חוק פיצויי פיטורים מאפשר התפטרות בדין מפוטר לנשים אחרי לידה, שעוזבות לצורך טיפול בילד. במסגרת סכסוך שהוכרע לאחרונה, שופטת ביה"ד לעבודה בת"א הסבירה שאין חובה לא לעבוד בכלל. מותר גם לעזוב למקום המאפשר קרבה משמעותית יותר לילד.
התובעת עבדה בחברה במשך כשנה ושלושה חודשים, בין השנים 2013-2014. באפריל 2014 היא חזרה לעבודה לאחר חופשת לידה. בחודש נובמבר היא הודיעה על התפטרותה לצורך טיפול בבנה, בהתאם לסעיף 7 לחוק פיצויי פיטורים, הקובע כי התפטרות תוך תשעה חודשים מיום הלידה לצורך טיפול בילד, דינה כדין פיטורים.
אלא שהיא לא קיבלה את כל הזכויות המגיעות לה הנובעות מסיום יחסי העבודה, ואף לא פיצויי פיטורים ושכר החודש האחרון. לכן היא נאלצה להגיש תביעה ביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב.
החברה-הנתבעת טענה שאינה מחוייבת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים כיוון שבפועל התובעת לא עזבה על מנת לגדל את הילד, אלא החלה לעבוד במקום עבודה אחר מיד לאחר התפטרותה.
לעניין המשכורת האחרונה, החברה טענה כי התובעת הוזמנה למשרדיה על מנת לקבל את משכורת נובמבר 2014, אולם "התובעת בעצמה התנגדה לקבל את משכורתה ללא פיצויים וללא השלמות כספים אשר לטענתה הנתבעת חייבת לה".
לעומת גרסת החברה, התובעת הסבירה שמקום העבודה החדש נמצא ליד ביתה, ממש "מעבר לכביש", מה גם שהחברה דרשה לעבוד רק במשמרות ערב, וסירבה לבקשותיה לשבץ אותה במשמרות בוקר, גם לאחר הלידה.
מנהג פסול ומקומם
השופטת יפית זלמנוביץ גיסין הסבירה כי לפי ביה"ד הארצי לעבודה, המונח בחוק "על מנת לטפל בילד", אין פירושו שההורה חייב להקדיש את כל זמנו לילד, אלא מספיק שההתפטרות נועדה לאפשר לו שהות ארוכה ומשמעותית יותר עמו. כלומר די בשינוי משמעותי של שעות העבודה בין מקום עבודה אחד למשנהו, על מנת לזכות עובדת יולדת מתפטרת בפיצויי פיטורים.
לגופו של עניין, השופטת ציינה כי "אין צורך להכביר מילים בשאלה מדוע הקירבה בין מקום המגורים למקום העבודה מאפשרת להורה להקדיש זמן משמעותי יותר לטיפול בילדו כפי מטרתו של סעיף 7 לחוק".
השופטת אף ציינה כי "חוסר האפשרות או הרצון להענות לבקשתה לעבוד במשמרות בוקר בלבד מהווה נדבך חשוב בהתגבשות זכותה של התובעת להתפטר בדין מפוטרת".
בנוגע למשכורת האחרונה, השופטת מתחה ביקורת על החברה, והבהירה כי הדרישה להגיע למשרדיה היא לא פחות ממקוממת.
"נגע זה שפשט אצל מעסיקים המעכבים תחת ידיהם את שכרם האחרון של העובדים או אינם משלמים במועד סיום יחסי עובד ומעביד תשלומים המגיעים לעובד כגון: דמי הבראה ופדיון חופשה על מנת ליצור מאזן אימים היה והתובע יגיש תביעה נגדם, הוא מנהג פסול", כתבה.
בסיכומו של דבר, השופטת הורתה לחברה לשלם לתובעת כ-17,000 שקל, וכן 3,000 הוצאות משפט. סכום הפיצוי הורכב מפיצויי פטורים, שכר נובמבר, החזר ניכויים לקופת גמל, וכן 4,000 שקל בגין פיצויי הלנת שכר.
- ב"כ התובעת: עו"ד חיים דואני
- ב"כ הנתבעת: עו"ד דורון נחום
עו"ד רומן ברונשטיין
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין