התובעת הגישה תביעה זו שבפני לקבלת זכויות המגיעות לה, לטענתה, מן הנתבעת בנסיבות סיום עבודתה אצל הנתבעת.
טענות הצדדים
1.התובעת הועסקה אצל הנתבעת מיום 25.8.2013 ועד ליום 30.11.2014 (ר' סעיף 3 לכתב התביעה).
2.התובעת ילדה ביום 11.4.2014, שבה לעבודה לאחר חופשת הלידה ובחודש נובמבר 2014 הודיעה על התפטרותה מעבודתה אצל הנתבעת לצורך טיפול בבנה בהתאם להוראת סעיף 7(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן – "החוק") (ר' סעיפים 6-5 לכתב התביעה).
3.לטענת התובעת מסרה הודעה על התפטרותה בתחילת חודש נובמבר 2014 וביום 30.11.2014 מסרה הודעה בכתב על התפטרותה (ר' סעיף 7 לכתב התביעה; נספח "ג" לכתב התביעה).
4.לטענת התובעת, הנתבעת לא שילמה לה את משכורת חודש נובמבר 2014 אף שהנפיקה תלוש שכר לחודש זה ולא שילמה לה פיצויי פיטורים חרף נסיבות התפטרותה המזכות אותה, כך לגרסתה, בפיצויי פיטורים (ר' סעיפים 9-8 לכתב התביעה).
5. טוענת התובעת, כי היתה לה קופת גמל פעילה מתקופת עבודתה אצל מעסיק קודם ואף על פי כן לא העבירה הנתבעת תשלומים לקופת גמל זו או לכל קופת גמל אחרת אף שבחודשים אוקטובר ונובמבר 2014 נוכו משכרה של התובעת סכומים בשיעור 1,133 ש"ח לצורך העברתם לקופת גמל אך הם לא הועברו ליעדם (ר' סעיפים 11, 15א' לכתב התביעה).
6.לגרסת הנתבעת התובעת טענה, אמנם, שברצונה לעזוב את העבודה על מנת לגדל את ילדה אך החלה לעבוד במקום עבודה חדש מיד לאחר התפטרותה "כך יוצא שהמניע של התובעת לעזוב את מקום העבודה הוא לא הטיפול בילד" (ר' סעיף 9 לכתב ההגנה) ועל כן, סבורה הנתבעת, כי אינה מחויבת בתשלום פיצויי פיטורים לתובעת.
7.עוד טענה הנתבעת, כי התובעת הוזמנה למשרדי הנתבעת על מנת שזו האחרונה תמסור לה את משכורת נובמבר 2014 אולם "התובעת בעצמה התנגדה לקבל את משכורתה ללא פיצויים וללא השלמות כספים אשר לטענתה הנתבעת חייבת לה" (ר' סעיף 19 לכתב ההגנה).
8.הנתבעת ביקשה כי בית הדין יורה על קיזוז תמורת ההודעה המוקדמת אותה היה על התובעת ליתן לנתבעת מכל סכום שיפסק לזכותה ככל שיפסק (ר' סעיף 20 לכתב ההגנה).
9.באשר להפקדות לקופת הגמל טענה הנתבעת, כי התובעת מעולם לא פנתה לנתבעת והודיעה לה כי יש לה הסדר פנסיוני קודם ומעולם לא ביקשה "להמשיך ולהפריש לה את כספי הפנסיה לקופה שהפרישו לה במקום עבודה קודם" (ר' סעיף 23 לכתב ההגנה).
10.עוד ציינה הנתבעת, כי סוכן ביטוח מטעמה הגיע מספר פעמים על מנת להחתים את העובדים על טפסי הצטרפות לקרן פנסיה וכי "הנתבעת פעלה באחריות ובחרה בכל זאת להפריש את כספי הפנסיה לטובת התובעת עד שתחתום על המסמכים הנדרשים" (ר' סעיפים 26-24 לכתב ההגנה).
דיון והכרעה
11.סעיף 7 לחוק קובע:
" (א)התפטרה עובדת, תוך תשעה חדשים מיום שילדה, על מנת לטפל בילדה – יראו לענין חוק זה את התפטרותה כפיטורים".
12.בפסק דין גיסין – המוסד לביטוח לאומי (דב"ע (ארצי) 48/98 - 0, פד"ע ל"ב 130) חזר ואזכר בית הדין הארצי לעבודה את ההלכה שנקבעה בדב"ע (ארצי) נה/3-51 דינה חבה – סופר דרינק בע"מ (פד"ע כ"ח 471) ולפיה:
"ב.עיון בסעיף 7 לחוק מביא למסקנה כי שני תנאים מצטברים צריך שיתמלאו על-מנת שתקום זכאותו לפיצויי פיטורים מכוחו. האחד – לידה, והשני מטרת ההתפטרות – הטיפול בילד.
ג. אין ליתן לדיבור 'על מנת לטפל בילד' פירוש, על-פיו כל זמנו של ההורה יוקדש לטיפול בילד וכל עוד הוא בגדר 'ילד'. הפירוש הנכון, לדעתנו, הוא, כי ההתפטרות נועדה לאפשר להורה שהות ארוכה יותר, משמעותית, עם הילד, תוך טיפול בו.
ד.העולה מהאמור הוא שדי בשינוי משמעותי של שעות העבודה בין מקום עבודה אחד למשנהו, על-מנת לזכות עובדת יולדת מתפטרת בפיצויי פיטורים (כפוף לאמור להלן), אם תתפטר ממקום עבודה בו היא מועסקת ותתחיל לעבוד במקום עבודה אחר בו שעות עבודתה פחותות, משמעותית, מאלה שבמקום העבודה ממנו התפטרה" (ההדגשה במקור)."
(שם, בעמ' 140)
13.כב' השופט ד"ר י' לובוצקי בספרו סיום יחסי עבודה (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תש"ס-1999, בעמ' 162-161) כותב, כי "קיימת, בדרך כלל, חזקה (הניתנת לסתירה בידי המעביד), שהתפטרות סמוך לאחר הלידה היא לצורך הטיפול בילד".
14.התובעת טענה בעדותה, כי מקום העבודה החדש הוא "מעבר לכביש" ביחס למקום מגוריה (ר' פרוטוקול עמ' 4 שורות 24-18). לדידי אין צורך להכביר מילים בשאלה מדוע הקירבה בין מקום המגורים למקום העבודה מאפשרת להורה להקדיש זמן משמעותי יותר לטיפול בילדו כפי מטרתו של סעיף 7 לחוק.
15.זאת ועוד. בעדותה בפנינו טענה התובעת, כי אצל הנתבעת נדרשה לעבוד משמרות ערב, בין השעות 15:00-20:00 אף בתקופת ההריון, ולאחר הלידה כאשר ביקשה לעבור לעבוד במשמרות בוקר בלבד נאמר לה שלא ניתן לשבצה במשמרות בוקר בלבד (ר' פרוטוקול עמ' 3 שורות 16-14).
וכך העידה:
"כל פעם היה לנו את הויכוח מי יהיה עם הילד עד שהיא (המנהלת – י.ז.ג) היתה מוותרת לי ונותנת לי משמרות בוקר. אבל גם עבדתי בערב"
(ר' פרוטוקול עמ' 3 שורות 17-16).
ובהמשך -
"פניתי למאניס המנהלת, אמרתי לה שקשה לי לעבוד ערב והיא אמרה שכרגע אין לה אפשרות לעבוד רק בוקר, וגם אם היא נתנה לי לעבוד בוקר זה היה אחרי מלא מלחמות ובסוף היא וויתרה ונתנה לי לעבוד בוקר, אבל כל פעם הייתי צריכה לעבור את התהליך הזה איתה, תעבדי אל תעבדי תעשי".
(ר' פרוטוקול עמ' 5 שורות 20-17)
16.התובעת עשתה עלי רושם אמין. האמנתי לה, כי הנתבעת לא הסכימה לבקשתה לעבור לעבוד במשמרות בוקר בלבד לאחר ששבה מחופשת הלידה ועל כן נאלצה לנהל, בכל פעם מחדש, משא ומתן עם הנתבעת על מנת שזו האחרונה תאפשר לה לעבוד במשמרות בוקר. אמנם נכון הוא, שלנתבעת כמעסיקה הפרורגטיבה שלא להענות לכל בקשות העובדים שהרי הענות לכל דרישה או בקשה לשיבוץ שתועלה על ידי מאן דהוא תגרום לכאוס, אך בנסיבות התביעה דנן, חוסר האפשרות או הרצון להענות לבקשתה לעבוד במשמרות בוקר בלבד מהווה נדבך חשוב בהתגבשות זכותה של התובעת להתפטר בדין מפוטרת בהתאם להוראת סעיף 7(א) לחוק.
17.יתכן, ולו היתה התובעת משתיתה, מבחינה עובדתית, את זכאותה לקבלת פיצויי פיטורים בנסיבות התפטרותה על שיבוצה, מעת לעת, למשמרות ערב תוצאתו של פסק הדין היתה שונה. ואולם, התובעת העידה, כי מקום העבודה החדש מצוי "מעבר לכביש", משמע המרחק בין מקום העבודה לביתה קצר יותר מאשר המרחק בין מקום מגוריה למשרדי הנתבעת וכי במקום העבודה החדש אינה נדרשת לעבוד בימי שישי (ר' פרוטוקול עמ' 3 שורה 12). עדותה של התובעת לא נסתרה.
18.שלושת הפרמטרים שנסקרו לעיל, במצטבר, מקימים לתובעת זכות להתפטר בדין מפוטרת לאור הוראת סעיף 7(א) לחוק. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים. מאחר והנתבעת לא הציגה כל גרסה באשר לסכום פיצויי הפיטורים המגיע לתובעת אנו מקבלים את חישוביה של התובעת ומחייבים את הנתבעת לשלם לה סך של 5,826 ש"ח כפיצויי פיטורים.
19.התובעת ביקשה כי נחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. ואולם, אני סבורה, כי קיימת היתה מחלוקת כנה ואמיתית בענין זה היות והנתבעת סברה, כי התפטרותה של התובעת אינה עונה למבחני הפסיקה ואינה מקימה לה זכות לקבלת פיצויי פיטורים. כפי שהוזכר לעיל, שאלת זכאותה של עובדת המתפטרת לאחר לידה כדי לטפל בילדה היא שאלה שבעובדה, דהיינו: האם העובדות במקרה זה או אחר מקימות לעובדת המתפטרת זכאות לקבלת פיצויי פיטורים. עובדות מוכמנות אלה, לא היה באפשרותה של הנתבעת לדעת במועד התגבשות זכותה של התובעת לתשלום פיצויי פיטורים.
הודעה מוקדמת
20.התובעת העידה, כי בתחילת חודש נובמבר 2014 הודיעה לאלישמע, מנכ"ל הנתבעת, כי היא עוזבת. "הוא אמר לתת לו חודש ונתתי חודש וב-30 לחודש המזכירה אמרה שאני צריכה לכתוב את זה, זה מה שעשיתי" (ר' פרוטוקול עמ' 6 שורות 24-20).
21.התובעת ביקשה, איפוא, לשכנעני, כי למכתב ההתפטרות שהומצא על ידה לנתבעת ביום 30.11.2014 קדמה הודעת התפטרות בעל פה בתחילת חודש נובמבר 2014 ועל כן מילאה אחר חובתה ליתן לנתבעת הודעה מוקדמת בת חודש ימים.
22.הנתבעת זימנה למתן עדות מטעמה את מר איתמר דומב, שציין בפתח עדותו, כי לא עבד בתקופה הרלוונטית אצל הנתבעת והגיע ליתן עדותו במקום אלישמע שלא חש בטוב. מר דומב החל בעבודתו אצל הנתבעת בחודש יולי 2016 והצהיר, כי אין לו כל ידיעה בכל הנוגע למחלוקת העובדתית בתיק זה, מלבד מה שקרא בכתב התביעה ובכתב ההגנה (ר' פרוטוקול עמ' 8 שורות 4-3, 16-13).
23.משכך, לא היה בעדותו של מר דומב כדי לסייע לנתבעת ו/או לסתור את טענת התובעת כי ניתנה על ידה הודעה מוקדמת לאלישמע בראשית חודש נובמבר 2014. בנסיבות אלה, ומאחר ועדותה של התובעת לא נסתרה אני קובעת, כי ניתנה על ידה הודעה מוקדמת בת חודש ימים ותביעת הנתבעת לקיזוז ההודעה המוקדמת, נדחית.
הסדר פנסיוני
24.התובעת צרפה לכתב התביעה טופס 161 ממקום עבודה קודם ממנו עולה, כי היה לה הסדר פנסיוני בכלל פנסיה וגמל אצל המעסיק את עבודתה אצלו סיימה ביום 17.7.2013. מכאן, כי במועד תחילת עבודתה אצל הנתבעת, בחודש אוגוסט 2013, היה לתובעת הסדר פנסיוני פעיל.
25.לאור האמור לעיל, מחויבת היתה הנתבעת לבצע בגינה של התובעת הפקדות לקופת הגמל בתום שלושה חודשי עבודה ורטרואקטיבית מיום העבודה הראשון בהתאם להוראת צו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסית חובה (ר' סעיף 6(ה) לצו ההרחבה).
26.הנתבעת, כעולה מכתב ההגנה, "הפרישה כספים לתובעת גם לטובת קופת פיצוים וביטוח מנהלים, אולם התובעת לא עשתה את הנדרש ממה, לגשת לסוכן הביטוח ולחתום על הטפסים. יוזכר כי התובעת הגיעה לקבל את כספה ובאותו מעמד התבקשה ע"י הנתבעת לפנות לסוכן הביטוח ולחתום על מנת שהנתבעת תוכל להפריש את כספי הפנסיה" (ר' סעיפים 32-31 לכתב ההגנה) (הדגשה שלי – י.ז.ג).
27.הנתבעת לא הציגה כל מסמך ו/או ראיות מטעמה להפקדת הכספים בקופת גמל כלשהיא. ההפך הוא הנכון. מכתב ההגנה עולה בבירור, כי הנתבעת ניכתה כספים ממשכורתה של התובעת אך לא העבירה אותם ליעדם. בסיכומיו טען ב"כ הנתבעת כי "התובעת נמנעה מלהפגש עם סוכן הביטוח ולחתום על המסמכים. יתרה מכך למרות שהוזמנה לחתום אצל סוכן הביטוח על המסמכים היא לא הגיעה וביקשה שלא לקזז מכספי הפנסיה ולא להפריש עבורה כאלה" (ר' פרוטוקול עמ' 11 שורות 3-1). טענתו האחרונה של ב"כ הנתבעת בסיכומיו מהווה הרחבת חזית, שכן טענה זו לא הועלתה על ידה קודם לכן.
28.מאחר והנתבעת לא הציגה כל תחשיב נגדי לחישובי התובעת בענין זה, והיות ומתלושי השכר שצורפו על ידי התובעת לחודשים אוקטובר ונובמבר 2014 עולה כי נוכו משכרה תשלומים בסך של 1,133 ש"ח ל"ביטוח מנהלים" אני מקבלת את חישובי התובעת ומחייבת את הנתבעת להשיב לתובעת סך זה של 1,133 ש"ח שנוכו משכרה שלא כדין והנתבעת החזיקה בידיה ולא העבירה אותם ליעדם.
29.כמו כן מחויבת הנתבעת לשלם לתובעת את חלקה של הנתבעת בהפקדות למרכיב התגמולים (תגמולי מעביד) בקופת הגמל בסך של 2,149 ש"ח (ר' סעיף 15 לכתב התביעה).
משכורת חודש נובמבר 2014
30.הנתבעת הודתה בכתב ההגנה כי משכורת חודש נובמבר 2014 לא שולמה לתובעת. טענת הנתבעת, כי התובעת נדרשה להגיע למשרדי הנתבעת על מנת "למסור לה את משכורת חודש נובמבר 2014" (ר' סעיף 19 לכתב ההגנה) מקוממת. חזון נפרץ הוא, כי מעסיקים מתנים את תשלום השכר בהתייצבותו של עובד או עובדת במשרדיהם על מנת למסור לו את שכרו גם מקום בו כלל לא קמה מחלוקת בדבר זכאות התובע לשכר העבודה, כפי שארע בענייננו.
31.החובה לשלם לעובד את שכרו עד לתשעה בכל חודש היא אחת מחובותיו של המעביד כלפי עובדו. אין זו רק חובה מכח הדין אלא חובה בסיסית במסגרת יחסי האמון השוררים בין מעסיק לעובדו, היורדת לשורשה של מערכת היחסים.
32.נגע זה שפשט אצל מעסיקים המעכבים תחת ידיהם את שכרם האחרון של העובדים או אינם משלמים במועד סיום יחסי עובד ומעביד תשלומים המגיעים לעובד כגון: דמי הבראה ופדיון חופשה על מנת ליצור מאזן אימים היה והתובע יגיש תביעה נגדם, הוא מנהג פסול.
33.בד"מ 2795-01-16 ADMARIAM GAVR NEGOUSE – א.ב טוקו שף (2016) כתבתי בענין החיוב בפיצויי הלנה:
"בע"ע (ארצי) 33774-10-10 מרכז תרבות באופקים ע"ש סמואל רובין – אמיר אוזן [פורסם בנבו] (2016) נקבע בכל הנוגע לחיוב בפיצויי הלנה:
"פיצויי ההלנה נועדו "לשמש תמריץ כלכלי מרתיע מפני הפרת הוראות החוק". תכלית נוספת היא "מתן פיצוי הולם לעובד אשר לא זכה לקבל את שכר עבודתו במועד, תוך הכרה בכך שכאשר מדובר באי תשלומו של שכר עבודה, עליו מתבסס האדם למחייתו וכנגדו העמיד את כושר עבודתו, לא די בשמירה על ערך הכסף ויש לקחת בחשבון את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כאדם ולתנאי מחייתו הבסיסיים". (עניין מוטור אפ, סעיפים 17 ו- 18 לפסק הדין).
אשר לאופן הפעלת שיקול הדעת: סעיפים 18 ו- 20(ד) לחוק הגנת השכר מקנים לבית הדין שיקול דעת להפחית או לבטל את פיצויי ההלנה. כפי שנפסק בעניין מוטור אפ, על פי הפסיקה כיום מוקנה לבית הדין שיקול דעת רחב בכל הנוגע לפסיקת פיצויי הלנה והפחתתם. באשר לדרך הפעלת שיקול הדעת נפסק כי –
"יש לבצע איזון עדין, הלוקח בחשבון את תכלית החוק; את הצורך בהרתעת מעסיקים; את חשיבות תשלום השכר במועד לשם פרנסת העובד ומשפחתו; את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כתוצאה מאי קבלת שכר במועד עבור עבודתו; את החשש כי אי קבלת השכר במועד יפגע בזכותו של העובד לקיום בכבוד; ומאידך את משמעותה הקשה של פסיקת פיצויי ההלנה לקניינו של המעסיק ויכולתו להפעיל את עסקו, כך שהנזק הנגרם כתוצאה מפסיקתם של פיצויי הלנה גבוהים – לרבות לעובדים אחרים של המעסיק עלול להיות כבד מהתועלת שתושג באמצעותם ....
במסגרת זו יש לבצע שקלול של כלל נסיבות המקרה, לרבות התנהגות הצדדים ותום לבם, סוג המעסיק, סיבות ההלנה, מאפייני ההלנה (דוגמת משך האיחור, גובה השכר המולן והאם מהווה כל שכרו של העובד) ועוד, תוך הקפדה על עקרונות של סבירות ומידתיות".
(בר"ע שהוגשה על פסק הדין (בר"ע (ארצי) 52353-08-16 א.ב טוקו שף בע"מ - ADMARIAM GAVR NEGOUSE (2016) נדחתה בכל הנוגע לחיוביה הכספיים של המערערת, לרבות חיובה בפיצויי הלנה, אך התקבלה בסוגית הרמת המסך וחיוב המערער מס' 2 באופן אישי).
34.אוסיף ואציין, כי בחודש ינואר 2015 פנה ב"כ התובעת לנתבעת בדרישה לתשלום שכרה של התובעת (ר' נספח "ד" לכתב התביעה) ומכתב נוסף נשלח לנתבעת בחודש יוני 2015 (נספח "ד" לכתב התביעה). משמע, ניתנו לנתבעת די והותר הזדמנויות לתקן את הדרוש תיקון ולשלם את שאינו שנוי במחלוקת.
35.הנתבעת לא הצליחה להצביע על טעם כלשהוא לעיכוב בתשלום שכרה האחרון של התובעת. יתרה מזאת. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהנתבעת, לכל הפחות ממועד הגשת כתב ההגנה, היתה מיוצגת וחזקה כי קיבלה ייעוץ באשר לחובת תשלום שכר עבודה והסנקציות להן היא חשופה בשל הלנתו.
36.התנהלותה של הנתבעת בנסיבות אלה אינה מובנת ואף זו בלשון המעטה. בנסיבות הענין הנתבעת מחויבת בתשלום שכרה של התובעת לחודש נובמבר 2014 בסך של 3,814 ש"ח נטו וכן מחויבת בפיצויי הלנת שכר בסך של 4,000 ש"ח.
37.בקביעת גובה פיצויי ההלנה לקחתי בחשבון את כלל נסיבות המקרה, ובין היתר, התנהלותה של הנתבעת כפי שפורטה לעיל, העובדה כי לא הוצג כל טעם להלנת השכר, מישכה של ההלנה – למעלה משנתיים וחצי – העובדה כי מדובר בשכר עבודה וגודלה של הנתבעת (הנתבעת טענה כי החל משנת 2011 היא מעסיקה 1,200 עובדים (ר' סעיף 27 לכתב ההגנה), משמע מדובר בתאגיד רווחי).
38.לא זו אף זו. הנתבעת טענה בכתב ההגנה, חזור ושנה, כי כל זכויות העובדים נשמרות על ידה בקפידה (ר' סעיף 27 לכתב ההגנה) וכי היא פועלת בתום לב מוגבר (ר' סעיף 29 לכתב ההגנה) בעוד תביעתה של התובעת מהווה, כך לגרסת הנתבעת, שימוש לרעה בהליכי משפט, תוך עשיית "שימוש ציני ופסול בהוראות הדין" (ר' סעיף 10 לכתב ההגנה), כי מדובר ב"תביעת סרק" (ר' סעיף 11 לכתב ההגנה) ועוד כהנה וכהנה ביטויים המטילים דופי בתום ליבה של התובעת ובמניעים להגשת תביעתה זו (ר' סעיפים 19, 37-35 לכתב ההגנה).
סיכום
39.הנתבעת מחויבת לשלם לתובעת בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה סך של 16,922 ש"ח, מהם 3,814 ש"ח נטו בגין שכר נובמבר 2014, 4,000 ש"ח בגין פיצויי הלנת שכר, 2,149 ש"ח בגין חלק המעסיק בהפקדות לקופת הגמל (מרכיב התגמולים), 1,133 ש"ח בגין החזר ניכויים שנוכו משכרה של התובעת ו - 5,826 ש"ח בגין פיצויי פיטורים.
40.הנתבעת תשא בהוצאות התובעת בסך של 3,000 ש"ח וזאת על דרך ההמעטה, לאור סכום התביעה.
(פסק הדין ניתן במותב יחיד לאור אי התייצבותם של נציגי הציבור לדיון ההוכחות)
ניתן היום, ד' אדר תשע"ז, (02 מרץ 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
