״הבטחה שלטונית״: המדינה תפצה יורשים על קרקע שהופקעה מאביהם

הקרקע הופקעה לפני כ-40 שנה בג׳וליס והתובעים הוכיחו שמינהל מקרקעי ישראל הבטיח לאב קרקע חלופית בתמורה. טענת המדינה כי ההבטחה לא הייתה מחייבת נדחתה

השופט אמיר טובי קיבל לאחרונה תביעה שהגישו ששת ילדיו של ראש מועצת ג׳וליס לשעבר. המדינה הפקיעה מהאב קרקעות ב-1976. התובעים טענו שהמדינה התחייבה לספק לאב קרקע חלופית ולא קיימה. המדינה טענה בתגובה שלא מדובר בהבטחה שלטונית ובכל מקרה חל שינוי במדיניות וכיום הפיצוי לבעלי קרקעות הוא רק כספי. השופט קבע שאין בסיס להתנערות המדינה מהתחייבותה.

ב-1976 המדינה הפקיעה שטח בגודל של 2,069 דונם שנמצא בשטח הכפר ג׳וליס. בעלי הזכויות בקרקעות עתרו לבית המשפט העליון נגד ההפקעה אך עתירתם נדחתה. 

ילדיו של אחד מבעלי הקרקעות שהופקעו הגישו תביעה נגד המדינה לאחר מותו וטענו כי מגיע להם פיצוי כיורשים. 

הם הסתמכו על הבטחה שלטונית שניתנה לטענתם לאביהם המנוח על ידי המדינה עוד בשנת 1978. הם הפנו לסיכום פגישה שהתקיימה באותה שנה במשרדי מחוז הצפון של מינהל מקרקעי ישראל בה הבטיח המינהל כי בעלי הזכויות בקרקעות שהופקעו יפוצו בקרקע חליפית אם ירצו בכך.

עוד הם טענו כי אם תידחה בקשתם לפיצוי בדמות קרקע חלופית הם דורשים פיצוי כספי בשווי המקרקעין שהופקעו, סך של 2,430,000 שקל.

המדינה טענה מנגד כי הנוכחים בפגישה שאליה הפנו התובעים לא ראו בדברים שנאמרו במסגרתה הבטחה שלטונית. היא הוסיפה כי בכל מקרה אין למינהל סמכות בלעדית להורות על מתן פיצויים ולא הוכח שהייתה כוונה להקנות לאותה הבטחה תוקף משפטי.

הבטחה ברורה וחד משמעית

השופט אמיר טובי מבית המשפט המחוזי בחיפה קבע שהוכח כי בפגישה מ-1978 השתתפו נציגי משרד החקלאות ומינהל מקרקעי ישראל וכן המנוח, מתוקף היותו ראש המועצה המקומית ג׳וליס באותה תקופה. מפרוטוקול הישיבה עולה שהמנוח הלין על הפקעת שטחים ששייכים לתושבי הכפר המעבדים אותם במשך דורות. בתגובה השיב נציג המינהל כי המינהל אינו מוכן לטפל בביטול ההפקעה אך אם התושבים ירצו הוא מוכן לבוא לקראתם ולפצות את בעלי הזכויות בקרקע חלופית.

לדבריו, ההבטחה עונה על הכללים שנקבעו בפסיקה ל״הבטחה שלטונית״. בין היתר נקבע, כי מי שנתן את ההבטחה שימש כמנהל מינהל מקרקעי ישראל והיה מוסמך להתחייב להעניק קרקע חלופית כפיצוי. זאת במיוחד לנוכח העובדה שפיצוי בדרך זו לא היה חריג יוצא דופן אלא נעשה פעמים רבות לאורך השנים.

גם מעמדם הבכיר של משתתפי הישיבה מעיד על רצינות המעמד והכוונה לתת להחלטות תוקף משפטי.

השופט הבהיר כי גם במקרים בהם הוכח קיומה של הבטחה שלטונית, רשאית הרשות להשתחרר ממנה אם הוכיח כי קיים, בדיעבד, צידוק חוקי לשינוי התחייבותה.

במקרה זה, נציגת המדינה העידה כי לאורך השנים התגבשו אצלה נהלים לפיהם לא מפצים בקרקעי בגין הפקעת מקרקעין, אלא רק בפיצוי כספי.

לדבריו, ככלל, רשות מינהלית רשאית לשנות את מדיניותה בכל עת, ולעיתים היא אף מחויבת לעשות כן, בין היתר על מנת להתאימה למציאות החיים המשתנה. ואולם, המדינה לא הוכיחה טעם סביר ומוצדק העומד ביסוד שינוי המדיניות הנהוגה אצלה בכל הנוגע לפיצויי הפקעה. ״לא נאמר דבר וחצי דבר לגבי השיקולים שעמדו ברקע השינוי או האינטרס הציבורי שאותו הוא נועד לקדם ולהשיג״, כתב.

בנסיבות אלה אין לאפשר לנתבעת לסגת מהבטחתה ועליה לפצות את התובעים בקרקע חלופית על פי הזכויות שהיו למנוח במקרקעין.

המדינה חויבה בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 30,000 שקל.

• שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין