החברה כפרה באחריות לפצות את העובד על הפגיעה בטענה שפעל בניגוד להוראותיה, אולם השופטת מצאה שהיא זו שאפשרה את שיטת העבודה שגרמה לתאונה.
בית משפט השלום בטבריה פסק באחרונה כ-127 אלף שקל לטובת מפעיל ציוד חקלאי שנפגע בעינו השמאלית במהלך יום עבודה. השופטת אפרת הלר התרשמה שהמעסיקה – חברת "רף גדליהו ובניו" – התרשלה בכך שלא סיפקה לעובד ציוד מגן ולא הדריכה אותו כיצד לפעול במקרה של תקלה בציוד. החברה אף לא זכתה לכיסוי ביטוחי לאחר שהתברר כי הפוליסה שלה נרשמה על שם הבעלים ולא על שמה.
באחד מימי אוקטובר 2014 ניסה התובע לשחרר ארגז נגרר שחובר לטרקטור שעליו נהג בעת עבודתו אצל החברה הפועלת במושב אילניה שבגליל התחתון. לדבריו, הוא נאלץ להכות בפין מתכתי שחיבר בין הארגז לטרקטור, ופעולה זו גרמה לשחרורו של שבב מתכתי שעף היישר לכיוון עינו השמאלית.
התובע הובהל בשל כך לבית החולים "העמק" בעפולה, שם עבר שני ניתוחים בעין. לאחר מכן ביטוח לאומי הכיר בו כנפגע עבודה עם 10% נכות.
את התביעה נגד המעסיקה הוא הגיש בנובמבר 2015 ובמסגרתה הוא ביקש פיצוי על הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה, כמו הפסדי שכר, הוצאות רפואיות, כאב וסבל, ועוד.
התובע טען כי המעסיקה התרשלה בכך שלא סיפקה לו ציוד מגן, לא הדריכה אותו כיצד עליו לפעול במקרה של תקלה בציוד ואף לא הזהירה אותו מפני הסיכונים הטמונים בעבודתו.
מנגד, החברה כפרה באחריותה לפצות את התובע וטענה כי יש להטיל עליו את מלוא האחריות לנזקיו משום שהיא סיפקה לו ציוד מגן ושלחה אותו להדרכות בטיחות. החברה אף הדגישה כי התובע היה עובד ותיק ומנוסה שהיה אמור לדעת כיצד לעבוד עם הציוד וממה להיזהר.
"הראל" – חברת הביטוח של המעסיקה שנתבעה אף היא – כפרה גם היא באחריות שלה לפצות את התובע אולם מטעמים שונים. לטענתה, בעת התאונה המוטב בפוליסת הביטוח היה הבעלים של החברה ולא החברה עצמה, ומשכך לחברה אין כיסוי לתאונה.
המעסיקה הכחישה את הטענות הללו והגישה נגד חברת הביטוח הודעת צד שלישי שכן עמדה על כך שהיא מכוסה מבחינה ביטוחית.
אחראית לבדה
לאחר ששמעה את עדותם של התובע והבעלים של החברה, השופטת הלר התרשמה כי השיטה שבה התובע השתמש כדי להפריד בין הארגז לטרקטור הייתה מוכרת במקום העבודה, והחברה לא אסרה על העובדים להשתמש בה.
יתרה מכך, השופטת לא שוכנעה שהחברה סיפקה לתובע ציוד מגן ושהדרכות הבטיחות אליהן נשלח סיפקו מידע רלוונטי למקרה של תקלה מהסוג שהוביל לתאונה.
לפיכך השופטת קבעה כי החברה אחראית למלוא הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות התאונה.
במקביל, השופטת קבעה כי הראל לא צריכה לשאת בפיצוי, וקיבלה את טענתה כי החברה לא הייתה מכוסה בביטוח.
באשר לסכום הפיצוי, השופטת דחתה את טענת התובע כי יש לפסוק לו נכות תפקודית גבוהה משום שלא חזר לעבוד, לאחר שמצאה כי בפועל אחרי התאונה הוא חזר לעבוד אצל הנתבעת למשך 10 חודשים נוספים, וכי שכרו לא נפגע בעקבותיה.
לבסוף, השופטת העמידה את סכום הפיצוי לתובע על 127,600 שקלים על הפסדי שכר ופנסיה, עזרת הזולת וכאב וסבל. הנתבעת אף חויבה ב-28,000 שקל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לתובע, וב-18,000 שקל שכ"ט עו"ד ל"הראל".
- ב"כ התובע: עו"ד נזיקין מ. לוטפי ואח'
- ב"כ המעסיקה: עו"ד ויסאם מוקטרן ואח'
- ב"כ חברת "הראל": עו"ד גסאן אגברייה ואח'
עו"ד אסף גרינבוים
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין