מתי תקים טענת אלימות עילה עצמית לחיוב גט וכתובה ומתי תיצור רק 'אמתלא מבוררת' לטענת מאיסות?

לפנינו תביעת גירושין וכתובה שהגישה האישה (להלן: "התובעת"). הבעל (להלן: "הנתבע") מעוניין לחזור לחיי שלום. נערכו לפנינו שישה דיונים, והוגשו סיכומים על ידי באי כוחם של הצדדים.

תמונת רקע עובדתית

הצדדים נישאו לפני כעשר שנים ונולדו להם שלושה ילדים. בחודש יוני 2017 עזבה התובעת את דירת המגורים ועברה להתגורר בדירה שכורה, אך נציין כי הפירוד האישי ביניהם החל כשנתיים לפני מועד העזיבה. מדברי הצדדים שבשני הפרוטוקולים הראשונים (מיום י"ח בסיוון תשע"ז – 12.6.17 [להלן: "פרוטוקול 1"], שורה 8, ומיום כ"ה בתשרי תשע"ח – 15.10.17 [להלן: "פרוטוקול 2"], שורה 10) עולה כי כבר בחודש מרץ 2015 הופסקו יחסי האישות ביניהם וכי חודשים מספר לאחר מכן, בחודש אוקטובר, עזב הנתבע את חדר השינה. התובעת הבהירה שהיא לא הייתה מסוגלת לקיים יחסי אישות עם בעל אלים (שורה 65 לפרוטוקול 2).

בנספח ג' לסיכומי התובעת הומצאו פרוטוקול והחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום כ"ו בתשרי תשע"ח (16.10.2017) על אודות הסכמת הצדדים לפירוק השיתוף בדירתם המשותפת ומכירתה כפנויה. ההסכמה אושרה בפסק דין, וניתן צו שיפוטי לפירוק שיתוף. אף שמדובר בהחלטה עקרונית של הנתבע – ומסתבר שהיא באה לאחר שיקול דעת והתחבטות ארוכה ולא כהחלטה רגעית – יממה קודם לכן (כ"ה בתשרי תשע"ח – 15.10.2017) הופיע הנתבע בבית הדין הרבני ובדיון שנערך הצהיר כי הוא מסרב לתת גט מאחר שהוא "אוהב את התובעת, ובאווירה הנכונה בעזרת ה' אפשר לתקן" (שורה 85 לפרוטוקול 2). גם בכל הדיונים שלאחר מכן המשיך הנתבע לדבוק בטענת שלום הבית – למרות הליך מכירת הדירה המוסכם שיצא כבר לדרך, בכל הדיונים דבק הנתבע בעמדתו כי אפשר להחזיר את השלום הביתה.

טענות הצדדים

טענות התובעת

טענות התובעת נתמכות על שתי עילות גירושין:

1. פירוד ובעל מורד

הנתבע עזב את חדר השינה בחודש אוקטובר 2015 ועבר לישון בסלון, ומאז אין ביניהם יחסי אישות.

בחודש יוני 2017 עזבה התובעת את בית המגורים ועברה לגור בדירה שכורה לאחר שבית המשפט נתן פסק דין לפירוק שיתוף בהסכמת הצדדים.

בעבר נעשו מספר ניסיונות לכינון שלום בעזרתו של יועץ נישואין בשם אייל סומך, אך הדבר נכשל בשל חוסר שיתוף פעולה מצידו של הנתבע.

במהלך דיוני בית הדין הפנינו את הצדדים לייעוץ זוגי אצל ד"ר נעמי כהן (פסיכולוגית קלינית בכירה). בחוות דעתה מיום א' בתמוז תשע"ח (14.6.2018) הסיקה היא את הדברים הבאים:

בני הזוג אינם חולקים כל תקשורת משותפת, ראיית חיים משותפת, רצונות דומים; התרחקו מאוד זה מזו וכיום נותרה רק עוינות ודחיה. בנסיבות אלה אין לי אלא להמליץ בצער על גירושי בני הזוג.

2. אלימות במשפחה, וטענת מאיסות

לדברי התובעת הנתבע הוא אדם אלים – פיזית ומילולית. התנהגותו מלווה בהתקפי זעם; באי־שליטה עצמית ובכעסים רבים המופנים כלפיה, גם בנוכחות הילדים. היא טוענת למסוכנות ומציינת לחוות דעת של גב' מאור (פסיכותרפיסטית ומומחית לטיפול באלימות במשפחה) שהמליצה: "כדי להקטין מסוכנות יש להפריד בין [פלוני] (=הנתבע) לבין אשתו וילדיו, והמפגשים בין האב לילדים יצטרכו להתקיים במרכז קשר תחת הדרכה ופיקוח" (חוות דעתה מיום ה' בתשרי תשע"ו – 18.9.15).

התובעת טוענת שנתבע התקיף אותה פיזית בערב יום כיפור תשע"ו (22.9.15). הנתבע הורחק אז מהבית, ובדיון שנערך בבית המשפט ביום י"ז בתשרי תשע"ו (30.9.15) ניתן צו שהאריך את הרחקתו מהבית בעוד ארבעה־עשר יום.

נגד הנתבע הוגש כתב אישום המורכב משלושה סעיפי אישום בגין הכאה וכליאת התובעת בחדר (צורף כנספח ה' לסיכומי התובעת). כתב האישום הוגש ביום ג' בתשרי תשע"ז (5.10.16). בכתב האישום פורטו כמה אירועים אלימים כגון זה שהתרחש בערב יום כיפור תשע"ו (22.9.15) שבו "דחף את המתלוננת בחזקה"; אירוע מחודש מאי 2015, בעקבות ויכוח על השימוש ברכב המשפחתי, שבו נעל הנתבע את התובעת בבית מבחוץ ואיים עליה שלא תצא עד שתזרוק לו מהחלון את מפתחות הרכב (אישום של כליאה) ואירוע מאוגוסט 2014 שבו אחז בחוזקה בידיה של התובעת. בסופו של הליך – במסגרת הסדר טיעון (מיום כ"ז באייר תשע"ז – 23.5.17) שנערך בבית משפט השלום נשלח הנתבע לפיקוח קצין מבחן.

לדברי התובעת במהלך שנת 2018 היו כמה אירועים אלימים. לדוגמה: בחודש אפריל כלא אותה הנתבע בבית בעקבות מריבה ובעקבות זאת הרחיקה אותו המשטרה מהבית לארבעה־עשר יום. הנתבע מטופל במרכז לאלימות במשפחה אצל קצין מבחן מחודש ינואר 2018 – והוא הודה בכך בדיון שנערך ביום כ"ט במרחשוון תשע"ט (7.11.18).