המדינה טענה כי עובד בחנות ירקות איים וקילל פקח עירוני ("אגיע אליך הביתה"). אלא שהפקח, כמו גם שוטר שהוזעק למקום, לא מילאו את חובתם לתעד את האירוע מיד עם סיומו. השופט ביקר את התנהלותם וזיכה את הנאשם.
נגד הנאשם הוגש בבימ"ש השלום ברמלה כתב אישום שבו יוחסו לו שתי עבירות: איומים והעלבת עובד ציבור.
על פי כתב האישום, העניין החל כשפקח עירוני בעיריית מודיעין הגיע קצת לפני חצות לחנות ירקות שבבעלותו של בנו של הנאשם, בעקבות תלונה שכנים על רעש.
הפקח החל לצלם תמונות של החנות. לשאלת הנאשם, הסביר כי הוא מתכוון לרשום קנס. בנקודה זו, כך לפי כתב האישום, הנאשם התקרב אל הפקח וצעק לעברו "אני אזיין אותך", "אני אגיע אליך הביתה" ולאחר מכן קילל אותו ("בן זונה").
במשפט הופיעו ארבעה עדים: מטעם ההגנה העידו הנאשם ובנו. הם טענו כי הנאשם לא קילל ולא איים, אלא צעק לעבר הפקח "מה אתה מצלם", ולאחר מכן בנו הרחיק אותו מהפקח והסביר שיש לו אישור לפתוח את החנות עד חצות.
מטעם המדינה העידו הפקח-המתלונן וכן שוטר שהזעיק אל המקום. שניהם תמכו בגרסה שבכתב האישום.
הפקח אף טען, בין היתר, כי הימים היו ימי חג ולכן הוא לא התלונן במשטרה, מתוך "רחמים", כלשונו, על הנאשם ומשפחתו, כדי שלא ייעצר לפני ראש השנה.
אין סיבה להעדיף
השופט הישאם אבו שחאדה ציין כי עדויות הנאשם ובנו היו דומות ולא סתרו זו את זו. בעיקרו של דבר, השופט הסביר כי לא השתכנע שקיימות "ראיות עודפות", שבעטיין יש להעדיף את גרסת הפקח והשוטר על פני גרסת הנאשם ובנו.
במצב שכזה, הסביר השופט, אין להרשיע את הנאשם שכן בהליך פלילי המדינה היא שצריכה להוכיח את האשמותיה מעל לכל ספק סביר.
עניין נוסף שעמד למדינה לרועץ ולמעשה היה הנושא העיקרי שנדון בהכרעת הדין היה העובדה שהפקח והשוטר לא תיעדו את השתלשלות הדברים מיד לאחר האירוע, כמתחייב מתפקידם.
כך למשל, ביומן האירועים של הפיקוח העירוני, הפקח-המתלונן תיעד רק את החשד לעבירה של פתיחת עסק מעבר לשעות המותרות, אך לא רשם דבר על קללות או איומים, כאשר לגרסתו הוא דיווח על כך לממונים עליו בעל-פה.
כמו כן, השוטר לא רשם דו"ח פעולה לאחר האירוע, אלא רק במזכר שהכין חמישה ימים אחר כך, וגם זאת לא ביוזמתו אלא לאחר שפנו אליו מתחנת מודיעין.
"הפרת חובת התיעוד בכתב מיד לאחר סיום האירוע, רק מחזקת את מסקנתי שיש לזכות את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום", כתב השופט.
בתוך כך השופט דחה את טענת הפקח בדבר "רחמיו" על הנאשם, וציין כי מדובר בטענה בלתי משכנעת, מה גם שאין זה מתפקידו להחליט אם הנאשם ייעצר או לא.
- ב"כ המאשימה: עו"ד דפנה קרפל
- ב"כ הנאשם: עו"ד עמית בר טוב
עו"ד אלון רון
עוסק/ת ב-
פלילי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין