האם הביולוגית, שהעניקה לבנה את הדירה כשהיה קטין, ביקשה למנוע מהמאמצת לרשת אותה באמצעות תביעה לביטול המתנה. אלא שבית המשפט קבע כי לא הוכחה עילה שמצדיקה לבטל עסקה שאושרה לפני יותר מ-20 שנה.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע לאחרונה כי אמו המאמצת והיורשת היחידה של צעיר שהתאבד בגיל 28 זכאית לרשום על שמה דירה בתל-אביב שקיבל במתנה מאמו הביולוגית כשהיה קטין. בכך, נדחתה תביעת האם הביולוגית לביטול המתנה בטענה שמטרתה הייתה להבטיח שבנה ייהנה מהדירה ולא אמו המאמצת.
כ-3 שנים לאחר שהילד הועבר לאומנה אמו הביולוגית חתמה על תצהיר להעברת הדירה שלה במתנה לילד תוך שמירת זכותה לגור בה כל חייה. מה שעמד מאחורי העסקה הייתה התמכרות קשה להימורים שהעלתה חשש גדול שתאבד את הדירה עקב חובות.
ב-1997 אישר בית המשפט למשפחה את העסקה והבן נרשם כבעל הדירה לצד הערת אזהרה על זכות המגורים של אמו הביולוגית.
שנים לאחר מכן הוא אומץ על ידי האם ששימשה לו כמשפחת אומנה, וב-2016 שם קץ לחייו. כשנה לאחר מכן ניתן צו ירושה לאמו המאמצת אך כשניסתה את לרשום את הדירה שלו על שמה היא נתקלה בקושי משום שהערת האזהרה הצריכה הסכמה מצד האם הביולוגית – וזו לא ניתנה.
בעקבות זאת הוגשו לבית המשפט שתי תביעות: האחת, תביעת המאמצת לרשום את הזכויות על שמה ללא הסכמת האם הביולוגית. השנייה, תביעתה של האם הביולוגית לביטול המתנה בעילות שונות.
התכלית העיקרית מתקיימת
בתביעתה טענה האם הביולוגית בין היתר כי האם המאמצת ועורך הדין שלה כפו עליה לחתום על תצהיר המתנה מבלי להסביר לה את ההשלכות. עוד היא טענה כי התנאי המרכזי של המתנה היה שבנה יזכה בדירה לאחר מותה, ומאחר שהתנאי לא מתקיים יותר העסקה לא תקפה. אלא שהשופט ארז יקואל קבע כי אין עילה לביטול המתנה ולכן הדירה תועבר לאם המאמצת.
ראשית, השופט הבהיר כי הטענות שהעלתה האם הביולוגית סותרות זו את זו. כך, מצד אחד היא טענה שהעסקה תקפה אך צריכה להתבטל ומצד שני טענה שהעסקה כלל לא תקפה משום שלא הבינה את משמעותיה וחתמה עליה בכפייה.
שנית, גם ניתוח לגופו של עניין אינו מאפשר את ביטול העסקה שאושרה בפסק דין של בית משפט למשפחה לפני יותר מ-20 שנה.
בהקשר זה השופט ציין כי עדויות האם המאמצת ועורך הדין, תוכן תצהיר המתנה ועדות האם הביולוגית עצמה שכנעו אותו כי חתמה על התצהיר במודעות מלאה. כמו כן, האם הביולוגית לא הציגה כל עדות או ראיה לכך שהופעלו עליה לחצים, ונראה כי העסקה בוצעה בכדי לעזור לה לשמור על קורת הגג שלה.
מכאן, השופט הוסיף וקבע שבניגוד לטענת האם, התכלית העיקרית של המתנה היה הבטחת זכות המגורים שלה ואילו הותרת הדירה לבנה הייתה תכלית משנית בלבד. העובדה שהתכלית המשנית לא מתקיימת עוד אינה מבטלת את העסקה, קבע, כיוון שהיא יונקת את כוחה מהתכלית העיקרית שעדיין מתקיימת – הבטחת מגוריה של האם הביולוגית בדירה.
לפיכך נקבע כי האם המאמצת תוכל לרשום את הדירה על שמה ללא צורך בהסכמת האם הביולוגית, שתמשיך לחיות בדירה כל ימי חייה. למרות דחיית תביעתה החליט השופט שלא לחייב את האם הביולוגית בהוצאות, וזאת בצל מות בנה ומצבה הכלכלי והבריאותי הקשה.
- ב"כ האם המאמצת: עו"ד י' בר אשר
- ב"כ האם הביולוגית: עו"ד י' יחזקאל, עו"ד ה' תמרי
עו"ד מיה רשל ארבל
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין