הבטיח לאשתו זכות מגורים בדירתו לכל החיים - אך היא תפונה

לאחר שבני הזוג התגרשו בית המשפט למשפחה התיר לאישה להמשיך לגור בדירה בהתאם להערת אזהרה שנרשמה לטובתה. המחוזי הפך את ההחלטה וקבע שלא הגיוני שהאיש התכוון לאפשר לה להמשיך להתגורר בדירתו במקרה של פרידה

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל ערעור של גבר על פסק דין שקבע כי גרושתו יכולה להמשיך לגור בדירה שלו לתמיד. במהלך נישואיהם חתמו השניים על הסכם בו האיש העניק לאישה זכות להתגורר בדירה שבבעלותו עד יום מותה, ובהתאם לכך נרשמה לזכותה הערת אזהרה במרשם המקרקעין. לאחר הגירושים, בית המשפט למשפחה קבע כי האישה רשאית להמשיך להתגורר בדירה משלא נקבע בהסכם אחרת. הרכב של שלושה שופטים במחוזי הפך את ההחלטה והורה על פינוי הגרושה מהדירה. נקבע כי אף שזכות המגורים לא הוגבלה בהסכם, לא סביר שהאיש התכוון שהיא תוכל לגור בדירה שלו גם לאחר הגירושים.

בני הזוג לשעבר, ישראלי ואזרחית זרה, הכירו דרך האינטרנט ונישאו בחו"ל בשנת 2011. ב-2014 הגיעה האישה לישראל עם בנה ועברה להתגורר בדירת האיש.

באותה שנה נרשמה לטובת האישה הערת אזהרה בלשכת רישום מקרקעין, לפיה היא זכאית לגור בדירת האיש לכל החיים. ההערה נרשמה על בסיס מסמך שנחתם על ידי שני הצדדים, בו נכתב כי האיש מעניק לאישה ולבנה זכות להתגורר בדירה והיא תוכל להשתמש בה לצורך עבודתה. עוד הוסכם כי הזכות תהא תקפה גם אם ייעשה בדירה פרויקט פינוי בינוי, ותפקע עם מות האישה.

לאחר גירושי הצדדים הגיש האיש תביעת פינוי נגד האישה בבית המשפט למשפחה, אך תביעתו נדחתה ונקבע שלפי לשון ההסכם זכות המגורים לא הוגבלה רק לתקופה הנישואים. עוד נקבע שאם האישה תבחר לעזוב את הדירה האיש ישלם לה 4,000 שקל לחודש.

בערעור שהגיש טען המערער כי ברור שכוונתו הייתה להעניק את זכות המגורים רק בזמן הנישואים. לאור העובדה שרכש את הדירה לבדו שנים רבות לפני שהכיר את האישה והיא לא השקיעה בה כספים, אין היגיון בכך שתמשיך לגור בה לאחר הגירושים. עוד טען האיש כי חיובו ב-4,000 שקל בחודש אם תחליט האישה לעזוב מהווה עיוות דין, שכן תנאי שכזה לא בא לידי ביטוי בהסכם.

האישה טענה מנגד שלשון ההסכם ברורה ואינה מסייגת את זכות המגורים במקרה של גירושים. לדבריה, האיש הוא זה שניסח את ההסכם וכוונתו הייתה להבטיח לה קורת גג בישראל גם לאחר הגירושים, שכן בבואה לישראל היא איבדה את זכויות הפנסיה שלה בארצה.

לא סביר

את פסק הדין כתב השופט נפתלי שילה, שקבע כי מעדות האישה עולה שמטרת ההסכם הייתה להגן עליה במשך כל החיים, גם לאחר פטירת המערער, כדי שילדיו הבגירים שהתנגדו לנישואיהם לא יוכלו לסלקה מהדירה.

ואולם, לא הייתה כוונה להבטיח לה לגור בדירה במקרה פרידה. השופט ציין כי אין ספק שהאיש, או כל בן אדם סביר, לא היה מסכים לתת זכות כזו לגרושתו.

העובדה שזכות המגורים רחבה וכוללת גם שימוש לצורך עבודתה או אם יתבצע פינוי בינוי, הוסיף השופט, תומכת בפרשנות לפיה הכוונה הייתה שהזכות תחול כל עוד הם נשואים בלבד.

עוד נקבע כי גם אם היה מוכח שזכות המגורים של האישה חלה לאחר הגירושים, היא לא הייתה זכאית לפיצוי חודשי במידה שהייתה מחליטה לעזוב, מכיוון שזכות שכזו מלכתחילה לא הוקנתה לה בהסכם.

לפיכך נקבע שהאישה לא זכאית להתגורר עוד בדירה והערת האזהרה תימחק.

השופטות עינת רביד (אב"ד) וסיגל רסלר-זכאי הסכימו לפסק הדין.

האישה חויבה ב-20,000 שקל הוצאות.

• ב"כ האיש: עו"ד יעקב בלס
• ב"כ האישה: עו"ד אורלי לוי-ברון

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין