האב חדל לתפקד – הוריו חויבו במזונות נכדיהם

אב לארבעה הפסיק לשלם מזונות בשל מצבו הנפשי הקשה. תביעה שהגישה האם נגד הוריו התקבלה לפני כשנה, אך באחרונה בית המשפט המחוזי הפחית את הסכום במקצת.

חוק המזונות קובע שבמקרה בו הורה אינו מסוגל לשלם מזונות ולקטין אין מקורות מימון אחרים ניתן לחייב את הסבים במזונות, בתנאי שיש להם די הכנסות למחייתם. בית המשפט המחוזי דחה באחרונה ערעור שהגישו הורים לאדם בעל לקות נפשית קשה שחויבו לשלם מזונות ל-4 נכדיהם וחייב אותם ב-1,000 שקל לחודש.

בני הזוג נישאו ב-2003 והתגרשו 10 שנים לאחר מכן. מצבו הנפשי של האב הלך והתדרדר עם השנים וכיום הוא אינו עובד ונשען על קצבת נכות.

בהסכם הגירושין התחייב האב לשלם 4,500 שקל מזונות לארבעת ילדיו וויתר על חלקו בדירה. האב לא עמד בתשלומים ובנסיבות אלה הגישה האם ב-2014 תביעת מזונות נגד הוריו. היא טענה שלנוכח מצבה הכלכלי הרעוע הוריה מסייעים לה מידי חודש בכלכלת הילדים אך הסכום אינו מספיק וגם על הנתבעים להשתתף במזונות.

בית המשפט למשפחה בפתח תקווה קיבל לפני כשנה את התביעה וחייב את הסבים בתשלום מזונות בסך 1,200 שקל לחודש וכן ברכישת בגדים לילדים פעמיים בשנה בסך של 250 שקל לכל ילד.

על החלטה זו ערערו הסבים לבית המשפט המחוזי. הם טענו שסכום המזונות שהתחייב בנם לשלם מועבר במלואו לאם באמצעות קצבת הנכות שלו שמשולמת לידיה. עוד לדבריהם, האם יכולה לספק את צרכיהם הנוספים של הילדים מהסכומים שהיא מקבלת מהוריה או באמצעות מכירת הדירה בה מתגוררת המשפחה.

האם טענה מנגד שסכום הקצבאות אינו כולל את כל ההוצאות הנלוות שהאב התחייב לשלם כמו הוצאות חינוך ובריאות. היא הוסיפה שהיא משתכרת כ-4,500 שקל בחודש וסכום זה אינו מספיק לכלכלתם הבסיסית של הילדים. עוד לדבריה, אין להתערב בקביעה העובדתית של בית המשפט למשפחה שלפיה הסבים משתכרים 17,000 שקל בחודש ומסוגלים לעמוד במזונות שהוטלו עליהם.

מנהג סדום

השופטים מיכל ברנט, ורדה פלאוט וצבי ויצמן מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד הבהירו כי בהתאם לחוק סבים אינם חייבים לזון את נכדיהם אלא אם הוריהם אינם מסוגלים לעשות כן. במקרה זה לדבריהם, אין ספק שהאב אינו מסוגל לעמוד בתשלום המזונות.    

עוד לדבריהם, מעבר לסכום המזונות הבסיסי המשולם לאם באמצעות קצבת הנכות, על האב לשאת בהוצאות נוספות כדון מחצית מעלות הוצאות החינוך, חוגים, קייטנות, שיעורים פרטיים, הוצאות רפואיות חריגות והוכח שהאם אינה יכולה לעמוד בהוצאות אלה.

השופטים דחו את טענת המערערים כי על האם למכור את דירתה הצנועה לצורך תשלום יתרת צרכי הקטינים וכתבו כי מוטב היה שלא נטענה. ״לא ברור מדוע סבורים אלו כי ראוי לטלטל את האם ונכדיהם במכירתה לצורך שכירת מדור חלופי לקטינים, מנהג שכזה הוא מנהג אנשי סדום ולא ינהג במחוזותינו״, כתבו.

עוד קבעו השופטים שמצבם הכלכלי של הסבים איתן והם מתגוררים בבית מרווח עם גינה, משתכרים היטב, ומסוגלים לעמוד במזונות.

עם זאת, העריכו השופטים את ההוצאות הנוספות החודשיות לכל קטין ב-250 שקל לחודש ולכן הפחיתו את חיוב הסבים לסך של 1,000 שקל, עד הגיעו של כל אחד מהם לגיל 18. כמו כן, הם ביטלו את החיוב בעניין רכישת הביגוד.

לא ניתן צו להוצאות. 

• שמות ב״כ הצדדים מפורטים בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין