אב לתשעה הותיר צוואה בה הוריש את כל הרכוש לבניו ונכדיו תוך נישול אשתו השנייה ובנותיו. בית המשפט קיבל את התנגדות האישה ושניים מהילדים ודחה את הבקשה לקיים את הצוואה
השופטת ענבל קצב-קרן קיבלה לאחרונה התנגדות לבקשה לקיום צוואה מ-2012 שהותיר אב לתשעה. בצוואה נכתב כי בניו ונכדיו של האיש יירשו נכסים שונים ואילו אשתו השנייה לא תקבל דבר. גם בנותיו של האיש יצאו ללא רכוש. בהליך מונה מומחה שקבע כי יש אפשרות סבירה שחתימת האב זויפה והשופטת קבעה שמבקשי קיום הצוואה לא הוכיחו את אמיתותה.
למנוח 9 ילדים מאשתו הראשונה. חמישה מהם ביקשו לקיים צוואה שלו ממאי 2012. האב נפטר כחודש לאחר מועד הצוואה. אשתו השנייה של המנוח ושניים מילדיו הגישו התנגדות.
בצוואה האב הוריש את נכסיו הרבים לחלק מבניו ונכדיו. לאשתו השנייה לא הותיר דבר ״עקב התנהגותה״.
במסגרת ההתנגדות טענה האישה כי הצוואה מזויפת. היא ציינה כי המבקשים עשו קנוניה אחת על מנת לגזול ממנה את זכויותיה בירושת בעלה ולעשוק חלק מהיורשים.
האישה סיפרה כי נישאה למנוח ב-2002 וחיה עמו עד לפטירתו. באוגוסט 2012 היא הגישה לרשם לענייני ירושה בקשה לצו ירושה אחר המנוח ונדהמה לגלות שהוגשה בקשה לקיום הצוואה.
היא ציינה כי בין המבקשים לבין המנוח היו יחסים עכורים עד כדי נתק מוחלט. בנסיבות אלה לא הייתה כל סיבה הגיונית שהאב ישאיר לטובתם צוואה.
בנו ובתו של המנוח הצטרפו להתנגדות ולטענות בעניין הזיוף. הם הוסיפו כי לא הגיוני שהאב ינשל את בתו שסעדה אותו טרם מותו ושאותה אהב.
הם הוסיפו כי המבקשים העלימו מבית המשפט את העובדה כי ניהלו משא ומתן ביניהם לחלוקת העיזבון וכי הוכנה טיוטת הסכם, ומשניסיון זה לא צלח, זייפו את הצוואה והגישו בקשה לקיומה.
המבקשים טענו כי המנוח חתם על הצוואה זמן קצר לאחר שאשתו הגיש נגדו שתי תביעות לגירושין ולמזונות בבית הדין השרעי. הם הוסיפו כי המתנגדים לא הוכיחו את טענתם לתרמית או זיוף ויש לקיים את רצונו האחרון של האב.
העדים עזבו
השופטת ענבל קצב-קרן מבית המשפט למשפחה בחיפה קיבלה את ההתנגדות. היא הבהירה כי כאשר מתעורר ספק ממשי באמיתות הצוואה ובאשר להיות המסמך אותנטי, עובר נטל ההוכחה לתקינותה של הצוואה לשכמו של המבקש לקיימה.
השופטת מינתה מומחה לכתב יד שייתן חוות דעתו בשאלת הזיוף. המומחה הגיע למסקנה כי קיימת אפשרות סבירה שהחתימות על הצוואה לא נחתמו על ידי האב. השופטת מצאה לנכון לאמץ את מסקנות חוות הדעת שלא נסתרה בחקירת המומחה.
השופטת קבעה שהמבקשים לא הרימו את הנטל להוכיח את אמיתות הצוואה. בין היתר הם לא זימנו את עדי הצוואה לעדות והתברר כי עורך הדין שערך את הצוואה וחתם עליה כעד עזב את הארץ וכך גם אשתו שעבדה במשרדו כמזכירה וחתמה על הצוואה כעדה.
גם לא הובאה כל עדות צד שלישי שיש בה כדי לבסס טענות המבקשים כי הצוואה משקפת את רצון המנוח.
בנוסף, טיוטת הסכם בין בניו של המנוח שעניינו חלוקת העיזבון ביניהם מחלישה את גרסתם ומהמסמכים שהוצגו עולה כי יחסי המנוח עם בניו ונכדיו היו מורכבים וכללו סכסוכים לאורך השנים שאף נדונו בערכאות משפטיות שונות.
המבקשים חויבו בהוצאות בסך 10,000 שקל.
- ב״כ המבקשים: עו"ד ראיד אבו פול, עו"ד עירון מנחם
- ב״כ האלמנה: עו"ד אלפר סאדר
- ב״כ המתנגד: עו"ד מוחמד סמאר
- ב״כ המתנגדת: עו"ד מרדכי עמוס
עו״ד ספי מנור
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין