בפסק דין שהורה על גירושי הצדדים נקבע כי שני אירועים מינוריים שהתרחשו כשנה וחצי לפני שהאישה עזבה את הבית לא מוכיחים עילת גירושים הלכתית שמקימה זכאות לכתובה.
בית הדין הרבני בפתח תקווה קיבל לאחרונה תביעת גירושים של אישה לאחר שהתרשם כי טענת שלום הבית של הבעל אינה כנה והוא מעוניין להתגרש בדיוק כמו אשתו. עם זאת נקבע כי האישה לא זכאית לכתובה כיוון שלא הוכיחה שנאלצה לעזוב את הבית עקב חשש מבעלה המכה. בפסק הדין נכתב כי מעשי האלימות המינוריים שבגינם הורשע הבעל בפלילים התרחשו כשנה וחצי לפני הפרידה, ומכאן שהסיבה לגירושים לא נעוצה בהתנהלותו אלא בסכסוך הדדי.
האישה עזבה את הבית לפני כשנתיים והגישה תביעת גירושים וכתובה בה טענה כי אינה מסוגלת לחיות לצד בעלה האלים והזועם שאף הוגש נגדו כתב אישום בעקבות תלונות שהגישה נגדו על דחיפה, איומים וכליאת שווא.
בהמשך, הבעל אכן הורשע בשני מעשי אלימות שביצע ב-2015 (דחיפה ושימוש בכוח). בגזר הדין שניתן בעניינו נקבע כי מעשי האלימות הם ברף הנמוך והוטלו עליו עונשים הרתעתיים של מאסר על תנאי, פיצוי של 2,000 שקל לאישה ופיקוח של קצין מבחן.
למרות זאת, בששת הדיונים שהתקיימו בתביעה התעקש הבעל לחזור לשלום בית והצהיר על אהבתו לאשתו.
ואולם, האישה טענה כי העובדה שהסכים למכירת הדירה המשותפת במסגרת הליך פירוק שיתוף שהתנהל ביניהם בבית המשפט למשפחה מעידה כי גם הוא מעוניין להתגרש ומבין שהנישואים הגיעו לסופם.
הבעל הסביר כי שיתף פעולה עם ההליך בלית ברירה משום שלא רצה לאבד את זכויותיו, אך הדבר לא מעיד בשום צורה שהוא רוצה להתגרש. הוא ביקש מבית הדין לתת הזדמנות נוספת לנישואים, תוך שהבהיר כי למד מטעויות העבר וכיום הוא נמצא בטיפול ומנסה לתקן את התנהגותו. בתוך כך הוא ציין כי לאחר אותם שני מקרים שבהם הורשע לא המשיך בהתנהלות האלימה ואף נהפוך הוא - הפך בעצמו לגבר מוכה.
מרדו זה בזו
הרב אריאל ינאי דחה את טענת שלום הבית של הבעל. הוא קבע כי הטענה הועלתה "מן השפה ולחוץ", וכי הסכמת הבעל למכירת הבית המשותף "כמוה כאמירה קולנית וברורה לפי הוא לא חפץ יותר בהמשך חיי הנישואין המשותפים, והזוגיות עם אשתו ממנו והלאה".
מאחר שהאמת היא שהבעל מעוניין להתגרש קבע השופט כי הוא מחויב במתן הגט "כדין בני זוג המורדים זה על זה".
עם זאת, הדיין קבע כי בניגוד לטענות האישה הסיבה לגירושים נובעת מסכסוך הדדי ולא מהתנהלות חד-צדדית מצד הבעל, ולכך יש השלכה לעניין הכתובה.
נסביר כי אישה שיזמה הליכי גירושים צריכה להוכיח שהייתה לה עילה הלכתית שהצדיקה את המהלך - שכשלעצמו שולל זכאות לכתובה. לטעמו של הדיין ינאי האישה לא הוכיחה עילת גירושים כזו.
הדיין הפנה לכך שמעשי האלימות של הבעל היו מינוריים ולאחריהם הוא החל בטיפול וניסה לתקן את דרכו, והעובדה היא שהאישה המשיכה לגור עמו עוד שנה וחצי עד שעזבה.
במילים אחרות, לא מדובר במצב שבו האישה נאלצה לעזוב את הבית בעל כורחה, בשל חיים בצלו של בעל אלים ומכה. הפרידה התרחשה על רקע סכסוך שהתגלע בין הצדדים ולכן האישה לא זכאית לכתובה. פסק הדין ניתן בהסכמת אב בית הדין הרב יגאל לרר והרב בן ציון הכהן רבין.
- ב"כ האישה: עורך דין יאיר שחם
- ב"כ הבעל: טוען רבני אפרים לוי
עו"ד שירן בוקובזה
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין