האם לא התחייבה בכתב – הבת תפנה את המשק שאחותה קיבלה במתנה

בית המשפט למשפחה הכיר בזכותה של הבת להמשיך להתגורר במשק כל ימי חייה על בסיס התחייבות בעל-פה מצד הוריה. המחוזי ביטל את פסק הדין

בית המשפט המחוזי בנצרת ביטל לאחרונה פסק דין של בית המשפט למשפחה שקבע כי בתה של בעלת זכויות במשק בצפון זכאית להמשיך להתגורר בו כל ימי חייה ולפצל את הבית שלה מהנחלה, אף שהאם העניקה את המשק במתנה לאחותה. השופט ערפאת טאהא קבע כי לכל היותר ניתנה לבת רשות להתגורר במשק והאם הייתה רשאית לבטלה. התיק הוחזר לפיכך לבית המשפט למשפחה על מנת שייקבע את מתווה הפינוי.

ב-1978 חזרה הבת לגור במשק של הוריה וניהלה אותו יחד עם בעלה לשעבר עד שקרס כעבור 9 שנים. בהמשך אביה נפטר והמשק עבר לאמה, שב-2013 החליטה להעביר את הזכויות במתנה לאחותה.

בעקבות זאת הגישה הבת תביעה לבטל את העברת הזכויות לאחותה. היא ביקשה לקבוע שהיא בעלת הזכויות במשק מכוח התחייבות הוריה או שהיא זכאית לגור בו כל ימי חייה, לפצל אותו מהנחלה ולקבל פיצוי כספי על השקעותיה. מנגד, אמה ואחותה הגישו תביעה לפינויה מהמשק.

ב-2018 האחות נפטרה תוך כדי בירור התביעה, ובתה (הנכדה) ירשה את זכויותיה.

בפסק דין שניתן לפני כשנה בבית המשפט למשפחה נקבע כי אכן הייתה התחייבות מצד ההורים כלפי הבת-התובעת שתקבל את המשק לאחר מותם. עם זאת נקבע כי האם הייתה רשאית לחזור בה מההתחייבות, למעט בנוגע לבית – בו הבת-התובעת רשאית להמשיך לגור כל ימי חייה ובאפשרותה אף לפצל אותו מהנחלה.

על פסק דין זה הגישו התובעת מצד אחד ואמה ונכדתה מצד שני ערעורים הדדיים. התובעת ביקשה שוב להכיר בה כבעלת הזכויות במשק כולו ולחילופין לפסוק לה פיצוי על השקעותיה או לחייב את אמה ואחייניתה לממן את עלויות הפיצול. האם והנכדה ביקשו מנגד לשלול מהתובעת את זכות המגורים בטענה שהוענקה לה ללא בסיס משפטי.

לא התחייבות משפטית

השופט הבכיר שאהר אטרש והשופטים ערפאת טאהא ותמר נסים שי דחו את ערעורה של התובעת וקיבלו את ערעור האם (שנפטרה במהלך הדיון בערעור) והנכדה.

בפסק הדין שנכתב על-ידי השופט טאהא נקבע כי בית המשפט טעה כשקבע כי האם התחייבה להעביר לתובעת את המשק, מאחר שהתחייבות לביצוע עסקה במקרקעין מחייבת מסמך כתוב – והסכם בכתב מעולם לא נכרת.

השופט ציין כי התובעת ניסתה להוכיח את ההתחייבות באמצעות התכתבויות של הוריה לגבי המשק אלא שהן לא נחשבות לחוזה מחייב, בין היתר משום שאין במסמכים אלה פרטים מהותיים לגבי העסקה או החלטה מושכלת וסופית להעברת הזכויות (בעגה משפטית: גמירות דעת).

השופט ציין כי מהראיות עלה שהתובעת ציפתה לקבל את הזכויות לאחר מות הוריה וייתכן שגם הייתה כוונה כזו מצדם, "ברם, כוונה ורצון אינם בגדר התחייבות משפטית שניתן לתת לה תוקף משפטי", כתב.

השופט הוסיף כי בהתחשב בכך לא היה זה צודק לקבוע כי לתובעת זכות מגורים שלא ניתנת לביטול. לכל היותר היא קיבלה רשות לגור במשק ואמה הייתה רשאית לבטל אותה, בפרט לנוכח העובדה שהיא כבר לא מתפעלת את המשק.

לפיכך הוחלט לבטל את פסק הדין של בית המשפט למשפחה ולהחזיר אליו את התיק כדי שיקבע מתווה לפינוי התובעת מהמשק.

לא נפסקו הוצאות.

• ב"כ המערערת (התובעת): גבי מיכאלי, עו"ד מקרקעין
• ב"כ המשיבות (האם והנכדה): עו"ד דניאל אלטמן

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין