א.ו. נ' פרידנר ואח'

לפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, בתאונת-דרכים מיום 9.12.10 (להלן: "התאונה").

ביום 9.4.17 התקיימה ישיבת הוכחות ונשמעה עדותה של התובעת. פסק-הדין ניתן לאחר שמיעת התובעת והגשת סיכומים בכתב ולאחר שניסיונות בית-המשפט להביא את הצדדים לכדי הסכמות, עלו בתוהו.

רקע עובדתי

1. התובעת, ילידת 30.11.88, נפגעה מרכב הנתבע 1 (להלן: "הרכב") המבוטח בידי הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), עת רכבה על אופניים בדרכה לעבודה. התאונה הוכרה כתאונת-עבודה במוסד לביטוח לאומי. עצם התרחשות התאונה, נסיבותיה וחבות הנתבעת בגינה אינם שנויים במחלוקת וסלע המחלוקת בין הצדדים הוא אך בסוגיית הנזק.

    

2. בעטיה של התאונה נהדפה התובעת אל שמשת הרכב והוטחה על הכביש. התובעת פונתה באמצעות אמבולנס לבית-החולים איכילוב, שם נמצא, כי היא סובלת מחבלת ראש [בגינה בוצעה לה בדיקת CT ראש], שפשופים באזור האף והפה ושברים בעצמות השוק והקרסול מימין (להלן: "השברים").

    

3. רגלה הושמה בגבס ארוך והיא אושפזה למשך חמישה ימים בבית-החולים ושוחררה לאחר מכן עם המלצה להימנע מדריכה על הרגל במשך שישה שבועות. ביום 30.12.10 התובעת נותחה והשברים קובעו במסמר תוך לשדי עם נעילה. התובעת שוחררה כעבור חמישה ימים עם המלצה לדריכה חלקית, הליכה בעזרת הליכון או קביים וניוד באמצעות כיסא גלגלים. ביום 13.1.11 פנתה התובעת לבית-החולים רמב"ם לצורך הוצאת התפרים ושוחררה עם המלצה שלא לדרוך על הרגל, למשככי כאבים וטיפולי פיזיותרפיה לשיפור טווח התנועה של הקרסול והברך.

    

4. בעקבות התאונה התובעת אף לקתה בהפרעת הסתגלות עם תגובה חרדתית ודיכאונית מעורבת.

    

   הנכות הרפואית