העובדת טענה שלא גנבה מהחברה אלא קיבלה תוספת למשכורת אך בית הדין קבע כי טענותיה "לא מתיישבות עם השכל הישר", וחייב אותה להשיב את הגניבה ולפצות את החברה.
בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישה חברת "צהרוניות" נגד מנהלת חשבונות שגנבה ממנה 120 אלף שקל בזמן שעבדה בה, תוך דחיית טענתה כי מדובר בעלילות שווא. בנוסף להחזר הכספים חויבה העובדת בכיסוי הנזקים שנגרמו לחברה ובפיצויים של 35 אלף שקל על עגמת נפש.
מנהלת החשבונות הועסקה ברשת הצהרונים בחצי משרה במשך כ-9 חודשים בשנת 2014, ופוטרה לאחר שמנהלת החברה גילתה אי סדרים חמורים בחשבונות.
לאחר פיטוריה התבצעה במשרדי החברה ביקורת שחשפה כי מנהלת החשבונות חתמה על שיקים פיקטיביים של משכורות, הסבה אותם על שמה והפקידה אותם בחשבונות שונים שקשורים אליה, תוך זיוף חתימת המנהלת ועובדים נוספים.
בעקבות זאת זומנה העובדת למשרדי החברה ונשאלה על אודות החשדות נגדה. במהלך החקירה, בה נכחו המנהלת וצוות חוקרים ששכרה, הודתה העובדת במעילה בסך 100,000 שקלים. בעקבות כך הוגשה נגדה תלונה למשטרה ומיד לאחריה גם תביעה בבית הדין לעבודה.
בתביעה טענה החברה כי יש לשלול מהנתבעת את זכויותיה הסוציאליות עקב הגניבה, ולחייב אותה להשיב את הכסף ולפצות את החברה בגין הוצאות הביקורת והנזקים שנגרמו לה, כמו תשלום יתר של מיסים ועוגמת נפש.
מנגד, טענה הנתבעת כי מעולם לא גנבה דבר וכי הודתה במעילה רק בשל הלחץ והאיומים מצד החוקרים. לפי גרסתה, הכספים שהפקידה היו תוספת שכר של 10,000 שקל בחודש עליה סיכמה עם המנהלת לאחר שגילתה כי היקף העבודה שלה גדול בהרבה מהיקף השעות עליו סוכם.
לדבריה, המנהלת היא שביקשה כי התוספת תועבר לה מחוץ לתלוש באמצעות הנפקת שיקים על שם עובדים פיקטיביים, והיא הסכימה לכך בלית ברירה. לטענתה, התביעה והתלונה הוגשו נגדה רק לאחר שביקשה להסדיר את העניין כחוק.
אם זה לא מספיק הנתבעת טענה כי היא זו שסובלת מעוגמת נפש בשל ההאשמות השקריות נגדה וכי היא זכאית עדיין לשכר עבור חודש העבודה האחרון, וכן לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת וזכויות סוציאליות שלא שולמו לה בסך של כ-55 אלף שקל.
הפרת יחסי האמון
אולם בפתח פסק דינו קבע השופט תומר סילורה כי גרסתה של הנתבעת "תמוהה ואינה מתיישבת עם השכל הישר".
לעומת זאת, גרסת מנהלת החברה הייתה אמינה ונתמכה בראיות כגון השיקים שהוסבו על שם הנתבעת ללא סיבה. בהקשר זה השופט ציין כי הנתבעת לא הוכיחה שאושרה לה העלאת שכר, מה גם שהסכומים הגבוהים שהופקדו לא מתיישבים עם סכום ההעלאה לו טענה.
לכך הצטרפו גם התנהלותה החשודה של הנתבעת, שבכל פעם הפקידה שיקים בחשבונות שונים כדי שלא ניתן יהיה לעלות על עקבותיה, וכן תמלול החקירה במשרדי החברה ועדותו של אחד החוקרים ששכנעו את השופט סילוורה כי הודאתה במעשים הייתה אותנטית.
בנסיבות אלה השופט קבע כי הנתבעת לא זכאית לפיצויי פיטורים או זכויות כלשהן, וקיבל את תביעת החברה במלואה.
לפיכך נפסק כי הנתבעת תחזיר לחברה 120 אלף שקלים, אותם תבעה החברה, בנוסף ל-35 אלף שקלים על עוגמת הנפש הגדולה שנגרמה למנהלת והחזר הוצאות החקירה ותשלומי המס המיותרים. בסך הכל הנתבעת חויבה בכ-200 אלף שקלים כולל הוצאות משפט.
- בא כוח התובעת: עו"ד ניר טולדנו
- בא כוח הנתבעת: עו"ד אדם וינצר
עו"ד מרגלית בוטרמן
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין