אחראי פרדסים בחברה גדולה בנגב, הותיר אלפי פירות להירקב בשמש, לאחר שבקשתו להעלאת שכר נדחתה. ביה"ד לעבודה קבע באחרונה: העובד הפר חוזה וישלם על הנזק 430,000 שקל.
החברה, העוסקת בגידול ושיווק של תוצרת חקלאית ומחזיקה בבעלותה שטחים חקלאיים רבים, העסיקה את האיש כאחראי הפרדסים במשך כשלוש שנים, עד האירוע.
לשאלות על דיני עבודה:
פורום דיני עבודה
במהלך חודש מרץ 2013 הגיעו לבית האריזה של החברה 300 מיכלים של קלמנטינות מזן "אור" כשהן במצב של ריקבון מתקדם. לאחר בדיקה, כל התוצרת נפסלה לשיווק.
זמן קצר אחר כך, הפסיק האיש לעבוד בחברה. לטענתו הוא פוטר, בעוד שהחברה טענה כי הוא התפטר מיוזמתו לאחר שהתגלה היקף הנזק.
בעקבות המקרה, החברה תבעה את אותו בבית הדין לעבודה בבאר שבע, וביקשה לחייבו בשווי התוצרת שנפסלה לשימוש. הוא מצדו הגיש תביעה שכנגד במסגרתה עתר לתשלום זכויות סוציאליות – גמול בגין עבודה בשעות נוספות, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, שכר עבודה ובונוסים.
החברה טענה שהוא פגע בה בכוונה כשהותיר את מיכלי הפרי בפרדס במשך מספר ימים, חשופים לשמש, במקום להעבירם לבית האריזה כנדרש. לגרסתה, הדבר נעשה במתכוון, לאחר שבקשתו להעלאת שכר נדחתה.
הנתבע הכחיש וטען כי מרגע שהקטיף הסתיים והוא העביר את הפירות מהפרדסים, הם יצאו מגדר אחריותו וככל הנראה, התקלה התרחשה בבית האריזה.
בתגובה לתביעה הנגדית, החברה טענה כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על הנתבע, משום שמדובר במנהל שלא ניתן היה לפקח על שעות עבודתו, מה גם שבכל מקרה הוא לא עבד שעות נוספות.
עוד נטען, בין היתר, כי הוא זה שהתפטר בלי להודיע, ועל כן החברה קיזזה משכרו את דמי ההודעה המוקדמת המגיעים לה.
הפרה יסודית
סגן הנשיאה השופט אילן סופר ניתח את המקרה והעדויות לעומקן, ובסזופו של דבר קיבל את גרסת החברה. בהתאם לחוות דעת מקצועית, השופט שוכנע כי תנובת ה"אור" נפגעה ממכת חום וכי הריקבון אירע בעקבות חשיפת הפרי לשמש, ועבר לדון בשאלה "מי אחראי".
הנתבע ניסה לגמד את אחריותו, ומסר "עדות מתחקמת", ציין השופט. לעומת זאת, עדים אחרים סיפרו כי הנתבע הוא שהורה שלא לטפל במיכלים ולא לכסותם, וכי הפירות כבר הגיעו רקובים לבית האריזה.
"ערים אנו לכך כי מדובר בעדים שהם עובדי החברה", כתב השופט. "עם זאת, נוכח עקביות גרסתם כמו גם יתר הראיות שהוצגו בהליך מצאנו לקבל את גרסתם בנושא".
התנהלותו של הנתבע, קבע השופט, "מהווה הפרה יסודית של חוזה העבודה, למעשה מהווה הפרה של התחייבותו לבצע את עבודתו, ומצדיקה פסיקת פיצוי בגובה הנזק שנגרם לחברה".
באשר לתביעה הנגדית, השופט קיבל אותה באופן חלקי בלבד. הוא אמנם דחה את טענת החברה וקבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על העובד, אלא שהוא התרשם שהעובד לא עבד שעות נוספות, לנוכח דוחות איכון שצירפה החברה.
בנוגע לפיטורים, השופט התרשם שהעבודה הסתיימה בהסכמה הדדית, ומשכך, העובד זכאי לפיצויי פיטורים.
התוצאה הייתה שהנתבע חויב לשלם לחברה 430,200 שקל פיצויים על הפרת חוזה העסקתו, וכן הוצאות משפט בסך 15,000 שקל. מנגד, החברה חויבה לשלם לו כ-27,000 שקל בגין פיצויי פיטורים והחזר ניכוי דמי הודעה מוקדמת.
- ב"כ התובעת (והנתבעת שכנגד): עו"ד גיא אבני
- ב"כ הנתבע (והתובע שכנגד): עו"ד ישראל דולינגר
* עורך דין משה אורן עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין