פסק-דין בתיק ב"ל 2439-10

רקע כללי

האם היתה התפטרותה של התובעת לצורך הטיפול באימה - בגדר התפטרות "ללא הצדקה" ובאופן השולל את זכאותה לתשלום דמי אבטלה בגין התקופה של 90 הימים שלאחר מועד ההתפטרות - זוהי השאלה אשר הובאה לפתחנו.

להלן תמצית העובדות כפי שהיא עולה מחומר הראיות

1.    התובעת הועסקה בחברת פרטנר תקשורת בע"מ (להלן - החברה) החל מיום 21.7.04 ועד להתפטרותה ביום 30.11.09 בתפקיד של מתאמת פגישות ואשת טלמרקטינג. שעות עבודתה היו מהשעה 8:00 בבוקר ועד לשעה 17:30 לפנות ערב.

במהלך ששת החודשים האחרונים לעבודתה, הופחתו שעות העבודה של התובעת על פי בקשתה ובהסכמת החברה.  זאת, נוכח מצבה הבריאותי של אם התובעת (להלן - האם).

2.    האם, ילידת 1944, אלמנה משנת 2001, התגוררה בגפה וסבלה במועדים הרלבנטיים לתביעה ממחלות שונות ובכלל אלה - אי ספיקת לב, אי ספיקה כלייתית, סוכרת, יתר לחץ דם וכן סיבוכים של מחלת הסוכרת שהביאו לקטיעה של אצבע כף רגלה.

3.    כשנתיים לאחר התפטרותה של התובעת מהחברה וביום 31.12.11, הלכה האם לעולמה.

4.    התובעת היתה הבת היחידה מבין אחיה, שעדיין עמדה ברווקותה והייתה ללא ילדים ומשכך, היא נטלה על עצמה לדבריה, את עיקר הטיפול באם. טיפול שכלל - ניקיון הבית, בישול, כביסה וכן ליווי האם לבדיקות רפואיות.

לדברי התובעת, שלא נסתרו, מרבית הטיפול והעזרה לאם, לרבות הליווי למוסדות רפואיים שונים, התבצע בשעות הבוקר. אי לכך, מאחר והחברה לא איפשרה לה גמישות בשעות העבודה בבוקר, הרי שהיא נאלצה להתפטר ולתור אחר עבודה אחרת שתאפשר לה לטפל באם בשעות אלה. זאת, על אף שהיא [התובעת] היתה שבעת רצון מעבודתה בחברה, שבמסגרתה עבדה משך חמש וחצי שנים והשתכרה למחייתה בצורה מספקת.

5.    אין חולק על כך כי כחודשיים לאחר התפטרותה של התובעת וביום 2.2.10 אכן איתרה התובעת מקום עבודה אחר אשר איפשר לה גמישות רבה יותר בשעות העבודה, ולאחר מכן אף איתרה מקום עבודה נוסף שאפשר לה לעבוד החל מן השעה 12:00 ולהקדיש את כל שעות הבוקר לטיפול באם. 

6.    ביום 17.1.10 הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי אבטלה ותביעתה אושרה עקרונית בהתאם להודעת הנתבע מיום 1.2.10. זאת, היות והתובעת עמדה בתנאי הזכאות; קרי - בהגדרת המונח "מבוטח" ו"מובטל" לעניין ביטוח דמי אבטלה ומאחר והתובעת צברה את תקופת האכשרה הקבועה בחוק.

עם זאת, הנתבע דחה את תביעתה לתשלום דמי אבטלה לחודשים 12/2009 ו- 1-2/2010 בהתבססו על האמור בסעיף 166 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - החוק) מאחר והוא סבר כי לא היתה הצדקה להתפטרותה מן החברה.

על רקע זאת, הוגשה אפוא התביעה שבפנינו.             

המסגרת הנורמטיבית

7.    כידוע, המסגרת הנורמטיבית לאורה יש להכריע במחלוקת שבין הצדדים, בכל הנוגע לזכאות התובעת לתשלום דמי אבטלה בגין התקופה שמיום 1.12.9 ועד ליום 1.2.10 - מעוגנת בסעיף 166(ב) לחוק, הקובע לאמור :    

"מי שהפסיק את עבודתו מרצונו, בלי שהיתה הצדקה לכך , לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד 90 הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה."

בהתאם לסמכות המעוגנת בסעיף זה התקין מחוקק המשנה תקנות לביצוע, במסגרתן נקבע כי יראו התפטרות ממקום העבודה מהסיבות האמורות בסעיפים 6 או 11א לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים), כהצדקה להפסקת העבודה מרצונו של המבוטח.

מכאן שהנתיב הראשוני לאורו יש לבחון את תביעתה של התובעת הותווה למעשה בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים הקובע  לאמור:

"התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן-משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות הענין היתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לענין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים.