש בסירוב להתגרש כעונש. עניין חמור ביותר לסברתם.
לכן, כדי לשחרר את האישה מבעלה הנקמני והאגרסיבי מצאו הדיינים דרך מעניינת להביא לחיובו בגט.
לפי בית הדין, מאחר שהאישה אינה מסוגלת לקיים יחסי מין עם בעלה, והשניים גם פרודים מזה שלוש וחצי שנים, נמנע מהבעל קיום מצוות פרייה ורבייה.
מאחר שבית הדין אינו יכול לכפות על האישה לחזור לבעלה וודאי שלא לקיים עמו יחסי אישות, מוטלת עליו החובה להורות לבעל לגרש את אשתו, על מנת שיוכל להינשא לאחרת שעמה יוכל לקיים את המצווה.
בדרך זו מצא בית הדין פתרון הלכתי יצירתי כדי להביא את נישואי הצדדים לסיום ולא לכפות על האישה מערכת יחסים שאינה מעוניינת בה עוד.
משכך, תביעת שלום הבית נדחתה ותביעת האישה לגירושין התקבלה תוך חיוב הבעל בגט.
* עו"ד רן רייכמן עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק. שמות באי הכוח לא אוזכרו בפסק הדין.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין