לפסק הדין בעניין אופירה כוחאי נ' המוסד לביטוח לאומי
טלפנית בחברת פרטנר תקשורת התפטרה מעבודתה על מנת לטפל באמה החולה. כשנרשמה לקבל דמי אבטלה, סרב המוסד לביטוח לאומי לשלם לה עבור שלושת חודשי האבטלה הראשונים בטענה שההתפטרות לא היתה מוצדקת. בית המשפט חלק על דעתו.
טלפנית, שעבדה בחברת פרטנר במשרה מלאה בין השנים 2004 ל-2009, נאלצה לצמצם בהדרגה ובהסכמת מעסיקיה את היקף משרתה נוכח המצב הבריאותי הרעוע של אמה, אלמנה המתגוררת בגפה, שסבלה ממחלות כרוניות קשות שונות, בהן גם אי-ספיקת כלייתית וסכרת חמורה.
מרבית הטיפול והעזרה לאם, לרבות הליווי למוסדות רפואיים שונים, התבצע בשעות הבוקר. אי לכך, מאחר והחברה לא אפשרה לעובדת גמישות בשעות העבודה בבוקר, היא נאלצה להתפטר ולתור אחר עבודה אחרת שתאפשר לה לטפל באמה בשעות אלה. כחודשיים לאחר התפטרותה, בפברואר 2010, אכן מצאה האישה מקום עבודה אחר, אשר אפשר לה לעבוד החל מן השעה 12:00 ולהקדיש את כל שעות הבוקר לטיפול באם, שנפטרה כשנתיים לאחר התפטרות הבת מחברת פרטנר.
שלושה חודשים לאחר שהתפטרה מפרטנר, הגישה האישה תביעה לביטוח הלאומי לתשלום דמי אבטלה. תביעתה אושרה עקרונית אך הביטוח הלאומי סירב לשלם עבור שלושת חודשי האבטלה הראשונים, מאחר וסבר כי לא היתה הצדקה להתפטרותה מן החברה.
התעלמות מהוראות החוק
בעקבות זאת פנתה האישה לתבוע את המוסד לביטוח לאומי בבית הדין לעבודה בתל אביב. את תביעתה ביססה האישה על סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, לפיו "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן-משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות הענין היתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לענין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים".
בתביעתה טענה האישה, כי נסיבות מחלתה של אמה אילצו אותה להתפטר, על אף שהיתה שבעת רצון מעבודתה. לכתב התביעה אף צירפה התובעת מסמכים רפואיים המלמדים על מחלותיה של האם ומצבה הבריאותי.
המוסד לביטוח לאומי לא חלק על העובדה שהתובעת הפסיקה את עבודתה על מנת להקדיש את שעות הבוקר לטיפול באם, אלא שלטענתו, מצבה של האם בתקופה באמורה, לא חייב השגחה צמודה והיא יכלה לשהות לבדה מספר שעות ביום. על כן, לטענת הביטוח הלאומי, מתכונת העבודה בחברת פרטנר אפשרה לתובעת להמשיך לעבוד ולסעוד את אמה גם יחד.
החלטת הביטוח הלאומי אינה עולה בקנה אחד עם מצוות כיבוד הורים
השופטת נטע רות חלקה על קביעת הביטוח הלאומי וקיבלה את טענות התובעת. השופטת קבעה, כי בנסיבות אלו ברור שהמניע העיקרי (שלא לומר היחיד) להפסקת העבודה של התובעת ולוויתור שויתרה על מקום העבודה בו הועסקה כחמש שנים בתנאי העסקה מספיקים, נעוץ היה במסירותה לאמה וברצון ובתחושת החובה לטפל בה. בכך, קבעה השופטת, יש להוות טעם ערכי להצדקת ההתפטרות.
כסימוכין לכך ציינה השופטת גם את העובדה שהתובעת איתרה, זמן קצר לאחר התפטרותה ובכוחות עצמה, מקום עבודה חלופי שאיפשר לה להתפנות לאם בשעות הבוקר. זאת, מבלי שניסתה או ביקשה לנצל את זכאותה לתשלום דמי אבטלה (שאושרה כזכור עקרונית) לאחר חלוף 90 יום ממועד התפטרותה.
לאור כל זאת, הוסיפה השופטת, התנהגות הביטוח הלאומי עלולה לייצר תמריץ שלילי ובלתי ראוי מבחינה חברתית למי שמבקש לקיים את המצווה החשובה של כיבוד הוריו וטיפול בהם בעת מחלה או זקנה, ודברים אלו נכונים שבעתיים שעה שהם נבחנים דרך הפריזמה של המדיניות החברתית הראויה הנוגעת לתחום הביטחון הסוציאלי.
על כן קבעה השופטת שהמוסד לביטוח לאומי ישלם לתובעת דמי אבטלה על פי הדין בגין התקופה של שלושת החודשים בסמוך להתפטרותה.
מאחר והתובעת ייצגה את עצמה, נפסקו לה הוצאות משפט בסך 1,200 שקל.
לפסק הדין בעניין אופירה כוחאי נ' המוסד לביטוח לאומי
למדור: דיני עבודה
אתר המשפט הישראלי פסקדין
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.