פס"ד בתביעה רכושית בין בני זוג לשעבר

בפניי תביעה רכושית אותה הגישה התובעת למתן סעד הצהרתי במסגרתו יצהיר בית המשפט כי כל הרכוש שצברו הצדדים במהלך חייהם המשותפים, הינו משותף וכן יקבע כי גם הדירה, בה התגוררו הצדדים יחד עם ילדיהם בxx, משותפת לצדדים. כמו כן עתרה התובעת לפירוק השיתוף בנכסים בדרך של מכירה כפנויים בשוק החופשי וחלוקת התמורה בחלקים שווים וכן לסעד של שמירת זכויותיה במיטלטלין הרשומים ע"ש הנתבע.

רקע וטענות הצדדים בתמצית

1. הצדדים נישאו זל"ז בשנת 1994, מנישואיהם נולדו להם שלושה ילדים משותפים כולם בגירים כיום (הבכורה כבת 30, הבן כבן- 27 ו- בת נוספת כבת 25).

    

2. לאורך מרבית שנות הנישואים התובעת עבדה כxx במשרד החינוך ושכרה עמד על כ- 6,000 - 5,000 ₪ לחודש טרם מועד הקרע. הנתבע, yy במקצועו עבד במשך כ- 15 שנה כשכיר ושכרו עמד לקראת סיום העסקתו על סך של כ-9,000 ₪ והחל משנת 2010 מנהל xx עצמאית משלו בxx, כאשר לטענתו הכנסתו מהxx עומדת על כ-25,000 ₪ לחודש (עדות הנתבע מיום 18.12.25) לטענת הנתבעת הכנסתו החודשית של הנתבע מהxx עומדת על כ- 100,000 ₪ לחודש.

    

3. מועד הקרע המוסכם בו נפרדו הצדדים הינו X.

    

4. לטענת התובעת כארבעה חודשים טרם הגשת התביעה גירש אותה הנתבע מביתם המשותף תוך שהוא אומר לה כי "לא תראה שקל מרכושם המשותף".

5. לטענתה חיי הנישואים התאפיינו באלימות מילולית מצד הנתבע כלפיה, חוסר כבוד קללות וצעקות אשר בגינם היא אף סובלת מחרדות. עוד לטענתה, בסמוך להגשת התביעה שמעה התובעת מצד ג' כי הנתבע התחתן עם אישה שנייה, תושבת השטחים, וקנה לה בית בyy, שם הוא נתגורר עמה.

    

6. מנגד, לטענת הנתבע, התובעת עזבה את ביתם המשותף בחודש דצמבר XX ללא הסכמתו או ידיעתו, ככל שידוע לו בסמוך למועד זה התאשפזה התובעת במרכז לבריאות הנפש yy ולאחר מכן עברה להתגורר בבית הוריה.

    

7. הנתבע מכחיש את טענותיה של התובעת ביחס להתנהגותו אליה במהלך שנות הנישואים, לטענתו בשנים האחרונות הוא חווה ממנה התנהגויות מוזרות ולאחר עזיבתה את הבית התברר לו כי נהגה ללוות כספים מצדדי ג' מבלי שידוע לו מה עלה בגורל הכספים.

    

8. הנתבע מכחיש כי התחתן עם אישה נוספת טרם הסדרת גירושי הצדדים. בשנת 2020 הגיש הנתבע לבית הדין השרעי בxx תביעת גירושין ובשנה זו התגרשו הצדדים.

    

9. ביום 10.5.20 הגישה התובעת תביעה זו לסעד הצהרתי ולחלוקת הרכוש שצברו הצדדים במהלך חייהם המשותפים. במסגרת התביעה עתרה לפירוק השיתוף בנכסים בדרך של מכירה כפנויים בשוק החופשי וחלוקת התמורה בחלקים שווים, וכן טענה לפיצוי התובעת ב- 50% מערך הנכסים אותם השביחה התובעת במהלך חיי הנשואים וכן לסעד של שמירת זכויותיה במיטלטלין הרשומים ע"ש הנתבע.

    

10. בהליך התקיימו 6 דיונים מתוכם שני דיוני הוכחות בהם נחקרו הצדדים עצמם, הוגשו תצהירים, ומונו מומחים על ידי בית המשפט (שמאי מקרקעין ואקטואר) והוגשו לתיק חוות דעת מטעמם.

     

11. יצוין כי לאחר סיכומי הצדדים בע"פ, בסיום הדיון מיום 18.12.25 נעשה ניסיון במסגרת דיון מחוץ לפרוטוקול להביא את הצדדים לידי הסכמות אשר ייתרו את הצורך במתן פסק דין. ההצעה שגובשה, לה הסכים הנתבע, הועלתה על הכתב במסגרת החלטה מיום 18.12.25, וזאת בהסכמת והיתר הצדדים. התובעת בקשה 7 ימים לגיבוש עמדתה ביחס להצעה. משלא הוגש דבר על ידי התובעת בתוך 7 ימים ניתנה אמש החלטתי בה הבהרתי שככל שלא תוגש הסכמת התובעת להצעה המקובלת על הנתבע עד היום בשעה 16:00, ייחתם פסק הדין. משלא הוגש דבר לתיק עד היום בשעה הנקובה נחתם פסק הדין כעת.

     

12. הדירה בxx בה התגוררה המשפחה - אין מחלוקת כי במהלך חיי הנישואים הצדדים התגוררו בדירה בxx בקומה השלישית בבניין בן שלוש קומות המצוי בשטח הרשום על שם אביו של הנתבע. הבניין טרם נרשם כבית משותף והזכויות בו רשומות על צד שלישי. כך גם אין מחלוקת כי היתר הבניה שהוצא לבניית הדירה הוצא על שם הנתבע ואחיו וזאת בשנת 1993 טרם נישואי הצדדים. הצדדים חלוקים ביחס לזכויות התובעת בדירה בה התגוררה המשפחה.

     

    לטענת הנתבעת במהלך השנים הדירה שופצה, נצבעה, נרכשו מזגנים ואף הוספו קירות גבס על חשבונה, כמו כן לטענתה אחיה עזרו בבניית הדירה שנבנתה לאחר אירוסי הצדדים והחתימה על הכתובה ולפיכך בהתאם לדין השרעי כאילו נבנתה במהלך החיים המשותפים. בהתאם לחוות הדעת שהוגשה לתיק על ידי השמאי שמונה על ידי בית המשפט שווי הדירה עמד נכון למועד הגשת חוות הדעת (2023) על סך של 550,000 ₪.

     

    הנתבע מכחיש את טענות התובעת ביחס לדירה. לטענתו הדירה נבנתה על ידי משפחתו, כנהוג אצל המוסלמים והתובעת לא תרמה דבר לדירה וכך גם לא הוכיחה ולו בראשית ראייה שהשתתפה במימון הבנייה או אף לאחר מכן בשיפוץ כלשהו משכך לא הוכח שיתוף ספציפי ויש לדחות את טענותיה לשיתוף ואיזון בדירה המצויה בשטח ובבניין השייך למשפחתו.

     

13. זכויות כספיות וחובות הנתבעת - הצדדים חלוקים ביחס לחוב נטען על ידי התובעת בסך 600,000 ₪ שמקורו לטענת התובעת בהלוואות שנלקחו על ידה מחברים וקרובים לצורך כלכלת המשפחה מנגד הנתבע טוען כי אינו חב דבר לחברים ושכנים ואף טוען כי בעבר טענה התובעת כי היה חוב כזה בסך 120,000 ₪ (שעליו לא ידע) והוא הסדיר את חלקו (מחצית) והשיב סך של 60,000 ₪ לצדדי ג' שנטען שהלוו לתובעת. לטענת הנתבע התובעת לא הביאה ולו ראשית ראייה לחובות הנטענים ואף אין כל היגיון בכך שלקחה כספים למימון חיי המשפחה. לטענתו הוא השתתף במימון משק הבית וצרכי המשפחה ואף מימן את רוב הצרכים המשפחתיים ולא היה צורך בלקיחת הלוואות למימון חיי המשפחה.

     

    עוד טען הנתבע להפרדה רכושית בין הצדדים שכן לדבריו פרק זמן קצר לאחר החתונה, בשל בזבזנותה של התובעת נסגר החשבון המשותף וכל אחד מהצדדים ניהל חשבון משלו, ולפיכך חלה בין הצדדים הפרדה רכושית. מנגד, הנתבעת שוללת את טענת הנתבע להפרדה רכושית וטוענת כי לא רק שלא הייתה הפרדה כזו אלא שהיא זו שמימנה את כל צרכי המשפחה והנתבע חסך לעצמו את הכספים שהרוויח.

     

    אין מחלוקת כי חוב בסך של כ- 150,000 ₪ שהיה בחשבונה של התובעת אוזן בחוות דעתו של המומחה.

     

14. הxx - התובעת עותרת למחצית משווי ומרווחי הxx לרבות פיצוי בגין מוניטין לנוכח טענתה כי היא מימנה את הקמת הxx מתכשיטים שמכרה ואף עזרה לנתבע בהקמת הxx. הנתבע אינו חולק על כך שלנתבעת זכות לקבל מחצית משווי הxx (בין אם מדובר בזכות או התחייבות) ומבקש לקבל את קביעת מומחה בית המשפט ביחס לשווי ואיזון הxx. בהתאם לחוות דעת המומחה מפעילות הxx נצברו חובות ושווי הxx וההתחייבות בגינה אוזנו במסגרת חוות דעת המומחה.

     

15. רכבי הצדדים - נכון ליום הגשת כתב התביעה הצדדים החזיקו בשני רכבים xx ע"ש התובעת אשר נמכרה במהלך ההליך (ותמורתה נלקחה בחשבון במסגרת האיזון שערך המומחה בחוות דעתו) וxx ע"ש הנתבע (אותו עדיין מחזיק הנתבע). כמו כן, קיים xx, שלא רשום על שם מי מהצדדים, ואין מחלוקת שנרכש על ידי הנתבע מכספי הצדדים ונרשםם ע"ש בנם של הצדדים העושה בו שימוש.

     

    בדיון שהתקיים ביום 19.5.25 הגיעו הצדדים להסכמה כי הרכב הרשום בבעלות הנתבע יוערך בהתאם לשוויו לפי מחירון יצחק לוי נכון למועד הקרע. אשר לרכב הרשום על שם בנם של הצדדים, הנתבע טען כי הרכב הרשום על שם הבן אינו חלק מרכוש הצדדים. והתובעת הבהירה בדיון מיום 10.11.25 שאין בכוונתה להגיש תביעה כנגד הבן (עדות התובעת בדיון מיום 10.11.25 עמ' 17 ש' 19).

     

16. רכוש על מגרש חקלאי - אין מחלוקת כי לצדדים רכוש (מיטלטלין ומחוברים) הניצב במגרש חקלאי אשר הנתבע קיבל בירושה מאביו. מהות, היקף ושווי הרכוש המצוי שם שנויים במחלוקת אך אין מחלוקת כי רכוש זה כולל בין היתר סוס/סוסים, סככה לסוסים/אורווה, קרוואן מגורים מרוהט, קונטיינר ועוד. לטענת התובעת היא זכאית למחצית שווי רכוש זה הכולל קרוואן, ריהוט, קונטיינר, אורווה ו-7 סוסים יקרי ערך. הנתבע חלוק על התובעת לעניין מספר הסוסים ושווי הרכוש הגם שאינו מתנגד לחלוקה בעין של הרכוש ואף אינו מתנגד כי התובעת תתפוס חזקה ברכוש ותפצה אותו במחצית השווי הנטען על ידה.

     

    בדיון הסיכומים ביום 18.12.25 טען הנתבע כי הוא מסכים לפצות את התובעת בסך של מחצית משווי הרכוש המצוי בשטח החקלאי. שווי רכוש זה הוערך על ידו בכ- 60,000 ₪ (שווי הקרוואן המרוהט, סוס אחד, גדר וקונטיינר) ולפיכך טען כי הוא מוכן לאיזון שווי זה ומסכים להעביר לידי התובעת מחצית מסך זה (דהיינו 30,000 ₪). לטענת התובעת שווי הקרוואן אכן כ- 40,000 ₪ (עדות התובעת בדיון מיום 10.11.25 עמ' 19 ש' 17) אולם קיים רכוש נוסף וסך ערך הרכוש עולה לטענתה על 60,000 ש"ח.

     

    הנתבע מכחיש כי קיימת במקום חוות סוסים ולטענתו נתן לצד ג' אשר בבעלותו מספר סוסים זכות להשתמש במגרש בתמורה לטיפול בסוס האחד אשר היה בבעלות התובע ועבר בהמשך לבעלות הבן. הנתבע הודה כי אכן רכש סוס אחד, אשר שוויו כ- 15,000-20,000 ₪ וטוען כי יתר הסוסים שייכים לצדדי ג' המיודדים עם בנם של הצדדים.

     

17. מגרש חקלאי - אין מחלוקת כי השטח החקלאי שייך לנתבע אשר קיבל אותו בירושה (עדות התובעת בדיון מיום 10.11.25 ש' 8 עמ' 18).

     

18. מגרש בxx - אין מחלוקת כי במהלך תקופת הנישואין רכש הנתבע ורשם על שמו מגרש בxx. מגרש זה נמכר פרק זמן קצר מאד לאחר מועד הקרע לגיסתו של הנתבע. הנתבע מסכים להעביר לתובעת מחצית משווי התמורה שקיבל עבור הנכס בפועל בהתאם לשומת מיסוי מקרקעין על תמורת המכר (נטו, לאחר תשלום מס). תמורה זו נלקחה בחשבון לצורך איזון במסגרת חוות דעתו של המומחה.

     

    התובעת מנגד טוענת כי יש לאזן את שווי המגרש בהתאם לחוות הדעת השמאית שהוגשה לתיק, לפיה שווי המגרש (כולל הבנוי עליו) נע בין 640,000 ₪ על פי חלופה אחת לכ-2,500,000 ₪ על פי חלופה אחרת.

     

19. מגרש בxx - על שם הנתבע ובתם של הצדדים רשומות בחלקים שווים זכויות במגרש ב-X אשר נרכש במהלך החיים המשותפים. לטענת התובעת היא זכאית למחצית מהמגרש או משוויו שכן המגרש נרכש במהלך נישואיהם וטרם מועד הקרע באמצעות כספים משותפים ושמה של הבת נרשם רק לבקשת הנתבע ומטעמים "טכניים" בלבד. לטענת הנתבע המגרש נרכש באמצעות כספי חסכונותיו וכן הלוואה ע"ס 300,000 ₪ שנטל וצירף את בתו למכרז (שכן היה צורך בשני רוכשים). לשיטתו יש לחלק את המגרש בין השלושה ואין לו התנגדות לפירוק שיתוף במגרש בהתאם להוראות החוק. בדיון מיום 18.12.25 במסגרת סיכומיו הסכים לרשום מחצית מזכויותיו במגרש על שם התובעת (דהיינו 25% מהזכויות), או לחילופין הציע לשלם לה סכום בשיעור 25% משווי המגרש, לבחירתה.

     

20. מטע זיתים ברשות הפלסטינית – לטענת התובעת בכתב התביעה בבעלות הצדדים חלקת אדמה חקלאית ברשות הפלסטינית בה מגדלים עצי זית בשווי מוערך של 250,000 ₪. טענה זו הוכחשה על ידי הנתבע. בסיכומיה זנחה התובעת טענה זו.

     

21. חוות דעת המומחה - נערכה חוות דעת מומחה (אקטואר) אשר איזנה את סך הכספים והזכויות שצברו הצדדים במהלך הנישואים נכון למועד הקרע המוסכם. הצדדים לא בקשו לחקור את המומחה ובדיון הסיכומים ביום 18.12.25 הסכימו הצדדים שניהם לתת תוקף לחוות דעת המומחה.

     

22. לטענת הנתבע פרק זמן קצר יחסית לאחר הנישואין הפרידו הצדדים את חשבונות הבנק שלהם, בעצת אביה של התובעת וזאת לנוכח בזבזנותה של התובעת ומאז חלה הפרדה רכושית מוחלטת כאשר הנתבע הוא זה הנושא בהוצאות הבית והמשפחה. לא ידוע לנתבע מה התובעת עשתה עם משכורתה. לנוכח ההפרדה הרכושית, אין לבצע איזון משאבים. עם זאת, על אף שהוא סבור כי התובעת אינה זכאית לכספים ממנו אין בכוונתו להעלים רכוש וככל שבית המשפט יסבור כי מגיעים לתובעת כספים הוא יקיים את החלטות בית המשפט.

     

23. זכויות כספיות - לטענת הנתבע, התובעת משתכרת סכום גבוה מהנטען, היא מחזיקה בחשבון בנק נפרד על שמה ואין בידיו כל מידע ביחס למצב חשבון זה, לדבריו עד שנת 2000 הצדדים ניהלו חשבון משותף אך בשל התנהלותה הבזבזנית של התובעת סגרו את החשבון והפרידו חשבונות. כך גם מוכחשת טענת התובעת לעניין תשלומי הוצאות הבית באופן בלעדי על ידה. לטענת הנתבע כל הוצאות הבית שולמו על ידו וכספי התובעת שולמו ככל הנראה לאחים שלה ולאחרים. כתמיכה לכך טען הנתבע שיש בידו תמלול שיחה משנת 2019 בה מבקשת התובעת מאחייניתו הלוואה בסך 25,000 ₪ שתשמש אותה כנגד כסף בו עזרה התובעת לאחיה ובתנאי שהדבר לא יובא לידיעתו של הנתבע.

     

    לטענת הנתבע במשך כל השנים התובעת בזבזה ולוותה כספים והעבירה אותם לגורמים עבריינים ללא ידיעתו, הלכה למעשה הצדדים מעולם לא ניהלו משק בית משותף.

     

    דיון והכרעה

     

24. הצדדים נישאו זל"ז בשנת X. אין מחלוקת שלא נערך מעולם בין הצדדים הסכם ממון ומשכך חל עליהם הסדר איזון המשאבים הקבוע בפרק השני בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון").

     

    סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון קובע, כי עם התרת הנישואין או עם פקיעתם עקב מותו של בן זוג, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –

    (1)נכסים שהיו למי מבני הזוג ערב הנישואין או שהתקבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;

    (2)גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על ידי המוסד לביטוח לאומי, או גמלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני הזוג בשל נזקי גוף או מוות;

    (3)נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם.

     

25. אקדים ואומר כי טענת הנתבע כי הצדדים לא ניהלו משק בית משותף ויש להחיל עליהם הפרדה רכושית נדחית מכל וכל. משאין מחלוקת כי בין הצדדים מעולם לא נחתם הסכם ממון לא מצאתי לקבל את טענות האיש כי הצדדים התנהלו בפועל בדרך של הפרדה רכושית ולפיכך אין להכיל עליהם משטר של שיתוף רכושי מיום הנישואין ועד למועד הקרע.

     

26. משכך, חלות על הצדדים הוראות חוק יחסי ממון. הסעד המבוקש בכתב התביעה הוא כי אצהיר שכל הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים משותף. משאין הסכם ממון, וחל חוק יחסי ממון הרי שכל הנכסים שנצברו על ידי מי מהצדדים במהלך שנות הנישואין ועד למועד הקרע – תקופת השיתוף – הנם משותפים וברי איזון בהתאם לשווים נכון למועד הקרע ולפיכך אני מקבלת את טענת האישה לעניין זה ומצהירה על שיתוף מלא בכלל הרכוש שנצבר על ידי הצדדים במהלך החיים המשותפים.

     

    הדירה בxx בה התגוררו הצדדים עם ילדיהם במהלך הנישואין

     

27. אין מחלוקת כי במהלך הנישואים הצדדים התגוררו יחד עם ילדיהם בדירה בקומה השלישית בבניין בן שלוש קומות המצוי בשטח הרשום על שם אביו של הנתבע, הבניין טרם נרשם כבית משותף והזכויות בו רשומות על צד שלישי.

     

28. לטענת הנתבע דירת המגורים נבנתה על ידי משפחתו בקומה השלישית של בית השייך להוריו כפי שנהוג בחברה הערבית וזאת עוד טרם הנישואין. לטענתו התובעת לא השתתפה בבניית הדירה ומעולם לא שיפצה את הדירה ולא לקחה חלק בהשבחתה. עוד טען כי שווי הבית הינו מחצית מטענת התובעת בכתב התביעה. לדבריו מדובר בקרקע השייכת לאביו והבניין הינו חלק ממתחם דירות המאוישות על ידי המשפחה אך הבניין טרם נרשם כבית משותף והזכויות רשומות על ידי צד ג'.

     

29. בדיון הוצג צילום הבניין בו מצויה דירת המגורים (ראו מוצג 1)

     

30. ביום 19.9.23 הוגשה לתיק חוות דעת שמאי מומחה בית המשפט אשר קבעה כי עובר להכנת חוות הדעת הדירה אינה ראויה למגורים, אך שוויה הוערך ב- 550,000 ₪. התובעת טענה כי הנתבע בכוונת מכוון הרס את הבית על מנת שהיא לא תוכל לחזור ולהתגורר בו.

     

31. אין מחלוקת כי הדירה אינה רשומה על שם התובעת ואף אין מחלוקת כי נבנתה טרם הנישואין (הגם שהתובעת טוענת שנבנתה לאחר אירוסי הצדדים). ביחס לדירת המגורים המשפחתית נקבע עוד בעניין אבו רומי כי כאשר הנכס "החיצוני" הינו דירת המגורים, אשר משמשת כ"נכס משפחתי מובהק, לעיתים הנכס המשמעותי ביותר של בני הזוג ולעיתים אף היחיד", גם במידה והיא רשומה על שם אחד מבני הזוג מבחינת נטל ההוכחה יש טעם להקל על בן הזוג הטוען לבעלות משותפת בדירת המגורים. (ראה: רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו עמ' 183 (2002)).

     

32. בית המשפט העליון קבע בעניין אבו רומי כי בצד אורח חיים תקין יש על הטוען לזכות ב"נכס חיצוני" להוסיף ולהראות נסיבות נוספות המצדיקות את השיתוף לגבי נכס זה. הפסיקה קבעה במרבית המקרים כי ה"דבר מה הנוסף" המעיד על כוונת שיתוף ספציפית בנכס "חיצוני" יתבטא בהשקעה של בן הזוג הלא רשום בנכס, וזאת גם אם ההשקעה הייתה אגבית או מינורית.

     

33. דרישה זו של "דבר מה נוסף" הובהרה וחודדה בבע"מ 1398/11 על פיו הטוען לזכויות ב"נכס חיצוני" הרשום על שם בן זוגו נדרש להוכחת "דבר מה נוסף" מעבר לקיומם של חיי נישואין משותפים. ונקבע כי אף בהעדר השקעה כספית בנכס ניתן יהא להוכיח כוונת שיתוף ספציפית בנכס "חיצוני" שכן זו יכולה להתבטא גם בהבטחות ובמצגים אקטיביים או משתמעים שעשויים להביא להסתמכות מצד בן הזוג הלא רשום.

     

34. התובעת טענה כי הדירה נבנתה לאחר אירוסי הצדדים וחתימת הכתובה וכן טענה כי אחיה עזרו לבנות את הדירה. עוד טענה כי הדירה סוידה ושופצה והותקנו בה מזגנים במהלך חיי המשפחה בדירה וזאת מכספים משותפים. הנתבע הכחיש טענות אלו מכל וכל וטען כי כל הבניין הינו נכס משפחתי והדירה נבנתה על ידי משפחתו ובמימונה והראייה ששאר הדירות במבנה מאוכלסות על ידי שאר בני משפחתו.

     

35. אין מחלוקת שהזכויות בדירה אינן רשומות על שם התובעת ואף אינן רשומות על שם הנתבע אלא שהנתבע המציא היתר בנייה שהוצא על שמו ועל שם אחיו בשנת 1993 (טרם מועד הנישואין). הנטל להוכחת "שיתוף ספציפי" בדירה שאינה רשומה על שמה ונבנתה טרם הנישואין מוטל על התובעת, אשר לטעמי לא הצליחה להרימו.

     

36. הגם שהפסיקה הקלה בדרישה ל"דבר מה נוסף" כמפורט לעיל, לא התאיינה דרישה זו. לא רק שהתובעת לא הביאה ולו בדל ראייה להוכחת תרומתה לבניית הדירה או לשיפוץ או כל השקעה בה, אלא שאף נמנעה מהבאת ראייה שיכלה להביא והייתה בשליטתה בכך שלא זימנה את אחיה להעיד, זאת שעה שטענה שהם סייעו בבניית הדירה ובכך התקיים אותו "דבר מה" הנדרש להראות שיתופה בדירה. הימנעות של בעל דין מהבאת ראייה שתומכת בטענותיו חרף שאין מניעה שיביא ראייה זו פועלת לרעתו. משכך משהנתבעת לא הביאה כל ראיה לתמוך בטענותיה כי מימנה בדרך כלשהי או את בניית הדירה או את שיפוצה לאחר מכן וכן נמנעה מלהביא כל ראייה לטענתה כי אחיה סייעו בבניית הדירה, הרי שלא עלה בידה להרים את הנטל הנדרש להוכחת שיתוף ספציפי בדירה וטענתה לעניין זה נדחית.

     

37. לנוכח האמור, נדחית טענת התובעת לשיתוף בדירה בה התגוררה המשפחה בxx.

     

    יתר הזכויות במקרקעין

     

    הקרקע החקלאית והקרקע עם מטע הזיתים ברשות הפלסטינית –

     

38. משנזנחה טענת התובעת בדבר מטע הזיתים ברשות הפלסטינית וכן העידה שהקרקע החקלאית ניתנה בירושה לנתבע ולפיכך אין לה זכויות בקרקע זו "נכון 10 דונם הוא קיבל בירושה מאמא שלו" ( עמ' 18 שורה 8), טענותיה לזכויות בנכסים אלו נדחות.

     

    המגרש ב-X – 

     

39. בחודש מרץ 2019 כתשעה חודשים לפני מועד הקרע רכש הנתבע יחד עם בתם של הצדדים מגרש בשטח 505 מ"ר ב-X (גוש X חלקה X).

     

40. אין מחלוקת כי הזכויות במגרש ב-X נרשמו על שם הנתבע ועל שם בתם של הצדדים, כך גם אין מחלוקת כי התובעת אינה רשומה כבעלת זכויות במגרש. לטענת התובעת היא זכאית למחצית שוויו של המגרש שכן הוא נרכש במהלך שנות נישואיהם באמצעות כספים משותפים ושמה של הבת נרשם רק לבקשת הנתבע.

     

41. לטענת התובעת לא מגיעה לבת מחצית מהזכייה במגרש ורישום זכויותיה היה פורמלי בלבד, ולמעשה התובעת והנתבע קנו יחד את המגרש בשביל עצמם על מנת לבנות שם בית. לפיכך טוענת הנתבעת כי יש לראות את זכויות הבת במחצית המגרש כחלק מתוך הרכוש המשותף של הצדדים ולאזן את המגרש כולו בין הצדדים בחלקים שווים, מחצית לכל אחד.

     

42. לטענת הנתבע המגרש נרכש באמצעות כספי חסכונותיו וכן הלוואה ע"ס 300,000 ₪ שנטל והוא צירף את בתו למכרז. במסגרת כתבי טענותיו טען שיש לחלק את המגרש בין השלושה ואין לו התנגדות לפירוק שיתוף במגרש בהתאם להוראות החוק. בסיכומיו הסכים כי יש לאזן את חלקו במגרש (50%) עם התובעת והוא מסכים ש-25% מהזכויות יירשו על שם התובעת או לשלם לה סכום בשווי 25% מהמגרש חלף רישום הזכויות על שמה.

     

43. אין מחלוקת כי הזכויות במגרש נרשמו על שם הנתבע ובתם של הצדדים (עמ' 12 לתביעה):  

     

    

44. בשים לב ששני הצדדים להליך בחרו שלא להגיש תצהיר של הבת ביחס לזכויות הרשומות על שמה המצויות במחלוקת והיא אף לא העידה ואף אינה צד בהליך זה, הרי שלא ניתן לגבש קביעות עובדתיות ביחס לזכויות אלה של הבת ואיזון הזכויות ייערך אך רק ביחס לזכויותיו הרשומות של הנתבע.

     

45. ביום 19.9.23 הוגשה לתיק חוות דעת מומחה בית המשפט המעריכה את המגרש בסך של 1,100,000 ₪ (ראה עמוד 55 לחוות הדעת).

     

46. לנוכח האמור לעיל כמו גם לנוכח הסכמת הנתבע, אני קובעת כי חלקה של התובעת הוא מחצית מחלקו הרשום של הנתבע (קרי 25% מהזכויות במגרש). בהתאם להסכמת הנתבע בסיכומיו זכויות אלו יירשמו על שמה של התובעת או שלחילופין האיזון יבוצע בהתאם לשווי הקרקע על פי חוות הדעת השמאי שהוגשה לתיק.

     

47. התובעת תודיע לנתבע בתוך 10 ימים ממתן פסק הדין העם בוחרת היא בהערת מחצית מזכויות הנתבע במגרש על שמה או באיזון כספי. ככל שהתובעת תבקש לרשום על שמה את הזכויות בקרקע יבוצע הדבר בתוך 90 יום כהעברה אגב גירושין. ככל שהתובעת תבקש ששווי זכויותיה בקרקע יאוזן, יעביר לה הנתבע סך השווה ל- 25% משווי הקרקע בהתאם לחוות הדעת השמאי, בתוך 90 יום.

     

48. מובהר כי ככל שהתובעת מעוניינת לסעד נוסף ביחס לזכויות הרשומות על שם בתם היא רשאית לפעול בהתאם לשיקול דעתה במסגרת הליך חדש מתאים.

     

    קרקע בxx

     

49. בבעלות הנתבע היה נכס מקרקעין בxx אשר אין מחלוקת שנרכש במהלך החיים המשותפים ואין מחלוקת שנמכר זמן קצר לאחר מועד הקרע. שווי תמורת מכירת המגרש הובא בחשבון במסגרת איזון המשאבים בחוות דעת מומחה בית המשפט שהוגשה לתיק ביום 25.3.25 (ראה בעמוד 4 לחוות הדעת):

     

    

     

50. הנתבע בסיכומיו הסכים להעביר לתובעת מחצית משווי התמורה שקיבל עבור הנכס בהתאם לסכום אשר התקבל על ידו לטענתו מרוכשת המגרש כפי שבא לידי ביטוי בחוות דעת האקטואר אשר איזן סך זה במסגרת חוות דעתו, כמוצג לעיל.

     

51. כאמור, אין מחלוקת כי התובעת זכאית למחצית תמורת שוויו של המגרש נכון למועד הקרע. המגרש נמכר בסמיכות למועד הקרע ותמורתו נצפתה בחשבונו של הנתבע. תמורה זו אף עומדת בהלימה לשומת מיסוי מקרקעין בהתאם לשומה שהוגשה על ידי הנתבע לתיק.

     

52. לא הונחה בפני ולו בדל ראייה להוכיח כי תמורת מכר המגרש לא הייתה בשווי הנקוב בחוות דעת האקטואר, ההולמת את שומת מיסוי מקרקעין. הגם שהוגשה לתיק חוות דעת שמאית אשר לשוויו של המגרש מספר שנים לאחר מכן (בשנת 2023) לא מצאתי כי יש בכך כדי לשנות דבר. בהיעדר כל ראייה לסתור, לא הוכח ולפיכך לא יכולה להיות מחלוקת כי הסך שהתקבל בחשבונו של הנתבע בגין מכירת המגרש הינו הסך בנקוב בחוות דעת המומחה, ובהתאם לסך זה יש לאזן את התמורה בין הצדדים, כפי שאכן נעשה על ידי המומחה בחוות דעתו.

     

53. לנוכח האמור לא מצאתי לדון כלל בחוות הדעת השמאית על חלופותיה המתייחסת לחלופות שונות של שווי מוערך של המגרש בשנת 2023 שעה שבפני ראייה לתמורה שהתקבלה עבור מכירתו בסמוך למועד הקרע. ומשתמורת המגרש אוזנה הרי שניתן לעניין זה הסעד המבוקש.

     

     

    זכויות במיטלטלין

    רכבים

54. נכון ליום הגשת התביעה הצדדים החזיקו בשני רכבים: xx ע"ש התובעת אשר נמכרה ותמורתה אוזנה במסגרת חוות דעתו של המומחה, וxx הרשום ע"ש הנתבע. בדיון שהתקיים ביום 19.5.25 הגיעו הצדדים להסכמה כי הרכב הרשום בבעלות הנתבע יאוזן בהתאם לשוויו לפי מחירון יצחק לוי נכון למועד הקרע. לפיכך אני מורה כי הנתבע יעביר לידי התובעת סך השווה למחצית שווי הxx בהתאם למחירון לוי יצחק נכון למועד הקרע בתוספת ריבית והצמדה כחוק החל ממועד הקרע ועד למועד התשלום בפועל. ב"כ הצדדים יסייעו להם בביצוע האמור והסך הנדרש יועבר לידי התובעת בתוך 30 יום.

     

55. רכב הxx שהחזיקה האישה ונמכר נלקח בחשבון במסגרת האיזון (ראה עמוד 7 לחוות דעת האקטואר מיום 25.3.25).

    

     

56. אשר לטענות התובעת ביחס לxx הרשום על שם הבן, משהxx אינו רשום על שם מי מהצדדים לא יכולה להיות מחלוקת שאינו כלול ברכוש המשותף של הצדדים ולפיכך אין לאזנו. כאמור לעיל, התובעת אף הצהירה שאין בכוונתה להגיש תביעה כנגד הבן. עם זאת, פתוחה בפניה הדרך לפעול למיצוי טענותיה בעניין הxx הרשום על שם הבן ככל שתמצא לנכון.

     

    רכוש במגרש החקלאי

     

57. לצדדים רכוש המצוי במגרש חקלאי השייך לנתבע והכולל בין היתר סוס/ים, אורווה, קרוואן עם ריהוט ועוד.

     

58. התובעת לא תמכה את טענותיה בדבר מספר הסוסים ורכישתם או בדבר שווי המיטלטלין בכל ראייה למעט טענותיה במסגרת תצהירה ועדותה. הגם שבמסגרת כתבי טענותיה טענה כי שווי הקרוואן היה כ- 100,000 הרי שבעדותה בפני טענה כי השווי הוא כ-40,000 ₪ ויותר.

     

59. משהתובעת לא הוכיחה טענותיה בדבר מהות נכסים ושווים בכל ראייה, ובהיות הנטל להוכחת טענותיה מוטל עליה, מצאתי כי היא לא הרימה את הנטל הדרוש להוכחת טענותיה בדבר קיומם של 7 סוסים בעלות של כ-400,000 ורכוש נוסף בשווי למעלה מ- 100,000 ₪.

     

60. הנתבע בעדותו הודה כי עלות המיטלטלין על השטח החקלאי הייתה כ- 60,000 ₪ במצטבר. לדבריו עלות הקרוואן (כולל ריהוט) עמדה על כ-30,000 ₪, קונטיינר כ- 5,000 ₪, גידור כ- 4,500 ₪ וסוס (אחד) בעלות של כ- 15,000-20,000 ₪. הנתבע הסכים במסגרת סיכומיו לשלם לתובעת מחצית משווי מצטבר זה דהיינו כ- 30,000 ₪.

     

61. משהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת טענותיה ולנוכח הסכמת הנתבע, אני קובעת שהנתבע יעביר לידי התובעת סך של 45,000 ₪ לצורך איזון שווי מיטלטלין אלו. לעניין קביעת הסכום לאיזון, היה לעיני כי מדובר בערכם של המיטלטלין נכון למועד רכישתם, מועד הקודם אף למועד הקרע ויש להצמיד את שווים החל ממועד הקרע נכון להיום, לרבות חישוב ריבית. משכך ועל דרך האומדנא אני קובעת כי הסכום שיועבר יהיה 45,000 ₪. סכום זה יועבר מהנתבע לתובעת בתוך 30 יום.

     

    חובות משותפים

     

62. הצדדים חלוקים ביחס לחוב משותף נטען בסך 600,000 ₪ שמקורו לטענת התובעת בהלוואות שנלקחו מחברים מנגד הנתבע טוען כי אינו חב דבר לחברים ושכנים.

     

63. לטענת התובעת במהלך חיי הנישואים היא נטלה הלוואות מהבנקים בסכום מצטבר של 150,000 ₪ בידיעת הנתבע כדי לפרנס את המשפחה ולהחזיק את האוטו. בנוסף לטענתה נטלה הלוואות נוספות מחברים בסכום מצטבר של 600,000 ₪. לטענת התובעת חוות הדעת האקטואר לא התייחסה להלוואות שנלקחו לטובת התא המשפחתי.

     

64. מחוות דעת האקטואר מיום 25.3.24 (עמוד 5) עולה כי סך ההלוואות שלקחה התובעת מהבנקים עומד על סך של 156,700 ₪ והלוואות אלו אוזנו במסגרת חוות הדעת.

     

    

     

     

65. עם זאת, התובעת לא הציגה כל אסמכתא ביחס להלוואות החוץ בנקאיות הנטענות על ידה. יתרה מכך, התובעת אף לא ענתה מדוע לא הביאה את החברים מהם לטענתה ניטלו ההלוואות להעיד. לפיכך, התובעת לא הצליחה להרים את הנטל הדרוש להוכחת טענתה ולא סיפקה כל הסבר סביר מניח את הדעת לאי הגשת תצהירים או זימון לעדות של מי מהמלווים הנטענים. כידוע אי הבאת ראייה שעה שנטען שקיימת ראייה כזו (עדות עדים) פועלת לרעת הטוען לקיום הראייה המוכיחה טענתו. לנוכח כל האמור לא מצאתי לכלול את החוב הנטען ביחס להלוואות אלו, בסך 600,000 ₪ ברכוש המשותף לצורך איזון.

     

    זכויות בעסק המשפחתי – xx

     

66. התובעת עותרת למחצית מריווחי הxx לרבות פיצוי מוניטין לנוכח העובדה כי היא מימנה את הקמת הxx מתכשיטים שמכרה ואף עזרה לנתבע בהקמה. מנגד הנתבע מבקש לקבל את קביעת האקטואר ביחס לאופן איזון הxx. בהתאם לחוות הדעת מפעילות הxx נצברו חובות בהם נושאים שני הצדדים. חובות אלו, כמו גם שוויה של הxx בהתאם לקביעת המומחה, אוזנו במסגרת חוות הדעת

     

67. אף לא אחד מהצדדים ביקש לחקור את מומחה בית המשפט על חוות דעתו ומששווי התמורה אוזן במסגרת חוות הדעת בהתאם לניתוח שנערך על ידי המומחה, לא מצאתי לסטות בעניין זה מחוות דעתו של המומחה אשר הצדדים אף הסכימו בדיון הסיכומים שיינתן לה תוקף.

     

    סוף דבר

     

68. איזון זכויות הצדדים- ניתן בזאת תוקף לחוות דעתו של מומחה בית המשפט מיום 4.12.23 (הוגשה לתיק ביום 25.3.24) לעניין איזון המשאבים הכולל בין הצדדים בהתאם לאלטרנטיבה ב' (איזון בשני שלבים). הסך שעל הנתבע להעביר לידי התובעת יועבר אליה בתוך 30 יום. ככל שנדרשות פסיקתאות, יש להגישן לתיק הסגור. מובהר כי איזון שווי מכר הקרקע בxx ואיזון ה-XX כמו גם כלל האיזונים הכספיים (חובות) כלולים בחוות הדעת.

     

69. הקרקע בxx- – מחצית חלקו של הנתבע בקרקע (25% מהזכויות) תירשם על שם התובעת אגב גירושין בתוך 90 יום או לחילופין הנתבע יעביר לידי התובעת סך השווה ל-25% משווי הקרקע בהתאם לחוות הדעת השמאית שהוגשה לתיק בתוך 90 יום. התובעת תודיע בחירתה שלנתבע בתוך 10 ימים וב"כ יסייעו לצדדים בביצוע האמור.

     

70. המיטלטלין – הנתבע יעביר ליד התובעת סך של 45,000 ₪ בתוך 30 יום.

     

71. הרכבים- הנתבע יעביר לידי התובעת סך של שווי הxx בהתאם למחירון לוי יצחק נכון למועד הקרע בתוספת ריבית והצמדה ממועד הקרע ועד ליום התשלום בתוך 30 יום.

     

    הוצאות – בנסיבות העניין ומשחלק מטענות כל אחד מהצדדים התקבלו וחלקן נדחו לא מצאתי להטיל הוצאות על מי מהצדדים וכל צד יישא בהוצאותיו.

     

    פסק הדין ניתן לפרסום בהיעדר פרטים מזהים.

     

    ניתן היום, ג' שבט תשפ"ו, 21 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.