דירה לא, מגרש כן: חלוקת רכוש דרמטית בין פרודים

תביעת האישה לקבל חצי מבית המגורים אומנם נדחתה, אך ביהמ"ש הכיר בשיתוף מלא לגבי שאר הרכוש שנצבר במהלך הנישואים - ובין היתר מגרש בשווי למעלה ממיליון שקלים

הפסידה את הבית, אך הרוויחה בדלת האחורית: במסגרת חלוקת רכוש דרמטית שנערכה לאחרונה בבית המשפט למשפחה בפתח תקווה, דחתה השופטת אפרת ונקרט בקשת אישה לקבלת חצי מדירת המגורים - בהיותה "נכס חיצוני" שלא הוכח לגביו שיתוף ספציפי - אך מן העבר השני הכירה בשיתוף לגבי כלל הרכוש שנצבר במהלך הנישואים, ובין היתר מגרש בשווי יותר ממיליון שקל.

התובעת והנתבע התחתנו ב-1994 והביאו לעולם שלושה ילדים. במהלך נישואיהם התגוררו בדירה בבניין תלת-קומתי, המצוי בשטח הרשום על-שם אבי הבעל. המבנה טרם נרשם כבית משותף. במרץ 2019, חודשים ספורים טרם הפרידה, רכש הבעל מגרש בשטח 505 מ"ר, אשר נרשם חצי על-שמו וחצי על-שם אחת מבנותיהם.

בתביעה שהגישה האישה, עתרה לחלוקת רכוש שוויונית, לרבות ביחס לדירה ולמגרש. היא סיפרה שנישואיה לנתבע התאפיינו באלימות מילולית, חוסר כבוד, קללות וצעקות מצדו, אשר בגינם סובלת מחרדות. אשר לדירה, התובעת אומנם הודתה שנבנתה טרם החתונה, ואולם לדבריה אחיה סייעו בבנייתה והיא שופצה ונצבעה על חשבונה - ומכאן שיש לראותה כמשותפת.

מנגד טען הבעל שפרודתו לא תרמה מאומה לדירה, ומשכך לא הוכיחה שיתוף ספציפי לגביה. בתוך כך הוא הכחיש את טענתה שהיה אלים מילולית כלפיה. אדרבה, לדבריו בשנים האחרונות חווה ממנה התנהגויות מוזרות, ולמיטב ידיעתו אחרי שעזבה את הבית התאשפזה במרכז לבריאות הנפש. אשר למגרש, הסכים האיש להתחלק ב-50% שלו עם אשתו לשעבר.

לא נערך הסכם ממון

השופטת ונקרט הבהירה שאין למעשה מחלוקת כי הצדדים לא ערכו בשום שלב הסכם ממון. בנסיבות אלה, קבעה שכלל הרכוש אותו צברו הצדדים במהלך הנישואים משותף לשניהם. בקטגוריה זו נכלל המגרש, המוערך ב-1.1 מיליון שקל, שנרכש תשעה חודשים טרם מועד הקרע.

אשר לדירה, מסקנת השופטת הייתה שהאישה לא צלחה בהוכחת שיתוף ספציפי לגביה, ומשכך יש לראותה כנכס חיצוני - משנבנתה טרם הנישואים - השייך למשפחת הנתבע. "משהתובעת לא הביאה כל ראיה לתמוך בטענותיה כי מימנה בדרך כלשהי או את בניית הדירה או את שיפוצה לאחר מכן, וכן נמנעה מלהביא כל ראיה לטענתה כי אחיה סייעו בבניית הדירה - הרי שלא עלה בידה להרים את הנטל הנדרש להוכחת שיתוף ספציפי בדירה, וטענתה לעניין זה נדחית", נכתב בפסק הדין.

השופטת הזכירה בהקשר לכך את הכלל שלפיו הימנעות בעל דין מלהביא ראיה התומכת בטענותיו נזקפת לרעתו, ויוצרת הנחה הפוכה שלפיה לו הובאה אותה ראיה - היא הייתה פועלת לחובתו. בסופו של דבר האישה הוכרה כזכאית ל-50% מכלל הרכוש שנצבר במהלך נישואיה לנתבע, כולל רבע מהמגרש (חצי מהחצי שלו), אך למעט דירת המגורים שהוקמה טרם החתונה בשטח הרשום על-שם אביו ולא הוכח לגביה שיתוף ספציפי.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.