התאונה התרחשה לפני כשבע שנים כשהצעירה הייתה בדרכה לעבודה. מבטחת הרכב "הפניקס" טענה שהאירוע לא הותיר בצעירה נכות תפקודית משמעותית אך השופטת לימור רייך סברה אחרת.
בדצמבר 2010 רכבה צעירה על אופניה בדרכה לעבודתה כמזכירה במשרד עורכי דין בתל אביב. לפתע פגע בה רכב והיא נהדפה אל השמשה והוטחה על הכביש. היא פונתה באמבולנס לבית החולים איכילוב שם נמצא שהיא סובלת מחבלת ראש, שפשופים בפנים ושברים ברגל ימין.
בעקבות הפגיעה אושפזה הצעירה למשך חמישה ימים, נותחה ושוחררה כשהיא מתניידת בכיסא גלגלים. בהמשך עברה תהליך שיקום של מספר חודשים וחזרה בהדרגה להליכה עצמאית. בעקבות האירוע הטראומטי החלה הצעירה לפתח חרדות ודיכאון ובשלב מסוים אף חזרה לגור בבית הוריה.
במסגרת התביעה שהגישה הנפגעת נגד מבטחת הרכב, חברת "הפניקס", מינתה השופטת לימור רייך מבית משפט השלום בהרצליה מומחים בתחומי האורתופדיה והפסיכיאטריה.
המומחה בתחום האורתופדיה קבע שהצעירה סובלת מכאבים, מגבלות בתנועת הרגל וצלקות שהותירו אותה עם נכות קבועה של כ-14%. בתחום הנפשי קבע הפסיכיאטר שבעקבות התאונה סובלת הצעירה מ-10% נכות בשל תנודות במצב הרוח, דיכאון, חרדות ובכי תכוף. המומחה זיהה אצלה מוטיבציה נמוכה, ירידה ביכולת הריכוז, פגיעה בדימוי העצמי וקשיי התמודדות.
עיקר המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלת השפעת הנכויות על תפקודה השוטף של התובעת. התובעת טענה שנכותה התפקודית עולה על נכותה הרפואית שכן היא מוגבלת בהליכה, סובלת מקושי בריכוז, מירידה ביכולות הלימודיות ומדימוי עצמי ירוד.
הנתבעת טענה מנגד שהתובעת אינה סובלת ממגבלות תפקודיות משמעותיות והדגישה שהיא סיימה לימודי תואר ראשון בציונים גבוהים ולא צפויה לעסוק בעבודה פיזית.
היא הוסיפה שגם לנכות הנפשית השפעה מעטה על תפקוד הצעירה שכן היא ממשיכה במסלול חייה, נמצאת בקשר זוגי ומתפקדת בצורה "סבירה לחלוטין".
מרגישה לא אטרקטיבית
אך השופטת רייך קיבלה את עמדת התובעת ברובה. היא ציינה שאין ספק שנכות אורתופדית כמו שלה גורמת לקשיים תפקודיים משמעותיים שבאים לידי ביטוי בכאב והפרעות בהליכה ועמידה.
השופטת הוסיפה שעדותה של התובעת שלפיה מאז התאונה היא סובלת מקשיי ריכוז וזיכרון ושהצליחה לסיים את לימודיה האקדמיים רק בזכות שימוש תכוף שעשתה בריטלין ובקנאביס הייתה מהימנה וקוהרנטית.
עוד לדבריה, ניכר שמאז התאונה התובעת "מרגישה מאוד לא אטרקטיבית" וחווה קשיים במערכת היחסים הזוגית שהיא מנהלת. השופטת הדגישה שהנכות הפסיכיאטרית כפי שנקבעה בחוות הדעת עשויה להשפיע על הצעירה במישורי החיים השונים ובמגוון רחב של תחומי עיסוק "ודי בכך כדי לקבוע שמדובר בנכות תפקודית".
בנסיבות אלה קבעה השופטת שרוב הנכות הרפואית שממנה סובלת התובעת היא תפקודית ובהתאם לכך חישבה את גובה הפיצויים.
בסיכומו של דבר, עבור הפסדי שכר לעבר ולעתיד, הפסדי פנסיה, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות וכאב וסבל פסקה השופטת לטובת התובעת 739,893 שקל. לאחר ניכוי קצבאות הביטוח הלאומי (התאונה הוכרה כתאונת עבודה) חויבה הנתבעת לשלם לתובעת 238,815 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות כדין.
- ב"כ התובעת: עו"ד אורי ירון
- ב"כ הנתבעת: עו"ד בן אפריים ירון
עו"ד אסתר שלום
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.