האם דרשה מזונות של כ-10,000 שקלים בחודש לבנה בן ה-3 אך בית המשפט קבע כי היא לא יכולה לכפות את אורח חייה הראוותני על האב, עמו ניהלה זוגיות קצרצרה.
בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט למשפחה בתל-אביב חויב אב לילד כבן 3 במזונות של 1,450 שקלים בחודש – סכום שאמור לכסות אך ורק את צרכיו ההכרחיים. מדובר בכחמישית מהסכום שהאם תבעה.
התובעת – גרושה ואם לשבעה ילדים מאבות שונים – הגישה את תביעת המזונות בשנה שעברה בשם בנה הצעיר, יליד 2015, פרי זוגיות קצרה שניהלה עם הנתבע.
בתביעה היא טענה כי הילד זקוק ללא פחות מ-9,800 שקלים עבור כיסוי צרכיו בנוסף למחצית מעלות הגן הפרטי בו הוא מתחנך.
היא טענה כי היא לא יודעת בדיוק מה מצבו הכלכלי של האב אך על פי הערכות שונות ואורח חייו ניתן להניח כי הוא משתכר לא פחות מ-10,000 שקלים נטו בחודש. מלבד זאת, לטענתה, יש לו דירה בבעלות משותפת עם אחיו ולמשפחתו עסק מכובד. כלומר, לטענתה הוא אמיד דיו כדי לממן את אורח החיים הנוכחי של הילד.
מנגד, טען האב בראש ובראשונה כי אין סיבה לפסוק בתביעה לפי הדין היהודי משום שהתובעת אינה יהודייה – עובדה שנמנעה מלחשוף בתביעתה בחוסר תום לב.
משמע, לשיטתו החיוב במזונות צריך להיפסק לפי הדין האזרחי ולא הדתי, ויש לקחת בחשבון גם את הכנסות האם, שעומדות על כ-55 אלף שקל בחודש בהתחשב בכך שהיא משכירה מספר נכסי נדל"ן.
שנית, טען הנתבע כי השתכרותו בפועל עומדת על כ-9,500 שקלים בחודש סך הכל, באמצעותם הוא משלם עבור שכירות (2,500 שקל), הוצאות אחזקת בית, טיפול פסיכולוגי והחזרי הלוואות.
סכומים מופרזים
בפסק הדין, השופטת שפרה גליק קבעה בשלב הראשון כי המזונות כן ייפסקו לפי ההלכה היהודית, משום שהאם עברה גיור רפורמי, שאמנם אינו מוכר על פי הרבנות הראשית, אבל נחשב קביל בבתי המשפט בישראל.
מכאן, ומאחר שהילד מתחת לגיל 6, האב אמנם חייב לזון אותו לבדו אלא שחובה זו מוגבלת לצרכים ההכרחיים של הילד והחיוב צריך להיות מותאמת למצבו הכלכלי של האב.
בהמשך, השופטת עברה לבחון את מצבם הכלכלי של ההורים והגיעה למסקנה כי שניהם המעיטו בדיווח על סכומי השתכרותם.
בפועל, השופטת מצאה כי הכנסתו הפנויה של האב עומדת על כ-14,000 שקל בחודש בעוד שהאם נהנית מהכנסה פנויה של 50,000 שקל בחודש, נוהגת ברכב מרצדס יוקרתי ולא צריכה לשלם שכר דירה.
לנוכח מצב דברים זה, השופטת הסכימה עם טענת האב כי המזונות שדרשה האם "מופרזים על פי כל קנה-מידה, כשהתובעת אינה מבחינה בין הוצאות הכרחיות להוצאות שאינן כאלה".
"אין ספק", המשיכה השופטת גליק, "התובעת היא אישה עשירה ועתירת נכסים, אך היא לא יכולה 'להכתיב' את אורח חייה לתביעת מזונות מן הנתבע אתו חיה תקופה קצרה ביותר".
לפיכך, השופטת חייבה את האב במזונות נמוכים בהרבה מהתביעה המקורית והעמידה אותם על סך של 1,450 שקלים בחודש, בנוסף למימון 22% מהוצאות שכר הלימוד וההוצאות הרפואיות שאינן מכוסות בביטוח.
עו"ד צהלה הלוי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין