מדינת ישראל נ' פלונית

על עלמה ז"ל

בטרם אפנה לשאלת העונש, ראוי לעצור לרגע ולהקדיש מילים לעלמה גרינברג ז"ל.

בהליך הפלילי קל לעיתים להסתתר מאחורי המונחים המשפטיים. "המנוחה", "הולכת הרגל", "תוצאת התאונה". אלא שמאחורי המילים הללו הייתה ילדה. היה לה שם, היו לה פנים, היה לה קול, והיו לה חיים שלמים שרק החלו להיכתב.

עלמה הייתה בת עשר. ימים ספורים לאחר התאונה הייתה אמורה לפתוח שנת לימודים חדשה ולעלות לכיתה ה', ושבועות ספורים בלבד הפרידו בינה לבין יום הולדתה.

מן הדברים שנכתבו ונאמרו עליה מצטיירת דמותה של ילדה מלאת חיים. ילדה אנרגטית, פעלתנית ושמחה; שנונה ובעלת חוש הומור; ילדה שאהבה אנשים ואנשים אהבו אותה. בני משפחתה סיפרו על אחות טובה ודאגנית, ועל ילדה שהותירה את חותמה כמעט בכל מקום שאליו הגיעה.

אך עלמה לא הייתה רק ילדה שמחה ואהובה. היא הייתה ילדה שידעה לראות את האחר. בבית הספר תיארו אותה כתלמידה מעורבת ופעילה, רגישה למצוקתם של ילדים אחרים ונכונה להושיט יד. היא אהבה בעלי חיים ודאגה להם, ובימים שבהם מדינת ישראל הייתה נתונה במלחמה, גם בגילה הצעיר ביקשה לתרום את חלקה והשתתפה בפעילויות התנדבותיות למען כוחות הביטחון.

כל אלה אינם נתונים שיש בהם כדי למדוד חיים. אין דרך למדוד חיים של ילד, ואין דרך לכמת את מה שאבד. הם מובאים כאן מסיבה אחרת: כדי שעלמה לא תיוותר בין דפי התיק רק כ"מנוחה".

עלמה הייתה עולם ומלואו.

עולם של ילדה בת עשר, של משפחה, של חברים, של בית ספר ושל קהילה. עולם שהיה אמור להמשיך ולהתפתח: עוד שנת לימודים, עוד יום הולדת, עוד חברות, עוד אהבות, עוד חלומות, ועוד אינספור רגעים קטנים וגדולים המרכיבים חיים.

כל אלה נגדעו באותו ערב.

רונית דודתה של עלמה תיארה לאחר מותה את השקט שנותר בבית ואת הגעגוע דווקא ל"רעש" של עלמה. נדמה כי במילים הפשוטות הללו טמון דבר שאין לשפה המשפטית יכולת של ממש לבטא: חסרונו של ילד איננו מתמצה ברגע שבו נפסקו חייו. הוא חוזר בכל יום מחדש — במקום הריק ליד השולחן, בקול שאיננו נשמע עוד, באירועים שאליהם לא תגיע ובכל אותם ציוני דרך שבהם הייתה אמורה להיות.

ולצד האובדן, קהילתה של עלמה בחרה להמשיך לשאת את שמה. שנה לאחר מותה הוקמה בגני תקווה "הסיירת של עלמה" — יוזמה שנועדה לסייע לילדים לחצות בבטחה במעברי החצייה הסמוכים לבתי הספר.

יש בכך סמל שקשה להתעלם ממנו.

ילדה שחייה נגדעו בעת חציית כביש, ממשיכה, בשמה ובזכרה, לשמור על ילדים אחרים החוצים כביש בדרכם לבית הספר.

בית המשפט אינו יכול להשיב את עלמה למשפחתה. שום עונש שיוטל אינו יכול לעשות כן. תפקידו של המשפט מוגבל, ומילותיו מוגבלות אף יותר.

אך בתוך גבולות אלה, ראוי לפחות לומר את שמה.

עלמה גרינברג ז"ל.

ילדה בת עשר, מלאת חיים, רגישה, מצחיקה ואהובה, שחייה היו בראשיתם — וזכרה ראוי שיישאר הרבה מעבר לשורותיו של תיק זה.

גזר הדין

1. הנאשמת, פלונית, הורשעה, על פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של גרימת

מוות בנהיגה רשלנית, בניגוד לסעיף 64 ביחד עם סעיף 40 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961.

2. כמפורט בכתב האישום המתוקן ביום 24/08/2024 בסמוך לשעה 20:20 בערב, נהגה הנאשמת את רכבה ברחוב הגליל בגני תקווה, מכיוון מזרח למערב, בואכה מעגל תנועה אליו מתחברים ארבע זרועות של נתיבי נסיעה (להלן: "מעגל התנועה").

3. בפתח כל אחת מארבע "זרועות" הכביש במעגל התנועה, ממוקמים מעברי חצייה להולכי רגל. אל יתר הכביש, בין היתר, מתחבר מעגל התנועה אל  "זרוע"  הכביש ברחוב יחזקאל (להלן: "הכביש"), ובפתחו ממוקם מעבר חצייה, לא מרומזר, המסומן היטב על הכביש ומופרד, במחצית הכביש, באי תנועה בנוי (להלן: "מעבר החצייה").

4. התנאים אשר שררו במקום באותה העת היו כדלקמן:

א. שעת לילה, ראות טובה, מזג אוויר נאה.

ב. דרך עירונית המהירות המותרת בה עד 50 קמ"ש בלבד.

ג. כביש אספלט תקין ויבש.

ד. מעגל התנועה ומעבר החצייה מוארים היטב בתאורת רחוב אשר פעלה באותה העת במקום,  באופן תקין וללא תקלות.

ה. בכניסות אל מעגל התנועה ולרוחב היקפו מוצבים תמרורי 303 (" מעגל תנועה לפניך תן זכות קדימה לתנועה החוצה את דרכך במעגל התנועה או במסילה, עבור את מעגל התנועה מצדו הימני").

ו. בחלקו הפנימי של מעגל התנועה צמחייה שתולה ומוצב אביזר נוי.

5. באותה העת הגיעה אל מעבר החצייה במעגל התנועה הקטינה, עלמה גרינברג (ילידת 10/9/2014) ז"ל (להלן: "המנוחה"), כשהיא צועדת בצדה הימני של דודתה, גב' שני וקנין, אשר הובילה לפניה עגלה בה יושב תינוק. בצדה השמאלי של גב' וקנין, צעדה קטינה, בת משפחה נוספת.

6. בני המשפחה חצו את חלקו הראשון של הכביש במעבר החצייה, וכשהגיעו אל אי התנועה הממוקם במרכז הכביש, החלו בחציית חלקו השני של מעבר החצייה משמאל לימין, ביחס לכיוון נסיעתה של הנאשמת.

7. עם הגיעה של הנאשמת אל מעגל התנועה, המשיכה בנסיעה רציפה לכיוון מעבר החצייה תוך שאינה מאיטה או עוצרת את מהירות נסיעת הרכב, אל מול המנוחה ויתר בני המשפחה החוצים את הכביש, במעבר החצייה.

8. בעוד בני המשפחה חוצים את הכביש במעבר החצייה, הבחינה המנוחה, וכן דודתה, ברכבה של הנאשמת המאיץ לכיוונן והן החלו לנופף לכיוונה על מנת לסמן לה לעצור את הרכב, לפני מעבר החצייה. חרף האמור, המשיכה הנאשמת בנסיעה, הישר אל מעבר החצייה והיא פגעה בעוצמה עם חזית רכבה במנוחה, בעודה רצה לכיוון עברו השני של מעבר החצייה, בניסיונה להימלט מפגיעת הרכב.

9. כתוצאה מהפגיעה המנוחה הוטלה לעבר הכביש, והנאשמת המשיכה בנסיעה ודרסה את המנוחה מתחת לגלגלי הרכב, אל מול עיני בני משפחתה. לאחר מכן עצרה הנאשמת את הרכב.

10. אל זירת התאונה הוזעקה ניידת מד"א אשר פינתה בבהילות את המנוחה אל חדר המיון בבית החולים "שיבא" בתל השומר, תוך כדי ביצוע מאמצי החייאה, כשהיא מונשמת מחוסרת הכרה וללא דופק ופצועה באורח אנוש.

11. זמן קצר לאחר הגעתה של המנוחה אל בית החולים, לערך בשעה 21:13, נפטרה המנוחה מפציעותיה הקשות, בבית החולים.

12. כאמור ביום 21.4.25 הודתה הנאשמת במיוחס לה בכתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר הטיעון, הצדדים הסכימו כי המאשימה תהא רשאית לעתור לעונש של 12 חודשי מאסר בפועל, וההגנה תהא רשאית לטעון ללא מגבלה, לא היו הסכמות ביחס ליתר רכיבי הענישה.

13. הנאשמת הופנתה לקבלת תסקיר שירות מבחן. לאחר קבלת התסקיר טענו הצדדים לעונש.

14. בתחילת הטיעונים לעונש הסכימו הצדדים לעניין הראיות לעונש להציג ולהגיש לבית המשפט את סרטון התאונה אשר סומן ת/1.

טיעוני התביעה לעונש

15. המאשימה בטיעוני לעונש הדגישה כי הערך החברתי המוגן שנפגע כתוצאה מהאירוע הוא קדושת החיים והדגישה את החשיבות של ערך זה על בסיס העובדה שהמחוקק הציב סטנדרט מחמיר ביחס לקיפוח חיי אדם.

16. מבחינת הנסיבות הקשורות לאירוע, נטען כי הנאשמת נהגה ברשלנות גבוהה בכך שהמשיכה בנסיעה רציפה לעבר מעבר חצייה מבלי להאט או לעצור, ופגעה במנוחה חרף שדה ראייה פתוח ואיתות מצד המנוחה ודודתה.

17. המאשימה ציינה לזכות הנאשמת את הודאתה בעובדות כתב האישום המתוקן. כמו כן, נלקח בחשבון היעדר עבר פלילי ותעבורתי, נתון שהמאשימה ציינה כי נלקח בחשבון לצורך חיסכון בזמן שיפוטי.

18. המאשימה הפנתה לפסק דין מנחה בעניינו, פסק דין אלמוג, ע"פ 6755/09 להלן ("פרשת אלמוג") אשר קבע כי רק במקרים חריגים לא ייגזר עונש מאסר מאחורי סורג ובריח בתיקים מסוג זה. פסק הדין קבע שלושה כללים מנחים: עונש מאסר בפועל ופסילה הולמת בשל קדושת החיים והרתעה, נסיבות אישיות של נאשם אינן בעלות משקל רב, ודרגת הרשלנות היא אמת המידה הקובעת.

19. המאשימה סבורה כי רמת הרשלנות של הנאשמת בעניינו הינה דרגת רשלנות גבוהה, נוסף לכך גילה הצעיר של המנוחה מהווה נדבך נוסף לחומרת הרשלנות.

20. המאשימה ציינה כי אין ליתן לתסקיר שירות המבחן משקל גבוה, זאת על אף שלנאשמת אין הרשעות קודמות , נתון זה אינו גובר על חומרת העבירה ועל הצורך בענישה מרתיעה, כפי שנקבע בפרשת אלמוג. נסיבותיה האישיות של הנאשמת אינן חריגות ואינן שונות מנאשמים אחרים בתחום זה, שכידוע הם אנשים נורמטיביים.

עוד ציינה המאשימה כי מנגד אל לנו לשכוח את המנוחה ומשפחתה וכאב  הרב שנגרם אשר מבקשים מבית המשפט לתת משקל מכריע לשיקולי הגמול וההרתעה.

מתחם העונש הראוי בתיק זה לטענת המאשימה:

21. ב"כ המאשימה מפנה לפסיקה שהוגשה על ידה, ועתרה למתחם עונש אשר נע בין 12 חודשי מאסר בפועל ל-24 חודשי מאסר בפועל. באשר לעונש המתאים לנאשמת עתרה המאשימה למקם את הנאשמת בתחתית המתחם. המאשימה ביקשה לגזור על הנאשמת 12 חודשי מאסר בפועל שירוצו מאחורי סורג ובריח, פסילה לצמיתות (בהתחשב בגילה של הנאשמת), מאסר על תנאי, פסילה על תנאי ופיצוי כספי משמעותי למשפחת המנוחה.

22. ב"כ המאשימה תמכה טיעוניה בפסיקה, כך למשל רע"פ 2205/20 סולנג גנון נ' מדינת ישראל(נבו 25.3.2020) בערעור שהוגש על ידי הנאשמת על גז"ד באירוע של תאונת דרכים קטלנית גמ"ר 5052-01-15  אשר אירע עת שהגיעה למעגל תנועה שבו מעברי חצייה. באותה עת חצו את מעבר החצייה שישה הולכי רגל (מרביתם קטינים). על אף שתנאי הראות היו טובים והכביש היה יבש, המבקשת המשיכה בנסיעה רציפה מבלי להאט או לעצור, לא נתנה להולכי הרגל זכות קדימה ופגעה בהם בעוצמה רבה. כתוצאה מהתאונה נהרג קטין וחמישה הולכי רגל נוספים נפצעו בדרגות חומרה שונות (חלקם באורח קשה).

בית המשפט השלום  קבע כי דרגת הרשלנות של המבקשת מצויה ברף הגבוה, קביעה זו התבססה על כך שהתאונה התרחשה באור יום ובתנאי מזג אוויר טובים, שדה הראייה של המבקשת היה גדול דיו כדי להבחין בהולכי הרגל ממרחק של למעלה מ-20 מטרים, והיא לא הבחינה בהם כלל, לא בלמה ואף נעצרה רק במרחק של כ-40 מטרים לאחר מעבר החצייה.

בית המשפט גזר עליה עונש של 13 חודשי מאסר בפועל, 10 שנות פסילת רישיון, מאסר ופסילה על תנאי, ופיצוי בסך 10,000 ש"ח לעיזבון המנוח.

ערעור למחוזי   עפ"ת 25435-05-19 ולבית המשפט העליון על הכרעת הדין וגז"ד נדחו על הסף.

ברע"פ 1127/18 עבד נג'יב נ' מדינת ישראל (נבו 13.2.2018)

בערעור שהוגש על ידי הנאשם על גז"ד באירוע של תאונת דרכים קטלנית

גמ"ר 6351-10-15 אשר אירע עת שמבקש נהג ברכבו הפרטי באזור ירושלים במהירות של 70 קמ"ש, כאשר הכביש היה תקין והראות טובה אך סומן כשטח עבודה. הנאשם, שלא חש בטוב והיה עייף, עצם את עיניו לזמן קצר ונרדם. כתוצאה מכך, סטה מנתיבו, חצה את השול הימני ופגע במנוח, צעיר בן 24, שעמד בצד הדרך בשל תקלה באופנועו. המנוח נגרר עם הרכב ונפטר מפצעיו כחודש לאחר התאונה.

על הנאשם נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל (לצד רכיבי ענישה נוספים). בית המשפט לתעבורה קבע מתחם עונש הולם של בין 6 ל-24 חודשי מאסר בפועל. בגזירת העונש בתוך המתחם, התחשב בית המשפט בגילו המבוגר של המבקש (בן 76 בעת האירוע) ובבריאותו הרופפת, אך מנגד זקף לחובתו 24 הרשעות תעבורה קודמות, ולכן העמיד את העונש בחלקו התחתון של המתחם.

נקבע כי אמת המידה המנחה והקובעת בענישה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות היא דרגת הרשלנות של הנאשם, כאשר האינטרס ההרתעתי גובר על הנסיבות האישיות.

בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור והותיר את העונש על כנו, תוך שקבע כי השתת מאסר בפועל בגין גרימת מוות ברשלנות, גם על קשישים, אינה חורגת ממדיניות הענישה המקובלת.

עפ"ת (מחוזי מרכז) 13440-07-22 דניאל מיזן נ' מדינת ישראל (נבו 5.2.2023) ערעור שהוגש על ידי הנאשם על גז"ד באירוע של תאונת דרכים קטלנית    גמ"ר  2867-09-20 אשר אירע עת שהנאשם נהג ברכבו ללא רישיון רכב תקף וללא פוליסת ביטוח בת תוקף. במהלך נסיעתו בדרך עירונית, פגע המערער בהולך רגל שחצה את הכביש על גבי מעבר חצייה מסומן היטב, שלפניו הוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה להולכי רגל. המערער לא הבחין בהולך הרגל חרף שדה ראייה פתוח של כ-86.4 מטרים, המשיך בנסיעה רצופה מבלי להאט או לבלום, ופגע בו. כתוצאה מהפגיעה נפטר הולך הרגל.

 בגז"ד נקבע כי רשלנותו של המערער היא ברמה גבוהה ומתמשכת.

בגזר הדין הוטלו על המערער העונשים הבאים: 14 חודשי מאסר בפועל; 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירת גרם מוות ברשלנות או נהיגה בזמן פסילה; 12 שנות פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה; 10 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים; ופיצוי בסך 15,000 ₪ למשפחת המנוח.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על רכיבי העונש והותירם על כנם, תוך הדגשה כי בעבירות אלו המדיניות הראויה היא הטלת מאסר מאחורי סורג ובריח.

23. עוד השמיעה המאשימה לעניין העונש את הגב' רונית, אחותה של האם ודודתה של עלמה המנוחה, אשר הציגה בפני בית המשפט את סיפורה של עלמה כילדה מלאת שמחת חיים, חכמה וכריזמטית, שנוכחותה הייתה משמעותית לכל סביבתה. מותה של עלמה בתאונה הותיר שקט כבד ופגע קשות במשפחתה, כאשר שנה ותשעה חודשים לאחר מכן, השגרה לא חזרה והחיים נעצרו באותו יום.

24. אמה של עלמה, מתקשה לתפקד ולעבוד, ומלווה יחד עם בנה בטיפולים רגשיים בניסיון להתמודד עם האובדן והשלכותיו הקשות. חייה של האם סובבים סביב האבל והגעגוע, והיא מנציחה את עלמה באמצעות אנדרטאות בכיכר שבה נהרגה, בבית הספר ובצופים, וכן מבקרת בבית העלמין ובמקומות שמזכירים אותה.

25. אחיה של עלמה, עבר שינוי קיצוני מילד שמח וספורטאי לילד מסוגר ומרוחק, ולימודיו התדרדרו. בנוסף הזכירה רונית את אחייניתה ובתה שנכחו בתאונה, ועד היום מתמודדות עם טראומה וכאב עמוק.  המשפחה מדגישה כי עלמה אינה רק "שם בכתב אישום" אלא ילדה שחייה נקטעו בגיל 10, וכי הכאב והגעגוע אינם פוחתים עם הזמן אלא רק הופכים ממשיים יותר.

26. עוד מסרה כי עלמה הייתה אמורה לסיים בית ספר יסודי ולככב במסיבת הסיום, אך במקום זאת שמה יופיע בשורות זיכרון, וכל הזמנה לאירועים כמו בת מצווה גורמות צער רב מחדש לאימה של עלמה.

רונית דודתה של עלמה ביקשה לסיים עם רצונה של המשפחה לקבל  כוחות כדי לשרוד את החיים ללא עלמה.

טיעוני ההגנה לעונש

27. באשר לרמת הרשלנות, ב"כ הנאשמת עתר לקביעה כי רמת הרשלנות של הנאשמת היא נמוכה ולכל היותר בינונית, וכי מדובר ב"אי הבחנה רגעי שהוביל לתוצאה הנוראית".

28. עוד הדגיש ב"כ הנאשמת  כי כתב האישום המתוקן מחק את הטענה לרשלנות חמורה, וכי תוצאות שחזור התאונה שערך הבוחן המשטרתי הצביעו על כך שהתאונה הייתה "בלתי נמנעת", עובדה עליה הסכימה המאשימה.

29. ב"כ הנאשמת טען כי לא מתקיימות נסיבות לחומרה בעניינה של הנאשמת, כגון מהירות גבוהה, שימוש בחומרים אסורים או שימוש בטלפון. בד בבד דחה את הפסיקה שהוצגה על ידי המאשימה, בטענה כי המקרים שהוצגו אינם תואמים את נסיבות המקרה הנדון.

30. ב"כ הנאשמת הגיש טבלת פסיקה אשר כללה פסקי דין שעניינם תאונות דרכים קטלניות, ובהם מקרים שבהם מצאו בתי המשפט להטיל על נאשמים עונשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. הטבלה מפרטת, בין היתר, את נסיבות התאונה, אופן ניהול ההליך, רמת הרשלנות שנקבעה, מתחם הענישה, עונש המאסר שהוטל ומשך הפסילה. עיינתי בפסיקה שאליה הפנה הסניגור. אין מקום לפרט את כלל פסקי הדין שהובאו, ואסתפק במספר דוגמאות, תוך מתן דגש למקרים בעלי קרבה לענייננו.

31. בגמ"ר 4201-04-19, מדינת ישראל נ' כרמל אלפאעור,  שנדון בפני כב' השופטת ס.נ. מיכל דוידי, מדובר היה, בנהיגה במהירות מופרזת ואי מתן זכות קדימה להולך רגל אשר חצה במעבר חציה. הנאשם הודה לאחר כפירה וניהול הוכחות ורמת הרשלנות הוגדרה כ"גבוהה מאוד". צוין מתחם שבין 9–15 חודשי.  ובסופו של יום הוטלו 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ופסילה למשך 8 שנים.

32. בגמ"ר 1137-10-21, מדינת ישראלנ' שמואל בלך, שנדון בפני, עניינה של התאונה היה, אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה. ההודאה באה במסגרת הסדר שכלל תיקון משמעותי של כתב האישום ורמת הרשלנות תוארה כנעה בין הרף הנמוך לבינוני. צוין מתחם של 6–24 חודשי מאסר, כאשר 9 חודשי מאסר יכולים להיות מרוצים בדרך של עבודות שירות, ובסופו של ההליך נגזרו 9 חודשי מאסר בעבודות שירות, לצד פסילה לצמיתות.

33. בגמ"ר 6154-02-24, מדינת ישראלנ' ניסים פרימן, שנדון בפני כב' השופטת שרית קריספין, מדובר היה בפגיעה בהולך רגל בתוך חניון אוטובוסים. הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון, והסדר הטיעון כלל 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, לצד פסילה לצמיתות.

34. כן ניתן להפנות לגמ"ר 233-12-23, מדינת ישראלנ' אמין בן עטייה אלקרם שנדון בפני כב' השופט שי שלהבת, שעניינו סטייה מנתיב וגרימת מותו של קטנוע שנסע בכיוון הנגדי. רמת הרשלנות הוגדרה כ"בינוני נמוך", ובמסגרת הסדר טיעון הוטלו 9 חודשי מאסר בעבודות שירות ו-3.5 שנות פסילה.

35. מן הפסיקה שהציגה ההגנה עולה אפוא כי קיימים מקרים שבהם, גם כאשר תוצאת התאונה הייתה קטלנית, ואף כאשר נסיבות התאונה כללו פגיעה בהולך רגל או כאשר נקבעה רמת רשלנות משמעותית, מצאו בתי המשפט כי ניתן להסתפק במאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. עם זאת, מטבע הדברים, אין בעצם קיומם של פסקי דין אלה כדי לייתר את הצורך לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו, ובפרט את אופי ההתרשלות ורמתה, שהם בעלי משקל מרכזי בקביעת מתחם העונש ההולם.

36. עוד נטען כי הנאשמת, ילידת 1947, בת 78 כיום, אשר חסרת עבר פלילי או תעבורתי לאורך 55 שנות נהיגה, הנאשמת שימשה כמורה ומחנכת כל חייה, וכיום מתנדבת פעילה בארגון גמלאים. נאשמת סועדת את בעלה בן ה-93, נכה סיעודי, ואת בנה בן ה-47, המתמודד עם קשיים נפשיים ומתגורר עמם, כאשר נוכחותה חיונית לתמיכה ולטיפול בהם. הוצגו מסמכים רבים על הכוללים תעודות הוקרה והערכה על פועלה של הנאשמת למען הקהילה, וכן תעודות לימודים, תארים המלמדים כי הנאשמת אישה נורמטיבית אשר הקדישה את חייה לחינוך ותרומה לקהילה.

37. הנאשמת מתייסרת וחוותה פגיעה קשה בעקבות התאונה, לרבות הפרעת דחק פוסט טראומטית, סובלת מקשיי שינה, תפקוד ומחשבות טורדניות, ומקבלת טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי.

תסקירי שירות המבחן:

38. מתסקירי שירות המבחן אשר התקבל ביום עולה כי הנאשמת בת 78, נשואה ואם לשלושה בנים, סבתא לנכדים, אישה נורמטיבית, ערכית ושומרת חוק, אוחזת ברישיון נהיגה ונעדרת כל עבר פלילי או תעבורתי לאורך 55 שנות נהיגה.

39. הנאשמת מתגוררת עם בעלה בן ה-93, אשר נפגע בתאונת דרכים לפני כעשור וכיום סיעודי, ועם בנם הצעיר בן ה-47, המתמודד עם מאניה דפרסיה וקשיים נפשיים. הנאשמת סועדת את בעלה ותומכת בבנה, ותפקידיה אלה מדגישים את חשיבות נוכחותה הרציפה בחייהם.

40. התאונה נחווית על ידה כאירוע טראומטי בעל השלכות רגשיות וקוגניטיביות עמוקות, והיא בעיצומו של תהליך עיבוד משמעות מעורבותה בתאונה.

שירות המבחן אבחן כי הנאשמת סובלת ממצוקה קשה, תסמינים פוסט-טראומטיים, דיכאון, חרדה וקשיי שינה, ונוטלת טיפול תרופתי ופסיכולוגי פרטני. היא מביעה צער עמוק, חרטה ואמפתיה כנה כלפי הילדה המנוחה ומשפחתה, ומכה על חטא לנוכח אחריותה לאובדן חיים.

41. הנאשמת השתתפה בשיחות פרטניות עם שירות המבחן ועברה אבחון. בנוסף, היא השתתפה בקבוצה טיפולית פסיכו-חינוכית ייעודית בשרות המבחן לאנשים שפגעו למוות בתאונות, שכללה חמישה מפגשים שבועיים בני שלוש שעות כל אחד.
    היא הוערכה כמשתתפת קשובה ומעורבת, שביססה שיח פתוח עם המשתתפים. נעשה ניסיון לקדם הליך "צדק מאחה" עם משפחת המנוחה, אך תנאים לכך לא הבשילו.

42. לאור הנסיבות כאמור שירות המבחן המליץ לתת משקל משמעותי לגילה של הנאשמת ומאפייניה הנורמטיביים הבולטים, קבלת אחריותה על הפגיעה בתאונה וכאבה הכן לנוכח התוצאות הטראגיות, והיעדר מעורבות קודמת עם החוק.

43. שירות המבחן המליץ על ענישה בדרך של מאסר בפועל אשר ירוצה בעבודות שירות לתקופה המרבית המתאפשרת בחוק, לצד פסילת רישיון הנהיגה ופיצוי כספי, כיוון שלכך יהיה ערך שיקומי ומשפחתי עבורה. ענישה של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח תהיה מורכבת ביותר עבורה, הן לנוכח גילה וזרותה לעולם הפלילים, והן לנוכח מצבה הנפשי ומצבם של בעלה ובנה התלויים בה.

44. הנאשמת ביקשה לפנות לבית המשפט והמשפחה, והביעה צער עמוק על מותה של המנוחה ועל הכאב והאובדן שנגרמו למשפחתה בעקבות התאונה. לדבריה, התאונה אינה משקפת את אופן נהיגתה, והיא מעולם לא הייתה מעורבת בפגיעה באדם. עוד ציינה כי אין לחובתה  הרשעות תעבורתיות, וכי אינה יודעת כיצד אירעה התאונה. הנאשמת הוסיפה כי מאז האירוע היא בוכה לעיתים תכופות, וכי בכל פעם שהיא חולפת בסמוך למקום התאונה היא נתקפת צער עמוק  ובכי.

דיון והכרעה:

45. עסקינן בתאונת דרכים טראגית, בה קופחו חיי המנוחה עקב נהיגה רשלנית של הנאשמת.
46. תיקון 113 (תשע"ב-2012) לחוק העונשין (להלן: "תיקון 113") קובע בסעיף 40א. כי מטרת הסימן הינה קביעת העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם.

47. על פי סעיף 40ב. לתיקון 113 נקבע כי העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה.

48. סעיף 40ג. לתיקון 113 קובע את המתווה הראוי להבניית הענישה, כאשר על בית המשפט לעבור 3 שלבים עת הוא גוזר את דינו של הנאשם.

49. בשלב הראשון הקבוע בסעיף 40ג, יש לקבוע את מתחם העונש ההולם למעשה העבירה בהתאם לעיקרון המנחה. קביעת מתחם עונשי ההולם את נסיבות ביצוע העבירה תוך התחשבות בערך החברתי אשר נפגע, מידת הפגיעה, מדיניות הענישה הנהוגה בבתי המשפט ושקלול הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40ט.(א) לתיקון 113.

50. בשלב השני הקבוע בסעיף 40ג.(ב) ביחד עם סעיפים 40ד. ו-40ה. לתיקון 113, יש לבחון האם קיימים שיקולים המצדיקים סטייה מהמתחם ההולם אותו לקולא בשל שיקולי שיקום או לחומרא בשל שיקולי הרתעה.

51. ובשלב השלישי ייגזר העונש המתאים לנאשם בתוך המתחם ההולם בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות המפורטות בסעיף 40יא. לתיקון 113.

52. סעיף 40ג. יחד עם סעיף 40יא. לתיקון 113, קובע רשימה של נסיבות אשר אינן קשורות לביצוע העבירות אותן עבר, בהן יתחשב בית המשפט בעת גזירת העונש בתוך המתחם ההולם. יחד עם זאת, בית המשפט רשאי להתחשב בנסיבות נוספות שאינן מופיעות ברשימה.

53. בע"פ 6755/09, ארז אלמוג נגד מדינת ישראל, התווה בית המשפט העליון, את העקרונות לפיהם יש לגזור את דינו של מי שהורשע בגרם מוות ברשלנות בתאונת דרכים:

"נדמה שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות".

54. לעניין הערכים המוגנים, כאשר במקרה דנן באופן התנהלותה, הביאה הנאשמת לפגיעה בערך הנעלה של קדושת החיים ושמירה על שלומם וביטחונם של ציבור המשתמשים בדרך. ערכים עליהם מצווים אנו, כחברה, לשמור מכל משמר.

  מדיניות הענישה הנוהגת:

בעפ"ת (נצרת) 37444-06-18 יניב קומא נ' מדינת ישראל 12.03.19) : המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. שם, המערער פגע בהולכת רגל אשר חצתה כביש עירוני בשעת ערב שלא במעבר חצייה וגרם למותה. בית המשפט קמא קבע כי למערער רמת רשלנות בינונית-גבוהה, המתחם נע בין 9-14 חודשי מאסר בפועל וגזר על המערער 9 חודשי מאסר בפועל לצד 10 שנות פסילה ועונשים נלווים. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ביחס להכרעת הדין, וביחס לגזר הדין, קבע כי רמת רשלנותו של המערער נמוכה (שכן לא נהג במהירות חריגה לתנאי הכביש – פסקה 62 לפסק הדין), כי לא ניתן להתעלם מתרומת המנוחה להתרחשות התאונה והעמיד את עונש המאסר על 6 חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות ואת עונש הפסילה על 7 שנים.

בגמ"ר (תל אביב-יפו) 10621-02-18 פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) נ' וגנר בן ציון (פורסם בנבו 3.3.20: שם הורשע נהג אוטובוס בגרימת מוות ברשלנות, של הולך רגל שחצה מעבר חציה, ונקבעה רשלנות רגעית, בינונית, כשבמהלך נסיעתו הפנה הנהג מבטו אל נוסעת ששוחחה עמו, בהתחשב בגילו של הנאשם, הימנעותו מפלילים, הענישה העצמית והמעמסה הנפשית וחומרת נסיבות התאונה ותוצאותיה, הוטל עונש של 9 חודשי מאסר בעבודות שירות, שנת מאסר מותנה, פסילה בת 5 שנים, ופיצוי בסך 12,000 ₪

בגמ"ר (פ"ת) 6236-09-14 מדינת ישראל נ' פרבשטיין, מיום 16.2.17: הנאשם פגע בהולך רגל שחצה את הכביש שלא במעבר חציה. בין הצדדים הוסכם כי אין המדובר ברשלנות ברף הגבוה וכי להולך הרגל רשלנות תורמת מסוימת. על הנאשם הוטלו 7 חודשי מאסר בפועל, פסילה למשך 10 שנים, פיצויים על סך 25,000 ש"ח, מאסר על תנאי ופסילה על תנאי.  

בגמ"ר (תעבורה עכו) 2656-04-16 מדינת ישראל נ' יוסף ג'קמן (נבו 12.05.2022)‏‏ הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של גרם מוות ברשלנות, הנאשם שלא הבחין במנוח, בעת שהלה התקרב למעבר החציה, ובעת שחצה את מעבר החציה. נקבע כי רמת הרשלנות  ברף הבינוני-גבוה אך אין למקם את הנאשם ברף הרשלנות הגבוה ביותר, שכן אין מדובר בנאשם שביצע את העבירה תוך כדי נהיגה פרועה או נהיגה במהירות מופרזת, או עבירה חמורה נלווית אחרת. נגזרו על הנאשם 9 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, 10 שנות פסילה וקנס ע"ס 5000 ₪.

בעפ"ת 69490-01-20 טאייב נ' מדינת ישראל (מחוזי ת"א): בית המשפט המחוזי אישר גזר דין בן 9 חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה למשך 10 שנים ופיצוי למשפחת המנוח ע"ס 15,000ש"ח. מדובר בתאונת דרכים קטלנית, במהלכה פגע המערער בהולך רגל במעבר חצייה. מדובר בנאשם כבן 82 אשר נוהג משנת 1955 ולו 15 הרשעות קודמות בתעבורה.

בגמ"ר 3389-07-15 פרקליטות מחוז דרום נ' שושנה ארז (שלום, אשדוד): הנאשמת הורשעה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לאחר שפגעה בהולך רגל במעבר חצייה עם חזית רכבה. בית משפט השלום זיכה תחילה את הנאשמת מכל אשמה אך ערעור המדינה התקבל. הנאשמת הורשעה בעבירה המיוחסת לה ובסופו של יום נדונה ל-6 חודשי מאסר לרצוי סרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי, 6 שנות פסילה, פיצוי בסך 10,000ש"ח וצו מבחן. נקבעה מידת הרשלנות ברף נמוך.

רע"פ 1300/14 מורי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.2.14), נהיגה רשלנית שגרמה למותו של הולך רגל אשר חצה את הכביש במעבר חציה. נקבע כי רשלנותו היתה ברף הבינוני-גבוה. בית המשפט קמא גזר על המערער 8 חודשי מאסר ו- 8 שנות פסילה. ערעורים שהגיש המערער לבית המשפט המחוזי והעליון נדחו.

רע"פ 8992/14 רפאל נ. מ"י (פורסם בנבו, 20.1.15), נהיגה רשלנית שגרמה למותו של הולך רגל שחצה את הכביש במעבר חציה. בית המשפט קמא הטיל על הנאשם 9 חודשי מאסר בפועל ופסילה לצמיתות (המערער יליד 1936). ערעוריו של המערער לבית המשפט המחוזי והעליון נדחו.

ברע"פ 811/11 מסארווה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 30.1.11),  נהיגה רשלנית במשאית אשר גרמה למותה של הולכת רגל שחצתה את הכביש במעבר חצייה. בית משפט קמא גזר על המערער 9 חודשי מאסר בפועל ופסילה למשך 12 שנים. ערעורו של המערער לבית משפט המחוזי התקבל בחלקו באופן שהפסילה סווגה כך שלאחר 8 שנים תותר למערער נהיגה ברכב פרטי. בקשת רשות ערעור נדחתה.

ברע"פ 7913/07 רמז נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.11.07), המערער הורשע בנהיגה רשלנית שגרמה למותו של הולך רגל במעבר חצייה. בית משפט קמא גזר על המערער 7 חודשי מאסר בפועל, ופסילה למשך 12 שנים. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש והעמיד את עונשו על 12 חודשי מאסר. ערעורו של המערער לבית המשפט העליון נדחה. נקבע כי העונש הולם את חומרת המעשה ואת הרשלנות הגבוהה.

ע"פ (ת"א) 4889-11-15, מדינת ישראל נ' פשצ'נסקי (טרם פורסם, 12.1.16), המערער הורשעה בנהיגה רשלנית שגרמה למותה של הולכת רגל במעבר חציה. המערער התקרב בנסיעה שוטפת לעבר מעבר החציה, עקף מימין את הרכב שנסע לפניו ושנעצר על מנת ליתן זכות קדימה להולכת רגל במעבר חציה, פגע בהולכת רגל שחצתה במעבר וגרם למותה. בית משפט קמא גזר על המערער 10 חודשי מאסר ופסילה למשך 10 שנים.  שני הצדדים ערערו על גזר הדין. בהמלצת ערכאת הערעור הסכימו הצדדים להעמיד את עונש המאסר על 12 חודשים, תוך שבית המשפט המחוזי הבהיר כי אין בעונש האמור כדי ליתן ביטוי מלא לחומרת הנסיבות בתיק זה.

ע"פ (ת"א) 41207-04-15 מדינת ישראל נ' ברשידוב (פורסם בנבו, 22.06.15), נהיגה רשלנית באוטובוס, עת פנה ימינה כשאור ירוק דולק בכיוון נסיעתו וגרם למותה של הולכת רגל שחצתה את הכביש במעבר חציה, אף היא בחסות האור הירוק בכיוון חצייתה. בית משפט קמא גזר על המערער 14 חודשי מאסר ו- 10 שנות פסילה, בית משפט המחוזי, בשל נסיבותיו הקשות של המערער ומטעמים של חסד, הפחית את משך המאסר והעמידו על 12 חודשים.

ע"פ (תל אביב) 29471-06-14 סונגו נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 15.12.14), נהיגה רשלנית שגרמה למותה של קטינה בת 5 אשר חצתה את הכביש במעבר חציה. שם נקבעה רשלנות גבוהה. בית המשפט גזר על הנאשם מאסר בפועל  של 17 חודשים ופסילה למשך 14 שנים. בהסכמת הצדדים נדחה ערעורו של המערער על הכרעת הדין ועונש הפסילה הופחת ל- 10 שנים.

עפ"ת (ירושלים)  11887-12-13 הוכמן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 4.09.14), נהיגה רשלנית שגרמה למותה של הולכת רגל במעבר חציה. בית משפט קמא גזר על המערער 12 חודשי מאסר בפועל ו- 15 שנות פסילה, בהסכמת הצדדים נדחה ערעורו של המערער על הכרעת הדין ועונשו הופחת בהסכמה ל- 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

עפ"ת (מרכז) 24573-05-13 פטר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.09.13), נהיגה רשלנית שגרמה למותה של הולכת רגל אשר חצתה את הכביש במעבר חציה. המערער נדון  ל- 15 חודשי מאסר בפועל ו - 13.5 שנות פסילה. ערעורו נדחה לאחר שבית המשפט המחוזי ציין כי המערער הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו הפרה בוטה ברף הגבוה.

55. מניתוח הפסיקה אשר הובאה לעיל, נמצאנו למדים כי מתחם הענישה בתאונות קטלניות נע בין מאסר לתקופה של 6 חודשים שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד למאסר של 3 שנים, לצד רכיבי ענישה נלווים, לרבות, פסילה בפועל מכח סעיף 40 לפקודת התעבורה, הקובע עונש של פסילה שלא תפחת מ-3 שנים, פסילה מותנית, מאסר מותנה, קנס ופיצוי למשפחת הקורבן. זאת בהתחשב ברף הרשלנות, נסיבות העבירה, כמפורט לעיל, כמצוות הכללים שהתוותה ההלכה בעניין פרשת אלמוג. כאשר רף הרשלנות מהווה נדבך עקרי בקביעת המתחם לגופו של תיק קרי במקרים של רשלנות נמוכה הנטייה תהיה להטלת מאסרים שיכול וירוצו בעבודות שירות ואילו ברשלנות בינונית ומעלה הנטייה תהיה להטלת מאסרים לריצוי מאחורי סורג ובריח.

56. לעניין נסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40ט לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, אבחן את מידת הרשלנות, מעיון בסרטון ת/1 ולאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות התרחשות התאונה, מצאתי כי רשלנותה של הנאשמת מצויה ברף גבוה.

57. איני מתעלם בהקשר זה מקביעתו של בוחן התנועה, שלפיה בנקודת הזמן שבה החלה עלמה ז"ל לרוץ קדימה לשם השלמת חציית הכביש, התאונה הייתה בלתי נמנעת מבחינת הנאשמת. ואולם, לטעמי, התמקדות בנקודת זמן זו בלבד מצמצמת שלא בצדק את בחינת התנהגותה של הנאשמת לרגעים האחרונים שקדמו לפגיעה, בעוד שהתרשלותה החלה עוד קודם לכן.

58. כתב האישום המקורי אשר כלל את צמד המילים "רשלנות חמורה" תוקן באופן שצמד המילים הללו נמחקו. ברם, הנאשמת הודתה במסגרת כתב האישום המתוקן כי "בעוד בני המשפחה חוצים את הכביש במעבר החצייה, הבחינה המנוחה וכן דודתה, ברכבה של הנאשמת המאיץ לכיוונן והן החלו לנופף לכיוונה ע"מ לסמן לה לעצור את הרכב, לפני מעבר החצייה. חרף האמור, המשיכה הנאשמת בנסיעה, הישר אל מעבר החצייה והיא פגעה בעוצמה עם חזית רכבה במנוחה, בעודה רצה לכיוון עברו השני של מעבר החצייה, בניסיונה להימלט מפגיעת הרכב." סעיף 5 (ב) לכתב האישום.

59. ובהמשך בסעיף 8 (ג)  מכתב האישום המתוקן:

"הנאשמת לא הביטה לעבר מעבר החצייה אשר בכיוון נסיעתה, במעגל התנועה, ולא הבחינה במנוחה אשר חצתה את הכביש במעבר החצייה, ביחד עם בני משפחתה וזאת על אף שדה ראייה פתוח לפנים ללא כל מגבלה.

60. האירוע לא החל ברגע שבו פתחה עלמה ז"ל בריצה. קודם לכן חצו דודתה של המנוחה אשר אחזה בעגלת תינוק, משמאל לעגלה אחזה בעגלה בת דודתה של המנוחה ומימין אחזה בעגלה המנוחה לאחר חציית חלקו הראשון של מעבר החציה וההגעה לאי התנועה החלה המנוחה  לחצות את חלקו הנוסף של מעבר החציה יחד עם דודתה, כאמור. 

כל אותה עת התקרבה הנאשמת למעבר החציה בנהיגה רצופה.

61. מן הסרטון עולה כי הנאשמת לא הבחינה מבעוד מועד במנוחה ובדודתה, וממילא לא התאימה את אופן נהיגתה לנוכחותן ולכוונתן להשלים את חציית הכביש. אין מדובר אפוא במצב שבו הולכת רגל הופיעה באופן פתאומי ובלתי צפוי לראשונה בסמוך לרכב, אלא במהלך חציה שהחל קודם לכן, כאשר המנוחה ודודתה היו במרחב מעבר החציה עוד בטרם נוצר מצב החירום הסופי.

62. מכאן, שהשאלה אם הנאשמת יכולה הייתה לבלום את רכבה לאחר שהמנוחה החלה לרוץ אינה השאלה היחידה, ואף אינה השאלה המרכזית, לצורך הערכת מידת רשלנותה. השאלה היא כיצד הגיעה הנאשמת מלכתחילה לנקודה שבה כבר לא היה בידה למנוע את התאונה. נהג המתקרב למעבר חציה נדרש להפנות את תשומת לבו לנעשה במעבר ובסביבתו, להבחין מבעוד מועד בהולכי הרגל ולהתאים את נהיגתו לאפשרות שהם עומדים לחצות או מצויים במהלך חציה. אילו הבחינה הנאשמת במנוחה ובדודתה במועד שבו היה עליה להבחין ולהגיב בהתאם, לא הייתה נקלעת מלכתחילה למצב שבו, בעת שהמנוחה החלה לרוץ, שוב לא נותר בידיה זמן מספיק לבלימה.

63. אכן, בשלב האחרון של האירוע בחרה עלמה ז"ל לרוץ קדימה ולהשלים את החציה. ניתן לומר כי מבחינה אובייקטיבית לא הייתה זו התגובה הבטוחה ביותר לסכנה שנוצרה. ואולם, אין לבודד את תגובתה של המנוחה מן האירועים שקדמו לה. עלמה ז"ל, ילדה בת 10, לא יצרה יש מאין את מצב החירום שאליו הגיבה. הריצה קדימה התרחשה לאחר שהנאשמת המשיכה להתקרב למעבר החציה מבלי שהבחינה מבעוד מועד בהולכות הרגל ומבלי שעצרה כדי לאפשר להן להשלים את החציה בבטחה, ניתן להבחין בסרטון כי "הקבוצה", קרי 3 הולכי רגל ועגלת תינוק, מצויים על מעבר החציה בתוך נתיב הנסיעה. לפתע עצרו את חצייתם, תוך שהמנוחה ודודתה מנופפות בידיהן אל עבר הנאשמת שכן האחרונה כלל לא הבחינה בהן והמשיכה בנסיעה רצופה אל עבר מעבר החציה. עלמה ז"ל שניתן רק לשער שחששה להיפגע מרכבה של הנאשמת, פרצה בריצה קדימה להשלים את החציה. או כפי שתיאר זאת כתב האישום בו הודתה הנאשמת "נמלטה".

64. לפיכך, אף שיש להביא בחשבון את אופן תגובתה של המנוחה במסגרת בחינת מכלול נסיבות התאונה, אין בתגובה זו כדי להפחית באופן ממשי ממידת רשלנותה של הנאשמת. העובדה שבשלב הסופי התאונה כבר הייתה בלתי נמנעת אינה הופכת את התאונה בכללותה לבלתי נמנעת, מקום שבו מצב החירום עצמו נוצר בעקבות התנהלות מוקדמת שהיה בידי הנאשמת למנוע.

65. לטעמי, הצטברות הנסיבות – התקרבות למעבר חציה; העובדה שהמנוחה כבר השלימה קודם לכן חלק מן החציה והגיעה לאי התנועה; תחילת החציה הנוספת יחד עם דודתה ובעוד השתיים אוחזות בעגלת תינוק; נפנוף הידיים של המנוחה ודודתה אל עבר הנאשמת והמשך נסיעתה הרצופה של הנאשמת מבלי שהבחינה בהן בשלב שבו היה עליה לעשות כן – מלמדת שאין עסקינן בהיסח דעת רגעי בלבד או בכשל נקודתי של שבריר שנייה.

הכשל המרכזי נעוץ באי-הבחנה מתמשכת במתרחש במעבר החציה ובסביבתו, אשר הביאה את הנאשמת אל נקודת האל-חזור שבה כבר לא היה בכוחה למנוע את הפגיעה. בנסיבות אלה אני קובע כי מידת רשלנותה של הנאשמת גבוהה.

66. כאמור, במקרה זה, מצאתי לקבוע כי דרגת הרשלנות נמצאת ברף הגבוה, אמנם אין מקום לקבוע באופן גורף שככלל, תאונת דרכים אשר מתרחשת בקשר עם מעבר חציה הינה תולדה של רשלנות חמורה מצד הנאשם. אמנם הלכה פסוקה היא כי מעבר החציה הוא "מבצרו של הולך הרגל", ואף מצופה מנהג המתקרב אל מעבר חציה להפעיל ולחדד את כל חושיו ואף לתור אחר אפשרות כי הולך רגל יבקש לחצות את מעבר החצייה בכל עת. (לעניין זה, ראו:  (ע"פ 19194/09  ירוחם נ' פרקליטות מחוז מרכז(; וכן, דבריו של כב' המשנה לנשיא, השופט חשין, כתוארו דאז, בע"פ 8827/01 שטרייזנט נ' מדינת ישראל אשר קבע כי:

"נהג רכב המתקרב למעבר חצייה חייב ליתן דעתו ולצפות אף אפשרות של התנהגות רשלנית מצדו של הולך הרגל. חובה זו קיימת לא אך במצב שבו עומד הולך הרגל על סף מעבר החצייה, פניו אל עבר הכביש, והתנהגותו מבטאת כוונה לחצות את הכביש. חובה זו קיימת גם במצב שבו מתעורר ספק אם אדם הנמצא בסמוך למעבר החצייה מבקש לחצות את הכביש אם לאו".

67. התחשבתי בפגיעת העונש בנאשמת לרבות בשל גילה. הנאשמת בת 78, נשואה, אם לשלושה בנים, סבתא לנכדים. הנאשמת גמלאית, בעלת תעודת הוראה, שני תארים ראשונים ותואר שני בחינוך, בתפקידה האחרון שימשה כסגנית מנהלת בית ספר יסודי וכן בעלת תעודה כמדריכה מוסמכת למורים. כעולה מתסקיר שירות המבחן, עונש מאסר בפועל עלול להחמיר את מצבה הרפואי והנפשי וכן לפגוע במצבם הרפואי והנפשי של בנה ובעלה הנסעדים מידה.

68. עוד התחשבתי בכך כי מאז ביצוע העבירה חלה התדרדרות במצבה הנפשי של הנאשמת והיא סובלת מחרדות, דכאון ומחשבות לפגיעה עצמית.

69. התחשבתי בכך שהנאשמת הביעה צער עמוק על תוצאות התאונה, תוך גילוי אמפתיה למשפחת המנוחה. כמו כן נתתי דעתי להתנהגותה החיובית של הנאשמת ותרומתה לחברה. הנאשמת עסקה כל חייה בחינוך, חינכה דורות של תלמידים. שימשה כסגנית מנהלת בית ספר. הנאשמת מתנדבת במסגרת מועדון מורים גמלאים.

70. הבאתי בחשבון את היות הנאשמת נעדרת כל עבר פלילי. הנאשמת נוהגת משנת 1969 ואין לחובתה הרשעות  קודמות. קרי הנאשמת נעדרת  עבר פלילי, או תעבורתי.

71. באשר לתסקיר שירות המבחן על אף שהמלצתו אינה מחייבת, הבאתי בחשבון את המלצתו העונשית של שירות המבחן. שירות המבחן המליץ בנסיבותיה המיוחדות של הנאשמת, ולמרות המדיניות הנוהגת, יש לתת במקרה מיוחד זה משקל רב יותר לנסיבותיה האישיות ולשקול שיקולי שיקום, כך שלא תידרש לרצות את עונשה בתוך תחומי הכלא, לנוכח זרותה לעולם הפלילים ובעיית הדיפרנציאציה שאינה מתקיימת בכלא נווה תרצה, הקושי בריחוק מבעלה ובנה עקב מצבם המורכב.

72. כאמור, הצדדים הציגו הסדר טיעון לפיו המאשימה תהא רשאית לעתור ל-12 חודשי מאסר  ואילו ההגנה רשאית לטעון באופן חופשי לעניין המאסר וייתר רכיבי הענישה.

73. התלבטות בגזירת העונש במקרים אלו, הנה התלבטות קשה, כשופט אודה ואתוודה כי עשיית צדק במקרים קשים אלו, כאשר מחד נגרם מותה של ילדה בת 10 עלמה גרינברג ז"ל, שכפי שבית המשפט למד הייתה ילדה שמחה ואהובה. ילדה שידעה לראות את האחר. מעורבת ופעילה,. ילדה רגישה לסביבה אשר מותה הותיר את משפחתה אבלה ופגועה עד שלא הצליחה לחזור לתפקוד כקודם, אימה וכן אחיה אשר מצבו התדרדר בעקבות המקרה. ומאידך בפניי נאשמת נורמטיבית שלא התכוונה, בטח לא רצתה ואף לא ציפתה שביום מהימים תעמוד בפני אישום חמור של גרימת מותו של אדם. וביתר שאת,  קטינה כעלמה ז"ל כאשר הנאשמת בעצמה  במהלך חייה עבדה כמורה בבית ספר יסודי וחינכה דורות ילדים כעלמה ז"ל. מלאכה קשה היא עד כמעט בלתי אפשרית.

74. במקרה דומה בתיק שנדון בפני כב' השופטת ציפורה משה, גמ"ר (תעבורה תל אביב-יפו) 3532-10-21 מדינת ישראל נ' דניאל דריי (30.11.2022 ) , הנאשם נהג ברכב פרטי ברחוב קרייתי בתל אביב, לא האט לפני מעבר חצייה ולא הבחין בהולכת רגל כבת 90, שחצתה את הכביש כשהיא נעזרת בהליכון. הוא פגע בה במעבר החצייה, והיא נפטרה מפצעיה. בית המשפט קבע כי מדובר ברשלנות גבוהה וחמורה, בשים לב לכך שהתנאים היו טובים, שדה הראייה היה פתוח והנאשם המשיך בנסיעה רציפה. נגזרו על נאשם 11 חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, מאסר מותנה למשך 12 חודשים, פסילת רישיון נהיגה בפועל ל־8 שנים, פסילה מותנית ל־10 חודשים ופיצוי למשפחת המנוחה בסך 12,000 ש״ח.

75. בדו"ח "הוועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים" המכונה דו"ח דורנר, המליצה הוועדה על מדיניות המצמצמת את השימוש במאסרים בפועל במקרים שבהם המאסר אינו הכרחי להגבלת יכולתם של עבריינים לשוב ולבצע עבירות (בשל האפקט הקרימינולוגי של הכלא והעלויות הגבוהות). כחלופה למאסרים קצרים, הוועדה המליצה על הרחבת השימוש בעונש של ריצוי עבודות שירות בקהילה. בעקבות המלצה זו הוארכה תקופת המאסר שניתן לרצות בעבודות שירות משישה לתשעה חודשים.

76. מקרה זה בו אבדו חיים יקרים כל כך רק בתחילת דרכם, והקביעה כי מדובר ברשלנות גבוהה. ומאידך נתוני הנאשמת, גילה הנושק ל 80, מצבה האישי ועברה הנקי מכל רבב משך עשרות שנות נהיגה, ממחיש את הקושי הרב בגזירת הדין במקרים אלו. ואף על פי כן על הדין להיגזר ובמקרה זה, ולאחר התלבטות לא פשוטה, למרות קביעתי כי מדובר ברשלנות גבוהה, לאור נסיבותיה החריגות של הנאשמת מצאתי למקמה ברף התחתון של המתחם.

77. אשר על כן, בהתחשב בהודאתה של הנאשמת, בהמלצת תסקיר שירות המבחן, מצאתי להטיל על הנאשמת את העונשים הבאים:

1. אני מטיל על הנאשמת 9 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות. כאמור בחוות הדעת של הממונה על עבודות שירות, המועד לתחילת ריצוי עבודות השירות הוא 11/10/2026.

מקום העבודה המומלץ להשמה הוא "בית נועם" בכתובת "הרצל 66 קרית אונו".

לצורך קליטה והצבה, על המועמדת להתייצב בשעה 8:00 במשרדי הממונה על עבודות שירות.

מקום ההתייצבות שנקבע הוא "יחידת ברקאי - עבודות שירות - שלוחת מרכז - סלמה 53, תל אביב - בניין משרד הפנים".

1. הנני מטיל על הנאשמת 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא תעבור עבירה של גרימת מוות ברשלנות ו/או עבירה של נהיגה בזמן פסילה.
2. הנני מורה על פסילתה של הנאשמת לצמיתות אין צורך בהפקדה.

• הנני פוסל את רישיון הנהיגה של הנאשמת לתקופה של 8 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

• פיצוי בסך 40,000 ₪. הפיצוי ישולם למשפחת המנוחה על פי נתונים שתמציא המאשימה למזכירות בית המשפט תוך 60 יום מהיום. יש להפקיד את הפיצוי עד לא יאוחר מיום 8/12/26.

הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

ניתן היום,  כ"ו אלול תשפ"ו, 08 ספטמבר 2026, במעמד הנוכחים.