הבן התאבד במעצר, המשפחה תובעת פיצויים

לפסק הדין בעניין עזבון המנוח פלוני ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר

בני משפחתו של עציר שהתאבד תבעו פיצויים משירות בתי הסוהר, בטענה שרשלנות הובילה את בנם לשים קץ לחייו. עו"ד ברק ארד: "למרות החשש כי קיימת סכנה לחייו, לא ננקטו פעולות למניעת הסיכון".

באוקטובר 2008 נעצר גבר בחשד לתקיפת בת זוגו, ונשלח למעצר בבית הכלא "אוהלי קידר". כעבור מספר ימים, בהיותו נתון להשגחת השב"ס, ניסה להתאבד בתליה בתאו באמצעות סדין, הובהל לביה"ח סורוקה במצב של מוות קליני ונפטר שם כעבור שלושה ימים.

בעקבות זאת הגישה משפחתו תביעת פיצויים לבית משפט השלום בירושלים כנגד שירות בתי הסוהר, וטענה כי הבן מצא את מותו בשל רשלנות השב"ס.

בפסק הדין של בית משפט השלום נקבע, כי על אף שהשב"ס חב חובת זהירות כלפי העציר, הרי שאינו יכול לצפות את כל הסכנות מראש ולא תמיד יש בידיו מידע קונקרטי, המתייחס למצוקתו הנפשית של העציר.

בפסק הדין צוין גם, שהמנוח ריצה ארבע שנות מאסר, בין 2003 ל-2007, ומתיקו האישי לא עלה כי סבל ממצוקה נפשית כלשהי. יתרה מכך, משום שלא היה זה מעצרו הראשון של המנוח, לא היו סימנים לקושי נפשי כזה או אחר. גם עדותה של בת זוגו, שניתנה מספר ימים לפני ההתאבדות, לא הכילה מידע בעל חשיבות להמשך האירועים.

השלום דחה, המחוזי קיבל

משכך, דחה בימ"ש השלום את התביעה, ובני המשפחה ערעור לביהמ"ש המחוזי בירושלים. לטענתם, קליטת המנוח בבית המעצר נעשתה בחוסר מקצועיות ולא ניתנה כל התייחסות למצבו הנפשי.

בשב"ס טענו כי פעלו בהתאם לפקודות הקבע של נציבות שירות בתי הסוהר, ואף ערכו לאסיר ראיון קליטה ובדיקה רפואית על ידי חובש. עוד הוסיפו, כי יש להשאיר את פסיקת השלום על כנה, שכן לא היה כל מידע קונקרטי המזהיר מפני ההתאבדות.

השופט כרמי מוסק קבע, כי טופס ראיון הקליטה שנערך למנוח מעלה כי התעורר חשד לגבי מצבו הנפשי של המנוח אצל קצין המשמרת שערך את הראיון, ואף צוין בו כי יש לעקוב אחר הסתגלותו למעצר.

נזק ראייתי למשפחה

לדברי השופט, בשב"ס לא זימנו את הקצין להעיד וגם לא צירפו את טופס הראיון לראיות ההגנה. על כן, נקבע שהנתבעים לא הצליחו להראות כי אכן ננקטו כל האמצעים המתבקשים לגבי המנוח.

השופט קבע, כי בשב"ס היו מחויבים לנקוט פעולה כלשהי לאור חוות דעתו של קצין המשמרת בטופס הריאיון, ומשלא עשו כן, הרי שהתרשלו בהתנהלותם כלפי העציר.

בנוסף, ציין השופט, בטופס הריאיון לא צוין שמו של המראיין או מספרו האישי, ובכך נגרם למשפחת המנוח נזק ראייתי.

הערעור התקבל, אם כן, בהרכב של שלושה שופטים - כולל השופטים יורם נועם ומשה בר-עם - והטיל על השב"ס את האחריות המלאה למותו של המנוח.

התיק הוחזר לבית משפט השלום לשם קביעת גובה הפיצויים והשב"ס חויב בהוצאות המשפט של המערערים בגובה 20 אלף שקל.

לפי עו"ד ברק ארד העוסק, בין היתר, בדיני נזיקין, אחראי שירות בתי הסוהר כלפי האסירים המוחזקים על ידו וכלפי בני משפחותיהם. כאשר מתרשל שירות בתי הסוהר ומפר את החובה המוטלת עליו וכתוצאה מכך נגרם לאסיר נזק גופני, זכאי אותו אסיר לפיצוי.

"במקרה זה, התרשל שירות בתי הסוהר, כאשר למרות החשש שהתגלה אצל מי שראיין את האסיר המנוח כי קיימת סכנה לחייו, לא ננקטו על ידי שירות בתי הסוהר פעולות כלשהן למניעת הסיכון", מוסיף עו"ד ארד, "נכון עשה ביהמ"ש המחוזי כאשר העביר את נטל ההוכחה על כתפי שירות בתי הסוהר, ולא אפשר להם לחמוק מאחריות בדרך של הסתרת מידע מביהמ"ש ומהתובעים".

• ב"כ המערערים: עו"ד ש. ברק
• ב"כ המשיבה: פרקליטות מחוז ירושלים

לפסק הדין בעניין עזבון המנוח פלוני ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר

למדור: פלילי

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.