עבודות שירות לנהגת שדרסה למוות ילדה בת עשר

בת 78 לא האטה לפני מעבר חציה בגני תקווה, בו חצו המנוחה ודודתה. הקטינה לא הצליחה להימלט ומותה נקבע בבית החולים

בית המשפט לתעבורה בבת ים גזר לאחרונה 9 חודשי עבודות שירות, לצד פסילה לצמיתות ופיצוי בסך 40 אלף שקל, על נהגת מבוגרת שגרמה ברשלנות למות ילדה כבת עשר. השופט אלעד שור דחה את טענתה כי מדובר היה בתאונה בלתי נמנעת, ואולם פטר אותה ממאסר בפועל, בין היתר נוכח עברה התעבורתי הנקי.

התאונה אירעה באוגוסט 2024. הנאשמת, בעברה מחנכת ומורה וכיום מתנדבת בארגון גמלאים, נהגה ברחוב הגליל שבגני תקווה והתקרבה בשלב מסוים למעבר חציה, בו עברו באותה העת המנוחה יחד עם דודתה ובת משפחה נוספת. על-פי כתב האישום בו הודתה הנאשמת במסגרת הסדר טיעון, היא לא האטה לפני המעבר אלא המשיכה בנסיעה רציפה, וזאת אף לאחר שהחוצות נופפו לה בידיהן.

בניסיונה להימלט מפגיעת הרכב רצה המנוחה לכיוון עברו השני של מעבר החציה, ואולם למרבה הצער הדבר לא עזר, והנאשמת פגעה בה בעוצמה תוך שהטיחה אותה אל הכביש ודרסה אותה מתחת לגלגלי המכונית. ניידת מד"א שהוזעקה למקום פינתה את הילדה ל"שיבא" כשהיא מונשמת, מחוסרת הכרה וללא דופק, אלא שמאמצי ההחייאה נכשלו והיא נפטרה זמן קצר לאחר הגעתה לבית החולים.

הנהגת הועמדה לדין בעבירת גרם מוות ברשלנות, כאשר המדינה עתרה להשית עליה את עונש המקסימום בהסדר הטיעון, שנת מאסר בפועל, לצד פסילה לצמיתות ופיצוי כספי משמעותי למשפחת המנוחה. נטען שמדובר ברשלנות גבוהה, כאשר גילה הצעיר של המנוחה "מהווה נדבך נוסף לחומרת הרשלנות".

מנגד טענה ההגנה כי רמת הרשלנות הינה לכל היותר בינונית, וכי מדובר ב"אי-הבחנה רגעי שהוביל לתוצאה הנוראית". נטען שעל-פי ממצאי הבוחן המשטרתי, מדובר היה בתאונה בלתי נמנעת. כן הודגש עברה התעבורתי הנקי של הנאשמת, הכולל 55 שנות נהיגה ללא הרשעות.

רשלנות גבוהה, עבר נקי

השופט שור דחה את טענת ההגנה כי מדובר היה בתאונה בלתי נמנעת. לדבריו, אין זה נכון לבודד את תגובת הילדה להתקרבות הרכב (ריצתה לצורך השלמת החצייה) מן האירועים שקדמו לה, ובכך ליצור תמונה לא מדויקת העלולה להציג את התאונה, מתחילתה ועד סופה, כבלתי נמנעת.

"העובדה שבשלב הסופי התאונה כבר הייתה בלתי נמנעת אינה הופכת את התאונה בכללותה לבלתי נמנעת, מקום שבו מצב החירום עצמו נוצר בעקבות התנהלות מוקדמת שהיה בידי הנאשמת למנוע", הדגיש השופט. הוא חידד כי "נהג המתקרב למעבר חציה נדרש להפנות את תשומת לבו לנעשה במעבר ובסביבתו, להבחין מבעוד מועד בהולכי הרגל ולהתאים את נהיגתו לאפשרות שהם עומדים לחצות, או מצויים במהלך חציה".

בהתאם לכך הבהיר השופט כי אם הנאשמת הייתה מבחינה במנוחה בזמן שבו היה עליה להבחין בה, ומגיבה בהתאם, מלכתחילה לא הייתה נקלעת למצב שבו היא לא מספיקה לבלום.

השופט קיבל את טענת המאשימה כי רשלנות הנהגת גבוהה. עם זאת, הוא מנה מספר שיקולים הנזקפים לטובתה, כגון הבעת צער וגילוי אמפתיה למשפחת המנוחה, כמו גם תרומתה לחברה ("חינכה דורות של תלמידים"), ועבר תעבורתי נקי במשך יותר מ-50 שנות נהיגה.

בסופו של יום גזר השופט על הנהגת 9 חודשי עבודות שירות, פסילה לצמיתות ופיצוי בסך 40 אלף שקל למשפחת המנוחה; זאת לצד עונשים על תנאי.

• ב"כ המאשימה: עו"ד לי דבילה
• ב"כ הנאשמת: עו"ד צביקה מוזס

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.