ההסכם העניק לאישה זכות ראשונים לקבל את הנכס, בכפוף להשבת סכומים ששילם עליו הבעל. טענתו שיש למכור את הבית למרבה במחיר ולחלק ביניהם את הכסף - נדחתה
בזכות הסכם ממון: אישה תקבל דירה, בכפוף להשבת 170 אלף שקל והחזרי משכנתה ששילם עליה בעלה לשעבר. האחרון טען שהוראות ההסכם מחייבות למכור את הנכס למרבה במחיר ולחלק את התמורה בין הצדדים בהתאם לחלקם היחסי בטאבו, אך השופטת עפרה גיא מבית המשפט למשפחה באשדוד דחתה את פרשנותו.
הצדדים התחתנו באפריל 2016 והביאו לעולם ילד אחד, כיום בן 8. לאחר כשנתיים, באוגוסט 2018, נפטרה אימה של האישה והיא למעשה התייתמה מהורים, שכן אביה מת מספר שנים קודם לכן, לאחר מאבק במחלת הסרטן. בינואר 2021 נקנתה הדירה שבמוקד ההליך, בעיר אשקלון, כאשר עובר לרכישה חתמו הצדדים על הסכם ממון.
על הרקע להסכם סיפרה האישה כי עלות הדירה - כ-1.8 מיליון שקל - שולמה בעיקר מכספי הירושה שקיבלה לאחר מות אימה. לדבריה היא העבירה 1.24 מיליון שקל במזומן, בעלה שם 170 אלף נוספים ואילו היתרה - 400 אלף שקל - מומנה באמצעות משכנתה משותפת. ואולם לאחר תקופה קצרה ביותר חל משבר בנישואי הצדדים והבעל עזב את הבית. במרץ 2023 הם התגרשו סופית.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט טענה האישה שעומדת לה הזכות, מכוח הסכם הממון, להעביר את הדירה על-שמה בכפוף להחזרת הכספים ששילם עליה בעלה לשעבר (הון עצמי + משכנתה). מנגד טען הבעל שיש לפרק את השיתוף בדרך של מכירת הנכס למרבה במחיר, וחלוקת התמורה בין הצדדים בהתאם לחלקם היחסי בטאבו - 70% לאישה ו-30% לו.
הסכם פשוט וברור
השופטת גיא קבעה, ללא כחל ושרק, שהצדק עם האישה. היא הסבירה שלשון הסכם הממון פשוטה וברורה, ואינה מותירה מקום לפרשנות אחרת.
כך, על-פי ההסכם במקרה של פרידה "לאישה תהא הזכות לפעול ביחס לדירה בכל אחת מהדרכים שיפורטו למטה מכאן, ולשיקול דעתה הבלעדי". צוינו בסעיף שתי דרכים: האחת, החזרת תשלומי הבעל על הדירה והעברתה על-שם האישה, כפי שהיא מבקשת; השנייה, מכירת הנכס למרבה במחיר וחלוקת התמורה, כפי שעותר הבעל.
השופטת הדגישה כי ניסוח ההסכם באופן שהעניק לאישה את הזכות לפעול "בכל אחת מהדרכים" שצוינו, מלמד על דרכי פירוק שיתוף חלופיות, ולא חופפות. לדבריה, הניסוח "לא מותיר כל מקום של פרשנות אחרת, מלבד שעניין לנו בשני סעיפים נבדלים זה מזה, ואשר כל אחד מהם עומד בפני עצמו, וכי אין המדובר בסעיפים השלובים זה בזה, או המשלימים זה את זה, ואף אינם תלויים זה בזה".
בשולי הדברים העירה השופטת כי מסקנתה, לפיה עומדת לאישה הזכות לבחור באיזו דרך יתבצע פירוק השיתוף בדירה, מתיישבת אף עם תחושת הצדק ההיגיון. זאת מאחר שנראה כי היה בכוחה לקנות את הדירה בעצמה, באמצעות ירושת העתק שקיבלה, ואף לשיטת בעלה לשעבר הוא צורף לעסקה רק מתוך ניסיון לשלום בית, ולא ממניע כלכלי.
לפיכך השופטת הורתה על אכיפת הסכם הממון כרצון האישה, באופן שתחזיר לגרוש שלה את ההון העצמי ששילם על הדירה ואת החזרי המשכנתה בהם נשא, ולאחר מכן יועבר הנכס במלואו, כמו גם יתרת המשכנתה, על-שמה. הבעל חויב ב-10,000 שקל הוצאות ושכ"ט עו"ד.
- ב"כ האישה: עו"ד איתי אלמוג
- ב"כ האיש: עו"ד איבגי שלמה
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.