במסגרת פסק-דין זה אדרש לליבון המחלוקות הקיימות בין הצדדים בשלושה הליכים התלויים ועומדים בעניינם. האחד, תביעה לאכיפת הסכם ממון, אותה הגישה האישה נגד האיש במסגרת תה"ס 23280-09-22 (להלן: 'התביעה לאכיפת הסכם'); השני, תביעה לאיזון משאבים ולאכיפת הסכם ממון שהגיש האיש כנגד האישה במסגרת תלה"מ 21911-11-22 (להלן: 'התביעה לאיזון משאבים ולאכיפת הסכם') והשלישי, תביעה כספית לקביעת דמי שימוש, אותה הגיש האיש כנגד האישה במסגרת תלה"מ 46183-04-23 (להלן: התביעה לדמי שימוש').
לב ליבו של הסכסוך בין הצדדים נעוץ בדירת מגורים אשר נרכשה במהלך הנישואין על ידי הצדדים המצויה ברחוב ** באשקלון (להלן: 'הדירה' ו/או 'דירת המגורים').
האיש יקרא להלן בפסק-הדין: 'האיש'.
האישה תקרא להלן בפסק-הדין: 'האישה'.
לנוחיות העיון בפסק-הדין, הציטוטים שיובאו במסגרת פסק-הדין נלקחו מהפרוטוקולים שנרשמו בתה"ס 23280-09-22.
רקע ועובדות שאינן במחלוקת
1.הצדדים הם בני-זוג לשעבר אשר נישאו זה לזה כדמו"י ביום 30.04.16 ומנישואין אלה נולד להם בן אחד, יליד 17.04.17 (להלן: 'הקטין').
הצדדים התגרשו זה מזה בג"פ כדמו"י ביום 20.03.23.
2.ביום 13.10.2020 נחתם בין הצדדים 'הסכם יחסי ממון בין בני זוג', במסגרתו הסדירו השניים את יחסי הממון ביניהם.
להלן: 'הסכם הממון'.
ביום 08.12.2020 חתמו הצדדים על תוספת להסכם הממון, במסגרתה הסדירו הצדדים את אופן רכישתה של דירת המגורים ופירוק השיתוף בה.
להלן: 'התוספת להסכם הממון'.
הסכם הממון והתוספת להסכם הממון אושרו וקיבלו תוקף פסק-דין בדיון אשר התקיים ביום 09.12.20 במסגרת תה"ס 59036-11-20.
3.חיי הנישואין של הצדדים נקלעו למשבר בעקבותיו נקטה האישה בהליכים משפטיים כנגד האיש, שראשיתם תביעה ליישוב סכסוך שהוגשה ביום 07.06.22 (י"ס 9959-06-22); תביעה למזונות קטין (תלה"מ 23631-09-22) ותביעה לקביעת אחריות הורית על הקטין וחלוקת זמני שהות (תלה"מ 23643-09-22).
ביום 15.12.22 הגישה האישה כנגד האיש בקשה למניעת הטרדה מאיימת (ה"ט 33991-12-22).
בהחלטה אשר ניתנה בו ביום נעתר בית המשפט לבקשה במעמד צד אחד ובדיון אשר התקיים במעמד הצדדים, ביום 26.01.23, ניתן בהסכמת הצדדים צו הדדי לפיו, בין היתר, נאסר על הצדדים להתקרב האחד לדירת הצד האחר וכן ליצור קשר או להטריד זה את זה בכל מקום ודרך.
תוקף הצו ניתן לחצי שנה ועד ליום 01.07.23.
4.הראיות בתביעה לאכיפת הסכם ולאיזון משאבים ולאכיפת הסכם נשמעו במאוחד ביום 11.12.24.
בישיבת קדם משפט, אשר התקיימה ביום 11.12.24 בתביעה לדמי שימוש, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה לא יתקיימו הוכחות בתובענה; די בהוכחות שהתקיימו בהליכים הקשורים; במסגרת הסיכומים שיוגשו תהיה התייחסות גם לסוגיית החבות בדמי שימוש וגובהם, אם בכלל וכי מקום שייקבע כי יש מקום לפסוק דמי שימוש, אזי עניין זה יוכרע לאחר מינוי שמאי שייקבע את גובה דמי השימוש החודשיים.
5.להלן אעבור לבחינתן של השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים בשלושת ההליכים שבכותרת פסק-הדין.
תמצית טענות הצדדים
6.טענות האישה בתלה"מ 23280-09-22 – התביעה לאכיפת הסכם ממון
א.האיש סרב ליישם את ההסכם שנחתם בין הצדדים וביקש לקבל חלק גדול יותר משנקבע, מה שלא הותיר בידה ברירה אלא לפנות בתביעתה לבית המשפט.
ב.בשנת 2010 (בהיותה כבת 18 שנה – ה.ש.-ע.ג.), ירשה כספים מעיזבון אביה המנוח, אשר נלקח לבית עולמו לאחר שנים בהן נאבק במחלת הסרטן.
ג.הצדדים הכירו בשנת 2013 ונישאו כשלוש שנים מאוחר יותר. קודם לנישואיהם ועד לחודש פברואר 2021 התגוררו הצדדים, מטעמים כלכליים, בבית אימה, וילה באזור מבוקש בעיר ..., בקרבת חוף הים והסתייעו באימה רבות.
ד.מערכת היחסים בין הצדדים ידעה עליות ומורדות ולא אחת היא שקלה לסיימה, אלא שבסמוך לקבלת החלטתה על סיום הנישואין, בחודש אוגוסט 2018, היא התייתמה גם מאימה, אשר נפטרה באופן פתאומי וטראגי. כך, בגיל צעיר, נותרה בגפה, ללא תמיכה הורית, כאשר גם התא המשפחתי שהקימה עמד על כרעי תרנגולת.
ה.לאחר פטירת אימה המשיכו הצדדים להתגורר בוילה של האם המנוחה, עד למכירתה בחודש ינואר 2021. התמורה שהתקבלה בגין מכירת הוילה של האם המנוחה התחלקה בינה לבין אחיה, יורשי האם המנוחה, כך שכ"א מהם קיבל את הסך של 1,550,000 ₪.
ו.הואיל ומערכת היחסים בין הצדדים היתה רעועה היא ביקשה לרכוש דירה שתהא בבעלותה המלאה ושלנתבע לא יהיה בה כל חלק וזאת על מנת לשמר את עתידה הכלכלי ועתידו של הקטין וזאת באמצעות ירושת הוריה.
ז.היא הביעה התעניינות בדירה שעלותה עמדה על סך של 1,810,000 ₪. באותו השלב, נוכח כספי הירושה שקיבלה בגין פטירת הוריה, היה באפשרותה לממן את רכישת הדירה בקלות, כאשר, מנגד, לאיש לא היו כספים או חסכונות.
ח.חרף האמור, ביקש האיש להשתתף במימון רכישת הדירה והיא נאותה להסכים לבקשתו תוך קבלת התחייבות מצידו לחתום על הסכם הממון.
הסכם הממון נועד לשמור על הירושה שקיבלה מהוריה המנוחים, מבלי שזו תהפוך לרכושם המשותף של הצדדים וכן להביא לסיומו של סכסוך עתידי שיכול ויתגלע בין הצדדים, באופן פשוט, מהיר וללא עלויות נוספות.
ט.בסמוך לחודש ינואר 2021 רכשו הצדדים את הדירה בסך כולל של 1,810,00 ₪ ועברו להתגורר בה בחודש פברואר 2021.
מימון רכישת הדירה התבצע באופן שהיא העבירה תמורת הרכישה את הסך של 1,240,000 ₪ במזומן; סך של 170,000 ₪ אותו העביר האיש במזומן וכן באמצעות הלוואת משכנתה שנטלו הצדדים בסכום של 400,000 ₪.
בנוסף, היא נשאה לבדה בעלות שיפוץ דירת המגורים בסך כולל של 210,000 ₪.
נספח ב' לתביעה לאכיפת הסכם ממון תומך בטענת האישה ביחס לסכום אותו העבירה תמורת רכישת הדירה.
י.על אף שהחיובים בגין החזרי הלוואת המשכנתה בוצעו מחשבון הבנק של האיש, הרי שהצדדים נטלו אותה במשותף ונשאו בהחזריה במשותף, באופן שהיא נשאה לבדה בעלויות אחזקת דירת המגורים, כגון: ארנונה, חשמל, מים, ועד בית וכיו"ב ובאופן זה התקזזו הצדדים בתשלום הלוואת המשכנתה.
יא.בעקבות משבר שחל בנישואיה לאיש, בחודש מאי 2021, עזב האיש את הבית למשך חודשיים, לאחריהם עשו הצדדים ניסיון לשוב לשלום בית, ניסיון אשר כשל בחודש מאי 2022, אז החליטו הצדדים להיפרד באופן סופי ולהתחיל בהליכי גירושין.
יב.היא הודיעה לאיש על רצונה לממש את זכותה בהתאם לסעיף 4.א. לתוספת להסכם הממון. בפועל האיש לא נטל משכנתה על שמו וזו נרשמה ע"ש שני הצדדים. כך גם החזריה החודשיים נפרעו על ידי השניים, וכאמור לעיל, לעניין קיזוז הוצאות אחזקת המדור ששולמו מחשבון הבנק המתנהל על שמה בלבד.
האישה מבקשת ליישם את הוראת סעיף 4.א. לתוספת להסכם הממון, באופן שהיא תעביר לאיש את הסכום שהעביר במזומן לטובת רכישת הדירה, סך של 170,000 ₪ בלבד.
לכל היותר, לסכום זה להוסיף את חלקו היחסי של האיש בהחזרים ששולמו עבור הלוואת המשכנתה, בסך של 17,000 ₪ עבור חלקו, מתוכם היא מבקשת לקזז את חלקו היחסי בהוצאות אחזקת המדור בהן נשאה לבדה.
יג. לפיכך, היא עותרת, בין היתר, להורות על יישום סעיף 4.א. לתוספת להסכם, באופן שמלוא הזכויות בדירה יועברו על שמה תמורת העברת הסך של 170,000 ₪ לאיש והעברת המשכנתה שניטלה לצורך מימן רכישת הדירה על שמה בלבד.
עוד עותרת האישה להורות לאיש לשתף פעולה ביחס לכל בקשה הקשורה בהעברת זכויותיו בדירה על שמה; לעזוב את דירת המגורים תוך שלושה ימים מהעברת התשלום לחשבונו, עם ציודו האישי וכן להורות על מחיקת שמה מחשבון הבנק של האיש.
7.טענות האיש בתלה"מ 23280-09-22 – התביעה לאכיפת הסכם ממון
א.הוא זה אשר עודד את האישה, שבתחילת הקשר עבדה כמוכרת בחנות בגדים, לצאת ללימודי משפטים ולפתח לעצמה קריירה אישית ואכן לאחר סיום לימודי המשפטים החלה האישה לעבוד במשרד עורכי דין והיא מתפתחת ורוכשת לה מקצוע מצוין.
ב.הוא שהה לצד האישה בכל תקופת הלימודים, לרבות בתקופת ההתמחות, סייע כלכלית בצורה משמעותית, סייע בגידול הבן המשותף, בתחזוקת הבית ובעיקר נשא במרבית הוצאות כלכלת הבית.
ג.ביום 13.10.20 ביקשה האישה להחתימו על הסכם ממון וזאת על רקע קבלת רכוש גדול שירשה לאחר פטירת הוריה ז"ל.
ד.בהינתן כי האישה לא יכולה היתה לרכוש דירה ראויה מכספה בלבד, התאגדו הצדדים לרכוש את הדירה במשותף, כאשר כל צד שומר על היקף נכסיו וכך, ביום 24.12.20 נרכשה הדירה מהקבלן **, בתקווה לכונן חיים טובים ומאושרים יחד, לרבות לצורך שיפור מצבם הכלכלי המשותף.
ה.הסכם הממון גרם למשבר אמון עמוק בין הצדדים, בעקבותיו החליטה האישה לנצל את טוב ליבו ותמימותו ובחרה להגיש תביעת גירושין.
ו.דירת המגורים נרשמה על שם שני הצדדים בהתאם להשקעתם ולכן הזכויות בדירה נרשמו באופן שהאישה בעלת 70% מהזכויות בדירה ואילו הוא הבעלים של 30% מהזכויות הנותרות. כך גם שילמו הצדדים את מס הרכישה בהתאם לחלקם בדירת המגורים (נספח ג' לתביעה לאיזון משאבים ולאכיפת הסכם ממון).
לכן, כל פירוק ו/או איזון יהיה בהתאם לשווי הדירה בפועל ובהתאם לצפיית הצדדים ושאיפתם כי הנכס שרכשו יניב להם שבח עתידי.
ז.הסכם הממון נוסח ע"י האישה; הוא לא היה מעורב בו ולא קיבל יעוץ משפטי. הוא הבין כי הדירה תימכר לכל המרבה במחיר והתמורה תחולק בין הצדדים בהתאם לרישום הזכויות וכאמור בפרוטוקול הדיון שאישר את הסכם הממון והתוספת להסכם הממון.
ח.סעיף 4.ב. לתוספת להסכם הממון מסביר בצורה ברורה יחסית את כוונת הצדדים, כפי שבאה לידיי ביטוי בהדגשת בית המשפט בפרוטוקול הדיון וממנו ניתן להבין את כוונת הצדדים שבסעיף 4.א. לתוספת להסכם הממון, על פיה הדירה תימכר לכל המרבה במחיר הוא יקבל הן את יתרת התשלום ששילם בעבור רכישת הדירה והן רווח/הפסד שיהיה כתוצאה ממכירת הדירה.
לטענתו, יש למכור את הדירה בשוק החופשי לכל המרבה במחיר (בהתחשב בזכות הראשונים של האישה לרכוש את חלקו בדירה), לקבוע את שווי הדירה בהתאם למחיר השוק, להשיב את תשלום המשכנתה ואת היתרה לחלק בין הצדדים כפי חלקם היחסי בדירה (30% לאיש ו-70% לאישה).
ט.חלוקת הדירה בהתאם לשיטת האישה מרוקנת מתוכן את רכושו ובוודאי שהוא לא היה מסכים שלא לקבל את הרווח ברכישת הדירה שלו ולא היה נכנס לעסקה אילו סבר שאין לו חלק בדירה בהתאם לאחוז שהשקיע בה.
בדרך זה אף נשמרת מטרת האישה לשמור על חלקה בירושה, שכן הסכום אותו הביאה לרכישת הדירה תמיד יהיה שלה והצדדים יישאו בחלוקה שווה ברווח או בהפסד שיגרמו עקב מכירתה ובהתאם להוראות התוספת להסכם הממון.
י.הוא מכחיש טענת האישה לפיה הירושה שקיבלה הינה הביטחון הכלכלי האחרון שנותר לה מהוריה המנוחים, והוסיף כי היא בעלת כספים רבים שמקורם בירושה נוספת שקיבלה, לרבות בתים ודירות בעיר ראשון לציון.
יא.הוא מכחיש טענת האישה כי נשאה לבדה בעלות שיפוץ הדירה וטוען כי רכישת הרהיטים לבית ושיפוץ הדירה נעשו במשותף.
יב.הוא אשר נשא בתשלומי החזרי הלוואת המשכנתה; יס; נטפליקס; בזק; חינוך של הקטין, לרבות צהרון; טלפון נייד וביטוח הרכב של האישה ובעיקר הוצאות המחיה והכלכלה של התא המשפחתי וללא סיוע כלכלי כאמור לא יכולה היתה האישה לרכוש את הדירה ולממן את חייה.
יג.הפרשנות הנכונה של סעיף 4.א. לתוספת להסכם הממון נלמדת מסעיף 4.ב. שבו, והיא כי לאישה קיימת זכות ראשונים לרכוש את הדירה.
יד.הוא מימש את זכותו למשכנתה. כיום הוא לא יוכל ליטול משכנתה נוספת, כך גם מחירי הדירות עלו והוא לא יוכל לרכוש דירה ככל והדירה תאוזן לפי שיטת האישה. הדבר אינו צודק, אינו נכון, אינו ראוי ולא מתקבל על הדעת.
טו.פרשנות האישה לעניין 'יתרת התשלום' אינה נכונה כלל וביחס לרישום המשכנתה על שם שני הצדדים, הדבר נעוץ בעטיו של הבנק שלא הסכים להעניק משכנתה לאיש בלבד וחייב לרשום המשכנתה על שם השניים ובהינתן כי עסקינן בזוג נשוי.
על גרסתו זו חזר האיש גם בעדותו – ראו, בעמ' 9 שורה 9.
טז.לסיכום טענותיו, טוען האיש כי דין התביעה במתכונתה להידחות וכי יש לקבוע את מחירה של הדירה כפי ערכה בשוק החופשי, שייקבע ע"י מתווכים ולאחר כיסוי יתרת הלוואת המשכנתה לחלק את היתרה שתיוותר בין הצדדים כפי חלקם היחסי בדירה.
8.טענות האיש בתלה"מ 21911-11-22 – התביעה לאיזון משאבים ואכיפת הסכם ממון
א.האיש חזר על טענותיו שהועלו בתביעה לאכיפת הסכם, כאשר בעניין נסיבות עריכת הסכם הממון, שינה נוסח דבריו, באופן שבתביעה לאיזון משאבים ואכיפת הסכם ממון טען כי: ' . . . ולתובע לא הייתה הזדמנות להתייעץ עם עורך דין שיבחן את ההסכם' לעומת: 'הנתבע . . . לא קיבל יעוץ משפטי', כפי שטען בתביעה לאכיפת הסכם.
כך גם הוסיף האיש בתביעה לאיזון משאבים ואכיפת הסכם ממון כי: 'סמך על אשתו כי תעשה את ההסכם בהתאם למקובל ושכל צד ישמור לעצמו את הזכויות הרכושיות'.
ב.האיש עותר להורות על פירוק השיתוף בנכסי הצדדים; להורות על מכירת הדירה לכל המרבה במחיר, תוך שמירת זכות הראשונים לצדדים, וחלוקת התמורה שתתקבל בגין המכירה בין הצדדים בהתאם לחלקם היחסי בדירה; ליתן צו לחלוקת המיטלטלין שרכשו הצדדים במהלך שנות הנישואין (בחלוקה שווה בהתאם לשיטת שתי הרשימות בהתאם לנספח ד' לתביעה לאיזון משאבים ולאכיפת הסכם ממון או עפ"י שוויים בעין ובהתאם להערכה שתוגש לבית המשפט); לקבוע כי כל צד ייוותר עם הזכויות שצבר בהתאם להסכם הממון; להורות כי כל צד ימשיך להחזיק ברכב הרשום על שמו ולשאת בכל הוצאות הכרוכות באחזקתו.
9.טענות האישה בתלה"מ 21911-11-22 – התביעה לאיזון משאבים ואכיפת הסכם ממון
א.בתביעתו לא מתכחש האיש להסכם הממון ואין לו כל טענה לתוקפו ותכנו אלא בנוגע לפרשנותו.
ב.טענות האיש לא יכולות להחזיק מים, שכן הן סותרות את עצמן; את העובדות שנטענו על ידי האיש בכתב ההגנה שהגיש בתביעה לאכיפת הסכם ממון; את העובדות שבנקל היא תוכל להוכיח וכן את ההיגיון ואת הקו הדמיוני שהוא מנסה לצייר.
ג.יש לדחות ו/או למחוק את התביעה על הסף הואיל והאיש הגיש תביעה לאיזון משאבים ובאותה הנשימה עותר לאכיפת הסכם הממון ומודה כי הסכם הממון והתוספת לו תקפים וזאת בניגוד לסעיף 3.א. לחוק יחסי ממון, הקובע כי לא יעשה איזון משאבים מקום בו הצדדים ערכו הסכם ממון.
ד.הסכם הממון מסדיר את כל העניינים הרכושיים שבין הצדדים ולאיש אין טענות בנוגע לתוקפו ותקינותו, לרבות ביחס לתוספת להסכם הממון.
ה.ביחס לדירת המגורים, אין מחלוקת בין הצדדים בדבר החלת התוספת להסכם הממון עליה, שכן אין כל טענה בדבר ביטולה או ביטול הסכם הממון. המחלוקת היחידה בעניין היא האופן שבו יש לפרש את התוספת להסכם הממון ביחס לדירת המגורים.
ו.ביחס למיטלטלין, קובע סעיף 6 להסכם הממון כי ככל שמיטלטלין נרכשו באופן בלעדי על ידי מי מבני הזוג, המיטלטלין יהיו בבעלות בן הזוג שרכש אותם. זו למעשה ההחרגה לכלל לפיו מיטלטלין שנרכשו על ידי שני בני הזוג יהיו שייכים לשניהם יחד. לאיש אין כל טענה ביחס לסעיף 6 להסכם הממון ובהינתן כי המיטלטלין שפורטו בנספח ד' לתביעה נרכשו מכספה האישי ובאופן בלעדי וחלקם התקבלו מירושת אימה, הרי שהם שייכים לה גם מכוחו של סעיף 4.9.4. להסכם הממון.
לעמדתה, הואיל והאיש לא צרף אסמכתה על רכישת מיטלטלין כלשהם מכספו, הרי שדין תביעתו זו להידחות.
ז.המיטלטלין המפורטים בסעיפים 3, 12 ו-14 לתביעה אכן משותפים ולפיכך, מסכימה האישה להורות על חלוקתם בין הצדדים בעין.
ח.עתירת האיש להורות על חלוקת דירת המגורים באופן שהוא יקבל 30% מערכה סותרת את הוראות הסכם הממון והתוספת להסכם הממון, הגם שהאיש עצמו עותר לאכיפתם.
ט.האיש לא מפנה להוראות הסכם הממון והתוספת לו התומכות בחלוקה אותה הוא מבקש לעשות בדירה, שכן מעיון בחלופות המוצעות אין התייחסות לחלוקת דירת המגורים באופן לו עותר האיש ולכן הפרשנות אותה מביא האיש להסכם הממון ולתוספת לו רחוקה שנות אור מזו העולה מהם.
י.הפרשנות היחידה שיש לתת להסכם הממון היא זו העולה ממנו, והיא כי יש לה הזכות להודיע כי היא מעבירה לידי האיש את הכספים ששילם בגין הדירה ובהתאם לכך תבוצע העברת הבעלות של הדירה על שמה ובהתאם לסעיף 4.א. להסכם הממון. לפיכך, אין מכירת דירה, אין רווחים, אלא האיש מקבל את הכספים ששילם בפועל בגין הדירה על סך 170,000 ₪ וזכויותיו בדירה עוברות לידיה.
יא.תרומת האיש לרכישת הדירה היתה מזערית ולא הכרחית ונוצרה חרף בקשתה לרכוש בעצמה במלוא כספה את הדירה. היא גם זו שביצעה את כל רכישת במוצרים החדשים לדירה, לרבות רכישת מטבח ושיש ולמעט פריטים בודדים שעלותם זניחה.
יב.הצדדים רכשו את הדירה בשעה שמערכת היחסים ביניהם עמדה על כרעי תרנגולת, עוד מראשיתה, כאשר היה להם ברור כי ישנה אפשרות סבירה והגיונית כי היחסים ביניהם לא יחזיקו לאורך זמן. סעיף 4.א. לתוספת להסכם הממון מבטא את רצון הצדדים להבטיח שככל שהם יסיימו את מערכת היחסים, היא תשיב לאיש את הסכום המזערי ששילם עבור הדירה והיא תעבור לבעלותה.
החשש מפני התחייבות משותפת עם האיש באמצעות הביטחון היחיד שנותר לה, בדמות ירושה, והצורך ההישרדותי וההבנה כי עליה לדאוג לעצמה ולקטין, הוביל אותה לידי הרצון להבטיח את הירושה במצב שבו מערכת היחסים של הצדדים תסתיים. משכך ועל מנת שתסכים לרכוש עם התובע דירה במשותף, ביקשה שהשניים יחתמו על הסכם ממון שיאושר בידי בית המשפט ויבטיח לה את ירושתה. היא שמה מלוא הירושה שקיבלה, בסך של 1,550,000 ₪ לטובת רכישת ושיפוץ הדירה, ועובדה זו אינה מוכחשת ע"י האיש בהתאם להודאתו בסעיף 40 לכתב ההגנה שהגיש בתביעה לאכיפת הסכם ממון.
יג.את לימודי המשפטים החלה עוד קודם נישואיה לאיש ואלה מומנו ע"י אימה המנוחה. כך גם מימנה האם המנוחה את צרכי הצדדים עד לפטירתה.
יד.היא הסתייעה בעורך דין לצורך עריכת הסכם הממון וזה נערך בהתאם לרצון הצדדים. לאיש היה זמן רב להיוועץ בעורכי דין בין המועד שלשיטתו קיבל את ההסכם, 13.10.20 ועד למועד אישורו בבית המשפט, ביום 09.12.20 וככל שלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד. בכל מקרה טענות האיש ביחס להסכם הממון אינן רלוונטיות שעה שהוא עצמו עותר לאכיפתו.
כך גם בית המשפט הקריא לאיש את התוספת להסכם הממון על מנת לוודא כי הוא מבין את הדברים וכי קמה לו הזכות להיוועץ בעורך דין ולקיים את הדיון במועד מאוחר יותר, אלא שהאיש סרב ולא בכדי.
טו.ככל שהאיש היה מסרב לחתום על הסכם הממון היא היתה רוכשת את הדירה בגפה.
יז.אין בתוספת להסכם הממון כל התייחסות לאחוזי הרכישה אלא אך לכספים ששילם האיש מכיסו בגין הדירה.
יח. הזכות לבחור באחת הדרכים שנקבעו בתוספת להסכם הוענקה לשיקול דעתה הבלעדי ולבחירתה, שעה שהיא זו שהביאה את החלק הארי לצורך רכישת הדירה. משכך, היא בחרה בקיומו של סעיף 4.א. לתוספת להסכם, כאשר מנגד, האיש לא הפנה למקור משפטי המקנה לו זכות לבחור בהחלתו של סעיף 4.ב. לתוספת להסכם הממון.
פרשנותו המופרכת של האיש את התוספת להסכם הממון אינה עולה בקנה אחד עם ההוראות שנקבעו בה, זו שפורטה בסעיף 4.א. לתוספת להסכם הממון והעוסקת במצב בו היא רוצה להשאיר את הדירה בבעלותה המלאה וזו שנקבעה בסעיף 4.ב. לתוספת להסכם הממון, על פיה היא תבקש לבצע פירוק השיתוף בדירה על דרך מכירתה לרוכש צד ג'.
פרשנותו של האיש כאילו סעיף 4.א. הוא המשכו של סעיף 4.ב. אינה עולה בקנה אחד עם מילותיו של הברורות של ההסכם ואף סותרות אותן. אילו התכוונו הצדדים לפרק את השיתוף בדירת המגורים על פי הדין הרגיל הרי שלא היה כל טעם בעריכת התוספת להסכם הממון וחזקה שהתוספת להסכם הממון נערכה לצורך מטרה המושגת באמצעותה, שאחרת לא היתה לה תוחלת.
יט.רישום הזכויות בדירה נעשה בהתחשב בכך שהאיש היה אמור לשלם 600,000 ₪ בגין רכישת הדירה, אלא שבפועל היא שילם 170,000 ₪ בלבד, שכן המשכנתה שהיה אמור ליטול על חלקו, ניטלה בסופו של יום ע"י שני הצדדים.
כ.ביחס לחשבונות הבנק, רכבי הצדדים ויתר זכויותיהם, הרי שהם בבעלות הצד על שמו הם רשומים ובהתאם להוראות הסכם הממון.
10.טענות האיש בתלה"מ 46183-04-23 – התביעה לדמי שימוש
א.האישה עושה שימוש בלעדי בדירה מאז חודש אוקטובר 2022 והוא איננו יכול לעשות כל שימוש בה לעצמו ו/או לאחרים. לפיכך, עליה לשלם לו דמי שימוש ראויים החל מחודש אוקטובר 2022 ועד ליום מכירת הדירה בפועל.
ב. הדירה גדולה ומרווחת, מצויה בשכונה יוקרתית ומסודרת למגורים ברמה גבוהה.
ג.עפ"י הערכת שמאי, דמי השכירות המקובלים בעבור הדירה, ללא ריהוט, הינו 5,300 ₪ בחודש וכולל ריהוט מגיע הסכום לסך של 6,500 ₪ בחודש ובעבור חלקו היחסי בדירה, על האישה להעביר לו את הסך של 1,950 ₪ לחודש.
ד.אשר על כן, הוא עותר לחייב את האישה בתשלום דמי שימוש ראויים בעבור השימוש החד צדדי שעושה האישה בדירת המגורים ובמיטלטלין שבדירה, בשיעור של 30% ובסך של 1,950 ₪ בחודש וכן לחייב את האישה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין ניהול ההליך נוכח התנהגותה חסרת תום הלב, גרירתו להליך משפטי ותוך התעלמות מוחלטת מהמלצת בית המשפט בעניין זה.
11.טענות האישה בתלה"מ 46183-04-23 – התביעה לדמי שימוש
א.דין התביעה להידחות, תוך חיוב האיש בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
התביעה הוגשה בחוסר תום לב משווע של האיש, תוך הסתרת עובדות משמעותיות והטעיית בית המשפט. האיש שכח לציין כי הוא יצא מיוזמתו מהדירה; כי ניתן נגדו צו למניעת הטרדה מאיימת; כי הרחקתו מדירת המגורים נעשתה בהסכמתו, אשר קיבלה תוקף של פסק דין וכי הוא זה הגורם להימשכות ההליכים בין הצדדים בהפרתו את הסכם הממון.
מטעמים אלה הוא אינו זכאי לקבלת דמי שימוש.
ב.היא איננה עושה שימוש בלעדי בדירה, שכן גם בנם הקטין של הצדדים מתגורר בה.
ג.כך גם מפר האיש, מאז חודש ספטמבר 2022 ומסכל ברגל גסה את זכותה לקיים את הוראת סעיף 4.א. לתוספת להסכם הממון ולו מטעם זה בלבד הוא איננו זכאי לקבלת דמי שימוש, הן מכוח עשיית עושר שלא כדין ו/או מכוח חובת תום הלב ו/או מכוח הפיצוי שהיא זכאית לקבל בגין הפרת הסכם הממון.
ד.כחודשיים לאחר רכישת הדירה נתגלעו בין הצדדים מריבות בגינן עזב האיש את הבית. לאחר תקופה של כחודש וחצי שב האיש להתגורר בדירה, אלא שבהמשך מערכת היחסים בין הצדדים שוב עלתה על שרטון מה שהוביל לנקיטת ההליכים המשפטיים בבית המשפט.
ה.חרף נקיטתם של ההליכים המשפטיים, שראשיתם בהליך ישוב סכסוך, בחודש יוני 2022, המשיכו הצדדים לחיות יחדיו בדירה וזאת עד ליום 08.10.22 אז עזב האיש מיוזמתו ועל דעת עצמו ובאופן חלקי את הבית, כשהוא יוצא וחוזר אליו על פי שיקול דעתו ורצונו.
מבחינתה לא היתה כל מניעה שהצדדים ימשיכו להתגורר תחת אותה קורת גג עד לסיום בירור המחלוקות הכספיות בין הצדדים.
ו.בעקבות התנהגות אלימה שננקטה כלפיה מצד האיש ניתן כנגדו, ביום 15.12.22, צו למניעת הטרדה מאיימת ובדיון אשר התקיים במעמד הצדדים ביום 26.01.23, ניתן בהסכמת הצדדים, בין היתר, צו להרחקתו של המשיב ממנה ומדירת המגורים.
ז.היא לא מנעה מהאיש לעשות שימוש בדירת המגורים והפסקת המגורים נעשתה תחילה מיוזמתו ובהמשך במסגרת צו למניעת הטרדה מאיימת שניתן בהסכמתו.
ח.עם הקרע שחל בנישואי הצדדים היא הודיעה לאיש על רצונה לממש את סעיף 4.א. שבתוספת להסכם הממון, אלא שהוא מפר את הסעיף בדרישתו לקבלת כספים שאינם מגיעים לו, מה שאילץ אותה לפנות לערכאות משפטיות. ככל שהאיש היה מקיים את הסכם הממון לא היתה מוגשת התביעה לדמי שימוש.
זה גם הטעם בגינו הסכם הממון והתוספת להסכם הממון 'שותקים' בעניין דמי שימוש.
ט.עוד טענה האישה כי יש להורות על עיכוב בירורה של התובענה עד להכרעה בתביעה לאכיפת הסכם ממון.
י.ביחס לדמי שימוש במיטלטלין, היא טוענת כי עתירת האיש בעניין זה הוגשה הגם שעל פי הסכם הממון, הרכוש שבדירת המגורים הינו בבעלותה.
יא.שעה שהתנהגות האיש הביאה לסיכול אכיפת הסכם הממון ומאחר והוא זה שמסכל ומטרפד את קיומו של סעיף 4.א. לתוספת להסכם הממון, הוא אינו זכאי לקבלת תשלום דמי שימוש ראויים.
יב.עוד טענה האישה כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, שמונה חודשים לאחר עזיבת האיש את הבית.
יג.כטענה חלופית טוענת האישה כי ככל שימצא שהאיש זכאי לקבל דמי שימוש, הרי שדמי השימוש מהווים את הנזק שנגרם לה בגין הפרת הסכם הממון וכי מכל סכום שייקבע יש לקזז את דמי השימוש המגיעים לה בגין השימוש שעשה האיש בדירה החל ממועד הקרע ועד ליציאתו מהבית ו/או עד למועד בו ימומש סעיף 4.א. לתוספת להסכם הממון.
יד.האחוזים בדירה אותם מייחס האיש לעצמו (30%) לא צויינו בתוספת להסכם הממון וחושבו כאילו האיש נשא זה מכבר במלוא החזריה הלוואת המשכנתה, בסך של 400,000 ₪, הגם שהמדובר בחוב לבנק שטרם שולם במלואו ויועבר עם סיום ההליכים על שמה בלבד.
טו.כך גם הכחישה האישה את ההערכות הכספיות הנטענות ביחס לדירה.
דיון והכרעה
12.הצדדים שבפני נישאו זל"ז בשנת 2016 ולפיכך, הם כפופים לעקרונות המשטר הרכושי הקבוע בחוק יחסי ממון, התשל"ג-1973 (להלן: 'חוק יחסי ממון').
13.חוק יחסי ממון, בפרק הראשון שבו, קובע את עקרון המשטר הרכושי על פי הסדר מוסכם ואילו הפרק השני שבו, קובע את משטר איזון המשאבים בין בני-זוג, על פיו במועד פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כל נכסי בני הזוג ולמעט החריגים המנויים בחוק.
14.בענייננו, בהתאם לסעיף 1 לחוק יחסי ממון, ומשעה שהצדדים שבפני הסדירו את יחסי הממון שביניהם בהסכם הממון ובתוספת להסכם הממון, הרי שהרכוש אשר נצבר במהלך נישואי הצדדים יחולק ביניהם בהתאם לפרק הראשון לחוק יחסי ממון, קרי, בהתאם לעקרונות אותם קבעו הצדדים בהסכם הממון ובתוספת להסכם הממון.
לפיכך, נכונה טענת האישה על פיה לא היה מקום לעתירת האיש לביצוע איזון משאבים ברכושם של הצדדים, משאין תחולה בענייננו להסדר איזון המשאבים המופיע בפרק השני לחוק יחסי ממון ועתירתו כאמור של האיש נדחית בזאת.
הכרעה בתביעה לאכיפת הסכם ממון
הדין החל ויישומו
14.הצדדים חלוקים ביחס לפרשנותו של סעיף 4 לתוספת להסכם הממון. בעוד האישה עותרת להחלת סעיף 4.א. לתוספת להסכם הממון וטוענת כי עסקינן בסעיפים חלופיים הרי שהאיש מנגד, טוען כי התנאים הקבועים בסעיפים 4.א. ו-4.ב. לתוספת להסכם הממון הינם שלובים ושזורים זה בזה ולפיכך, יש להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים בהתאם להתניות שנקבעו בשני הסעיפים גם יחד.
ראו בעניין זה גם טענת ב"כ האיש בדיון מיום 03.04.23 בעמ' 2 שורות 6-10:
'מה אומר סעיף 4.ב. – זה אומר בדיוק את הפרשנות. סעיף 4.א. אומר שיש לגברת זכות ראשונים לקנות את הבית. סעיף 4.ב. אומר את המנגנון, הצדדים יוציאו את הדירה למכירה, אם יהיה רווח שניהם ירוויחו. חוק החוזים כותב מה הבעלות שלו בדירה, הרי יש לו בעלות של 30% בדירה.
גם בהסכם הממון היא כתבה, סעיף 5 – הצדדים מצהירים ומאשרים שכל הרכוש שיירכש על ידי בני הזוג, הבעלות תקבע על פי הרישום בו. זה היה לפני קניית הדירה'.
15.מפאת חשיבותו יובא להלן לשונו של סעיף 4 לתוספת להסכם הממון:
4.ככל שבני הזוג, חו"ח יפרדו או יחלו בהליכי גירושין או על פי הודעת האישה וזאת מכל סיבה שהיא ולשיקול דעתה הבלעדי, לאישה תהא הזכות לפעול ביחס לדירה בכל אחת מהדרכים שיפורטו למטה מכאן ולשיקול דעתה הבלעדי ומכל סיבה שהיא:
א. להעביר לבעל את יתרת התשלום ששילם ולהעביר את חלקו בדירה באופן מידי על שמה כך שהדירה תהא רשומה כולה ובשלמות על שם האישה וזאת באופן מידי עם העברת המחאה לבעל בגובה יתרת התשלום.
ב.להודיע לבעל על רצונה לבצע פירוק שיתוף בדירה ו/או למכור את הדירה, ובהתאם לכך הצדדים ימכרו את הדירה בהתאם להוראות שפורטו בהסכם. בנוסף לאמור בהסכם, עם קבלת התמורה מהרוכש בגין הדירה האישה תקבל את הסכום והבעל יקבל את יתרת התשלום, ככל שייווצר רווח ו/או הפסד, האישה והבעל יחלקו ברווח ו/או בהפסד באופן שווה. לדוגמא, ככל שהדירה נרכשה בסך של 1.8 מיליון שקלים ונמכרה בסך של 1.7 שקלים, מחלקו של כל אחד מבני הזוג יקוזז סך של 50,000 ₪ בגין ההפסד.
ג. הוראות ההסכם ישלימו את האמור בהסכם.
16.בסעיף 1 לתוספת להסכם הממון קבעו הצדדים כך:
'מחיר הדירה שבכוונת בני הזוג לרכוש צפוי לנוע בין סך של 1.5 מיליון ₪ ועד 2 מיליון ₪ (להלן: 'מחיר הדירה')'.
בסעיף 2 לתוספת להסכם הממון נקבע כי:
'ככל שהצדדים ירכשו דירה ו/או מקרקעין, האישה תישא בתשלום בסכום מסוים שעשוי לנוע בין 800,000 ₪ עד 1.5 מיליון ₪ (להלן: 'הסכום')'.
ובסעיף 3 לתוספת להסכם הממון נקבע כי:
'הבעל ישלים יתרת התשלום שבין הסכום לבין מחיר הדירה (להלן: 'יתרת התשלום') וככל שיהיה בכך צורך יקח משכנתא על יתרת התשלום על חלקו בדירה בלבד וזאת, לצורך מימון יתרת התשלום'.
17.התוספת להסכם הממון נחתמה ע"י הצדדים כחודשיים לאחר חתימת הסכם הממון והצדדים הצהירו כי התוספת להסכם הממון נערכה בעקבות מגעים שניהלו לצורך רכישת דירת המגורים מושא פסק-הדין – ראו, עדות האישה בעמ' 7 שורות 20-21 ועדות האיש בעמ' 9 שורה 3.
קרי, התוספת להסכם הממון מפרטת הסדר ספציפי אותו ביקשו הצדדים להחיל על דירת המגורים וזאת תחת ההוראות שקבעו הצדדים בהסכם הממון, שהרי אילו רצו הצדדים לפרק את השיתוף בדירת המגורים בהתאם להוראותיו לא היו טורחים לערוך את התוספת להסכם הממון.
18.סעיף 24 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע כי: 'תכנו של חוזה יכול שיהיה ככל אשר הסכימו הצדדים'.
הוראה זו מעגנת את עקרון חופש החוזים, שאף הוכר בפסיקה כזכות יסוד חוקתית.
19.הכללים המנחים לעניין פרשנות של הסכמים וחוזים קבועים בסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: 'חוק החוזים'), כאשר הכלל העיקרי מעוגן בסעיף קטן (א), על פיו:
(א)'חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו'.
20.בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2), 265, נקבעה ההלכה המנחה בסוגייה שבפניי (להלן: 'הלכת אפרופים'). בהלכת אפרופים, אשר נקבעה עוד קודם תיקון מס' 2 שבוצע בחוק החוזים, נקבע כי חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים, הנלמד מבחינת לשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. בעניין אפרופים, סייג ביהמ"ש העליון את "תורת שני השלבים" שנהגה קודם לתיקון מס' 2 לחוק החוזים והגדיר תחתיה שיטה פרשנית חד-שלבית, שלפיה יש ללמוד על אומד דעתם של הצדדים לחוזה באמצעות בחינה מקבילה של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו.
העקרונות שנקבעו בהלכת אפרופים אומצו לאורך השנים בפסיקת בתי המשפט ואף אושררו בהרכב מורחב של תשעה שופטים בדנ"א 2045/05 מגדלי הירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1 (2006).
21. סעיף 25 לחוק החוזים תוקן בשנת 2011, אך בית המשפט קבע כי התיקון לא רק שאינה משנה את הלכת אפרופים אלא אף מאמץ אותה. כך, שגם לאחר התיקון יש לפרש חוזה לפי לשונו ונסיבותיו במקביל. המחוקק ביקש להבהיר באמצעות התיקון כי יש להעניק ללשון החוזה משקל נכבד בתהליך הפרשנות (רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ, פ"ד סה(2), 563.
כב' השופט ריבלין בעניין סהר הנ"ל, ציין כי הובהר בפסיקה שלמרות המעבר לשיטה פרשנית חד-שלבית, לצורך איתור אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים לחוזה, נותר ללשון החוזה מקום מרכזי וחשוב בתהליך הפרשנות. וכי: 'בעניין זה, אף הודגשו שני כללים פרשניים: האחד – כי לשון החוזה היא כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, התוחם את גבולות הפרשנות ואינו מאפשר לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו; והשני – כי קיימת חזקה שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב – היא המשמעות האינטואיטיבית הקמה עם קריאת לשון החוזה בראי הקשרו הכללי'.
22.אם כן, לשון החוזה היא המתווה את קווי הגבול שיש להעניק לפרשנות ההסכם ועל כן לא ניתן להעניק לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו (ראו, ע"א 8569/06 מנהל מיסוי מקרקעין חיפה נ' פוליטי, פ"ד סב(4) 280, (2008)). קביעה זו מעניקה ללשון החוזה מעמד מרכזי ובעל חשיבות עליונה בתהליך הפרשני.
23.לענייננו, מצאתי כי לשונו של סעיף 4 לתוספת להסכם ממון הינה פשוטה וברורה ולדידי אינו מותיר כל ספק באשר לפרשנות שיש להעניק לו. כך גם מצאתי כי אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון סעיף 4 לתוספת להסכם הממון ולכן הוא יפורש בהתאם ללשונו.
העולה מן הסעיף ככתבו וכלשונו ומהקשרם של הדברים מלמד כי הוא מפרט דרכי פירוק שיתוף חלופיות ולא חופפות זו לזו, בעוד לפרשנות המוצעת על-ידי האיש, על פיה עסקינן בסעיפים שלובים ומשלימים זה את זה, אין כל אחיזה בלשונו של סעיף 4 לתוספת להסכם הממון.
השימוש במילים: ' . . .לאישה תהא הזכות לפעול ביחס לדירה בכל אחת מהדרכים שיפורטו למטה . . .' (הדגשות אינן במקור-ה.ש-ע.ג.) לא מותירות כל מקום של פרשנות אחרת מלבד שעניין לנו בשני סעיפים נבדלים זה מזה ואשר כל אחד מהם עומד בפני עצמו וכי אין המדובר בסעיפים השלובים זה בזה או המשלימים זה את זה ואף אינם תלויים זה בזה.
לפיכך, שעה שאומד דעת הצדדים משתמע במפורש מלשון סעיף 4 לתוספת להסכם הממון, אני מקבלת את טענת האישה וקובעת כי סעיפים 4.א. ו-4.ב. הינם סעיפים חלופיים ולא מצטברים.
לא זו אף זו, קבלת הפירוש המוצע על ידי האיש לסעיף 4 לתוספת להסכם הממון, אינה צודקת ופוגעת כלכלית באישה, בייחוד במקרה של חלוקת יתרת המכר בין צדדים במקרה של מכירה לצד ג'. במקרה כזה מבקש האיש להינות בכפל, גם מהשבת יתרת המשכנתה מתוך הסכום הכולל שיתקבל מהמכר, כולל מתוך חלקה של האישה ולאחר כיסוי יתרת המשכנתה (שכזכור האיש מחוייב לשאת בה לבדו) הוא מבקש לקבל עוד 30% מהתמורה שתיוותר, כולל רווחים ככל שיהיו.
24.לא זו אף זו, טענת האיש, בכתב ההגנה בתביעה לאכיפת הסכם, בין היתר, בסעיפים 12; 18; 21 ו-22, בדבר מכירת הדירה לכל המרבה במחיר, מתעלמת מהוראת סעיף 4.א. לתוספת להסכם הממון ומהעובדה כי לאישה הוענק שיקול דעת בלעדי לבחור באיזו מהחלופות המפורטות בסעיף 4 לתוספת להסכם היא מבקשת לפרק את השיתוף בדירת המגורים. האם זו המופיעה בסעיף 4.א. לתוספת להסכם הממון (כפי עתירת האישה בכתב התביעה לאכיפת הסכם) או שמא זו הקבועה בסעיף 4.ב. לתוספת להסכם הממון (ליישומו חותר האיש).
25.כך גם מעדות האיש עצמו התרשמתי כי הוא הבין את משמעותו של סעיף 4 לתוספת להסכם וכי עסקינן בחלופות בהן יכולה האישה לבחור – ראו, חקירת האיש בעמ' 12 שורות 20-33, במסגרתה אישר התכתבות בין הצדדים בה טען כי האישה צריכה להשיב לו רק את הכספים שהעביר לטובת רכישת הדירה ואת החזרי המשכנתה בהם נשא – ראו חקירת האיש בעמ' 13 שורה 12.
כך גם אישר האיש בעדותו כי סעיף 4 לתוספת להסכם הממון מעמיד בפני האישה שתי דרכי פעולה אפשריות – עמ' 13 שורה 25.
26.כך גם אי עשיית שימוש במילה 'רווח' בסעיף 4.א. לתוספת להסכם, לעומת השימוש בה בסעיף 4.ב. לתוספת להסכם, מלמד אף הוא כי אילו ביקשו הצדדים להפיק רווחים מפירוק השיתוף בדירה בדרך המפורטת בסעיף 4.א. לתוספת להסכם הממון, הרי שלא היו משמיטים מילה זו ומציינים אותה באופן מפורש. משלא עשו כן, הרי שאין מקום לפרשנות אותה נותן האיש.
27.יפים ומדיוקים לעניינינו דבריה של של כב' השופטת חיות בע"א 2232/12 הפטריארכיה הלטינית בירושלים נ' פארוואג'י (פורסם במאגרים האלקטרוניים) שם קבעה כך:
"לטעמי, ובניגוד לקביעותיו של בית המשפט קמא, אומד דעתם של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך לשון סעיף 18 וכן מתוך לשונו של סעיף 17 להסכם מ-1995, הוא כי עניין לנו בשני סעיפים אשר כל אחד מהם עומד לעצמו וכי אין מדובר בשני סעיפים השלובים זה בזה או המשלימים זה את זה. ראשית ועל פי פשוטו של מקרא, שני סעיפים אלה נעדרים על פי לשונם את סימני ההיכר המובהקים המאפיינים סעיפים השלובים או המשלימים זה את זה. כך, ניתן לראות כי סעיף 18 אינו מפנה לסעיף 17 ואף לא אל תכניו והוא הדין בסעיף 17 אשר חף מכל התייחסות אל האמור בסעיף 18. שנית, שני הסעיפים הללו נבדלים זה מזה, גם מבחינת תוכנם. סעיף 17 עוסק בסעדים שונים המוקנים לפטריארכיה ("הצד הראשון"), ובהם גם סעד ביטול החוזה "במקרה של סכסוך בין חברי הצד השני", הגורם לשיבוש עבודת המלון. זהו אם כן סעיף המתמקד במצב דברים קונקרטי - סכסוך בין יחידי פארוואג'י המשבש את עבודת המלון. במצב דברים כזה הוקנתה לפטריארכיה על פי סעיף 17 להסכם הזכות להפסיק את הפעילות לפי החוזה או לבטלו או למנות ועדה לניהול המלון "מבלי שהדבר הזה יגרע מזכויות הצד הראשון [הפטריארכיה] על פי חוזה זה". סעיף 18, לעומת זאת, נוסחו כללי יותר והוא עוסק באפשרות של ביטול ההסכם על ידי מי מהצדדים טרם סיומה של התקופה הנקובה בחוזה ובחובת הפיצוי בגין הנזקים וההפסדים שייגרמו לצד שכנגד כתוצאה מכך. בחינת הנסיבות הסובייקטיביות של כריתת החוזה תומכת אף היא במסקנה כי מדובר בשני סעיפים שכל אחד מהם עומד לעצמו".
28.מסקנתי זו עולה גם עם תחושת הצדק וההיגיון.
עיון במצבם הכלכלי של הצדדים מעלה כי לא היה בכוחו של האיש לרכוש את הדירה אלמלא כספי הירושה של האישה, שאת כולם השקיעה לטובת רכישת דירת המדורים. עוד נראה כי בכוחה הכלכלי של האישה היה לרכוש את הדירה לבדה, בין היתר, באמצעות כספים ונדל"ן נוסף שירשה מבני משפחה אחרים, כך אף לשיטת האיש עצמו ונראה כי הסכמת האישה לצירוף האיש לעסקת הרכישה נועדה מתוך ניסיון נוסף להעניק סיכוי להשכין שלום בית במעונם של הצדדים וכפי שגם עלה בעדות האישה- ראו, בעמ' 1 שורה 25 ובעמ' 7 שורות 10-11.
זאת ועוד, טענתו של האיש לפיה לא היה באפשרותה של האישה לרכוש הדירה לבדה אינה מתיישבת עם טענותיו לפיהן האישה בעלת נכסים רבים בשל ירושה נוספת שקיבלה מאמה הכוללת בתים ודירות בעיר ראשון לציון (ראו סעיף 51 לכתב הגנתו) וסותרת אותן.
עדות האיש עצמו, על פיה בחודש אוגוסט 2018 חשבה האישה לסיים את מערכת הנישואין, מחזקת אף היא מסקנה כאמור – עמ' 8 שורה 28.
כך גם משך חיי הנישואין בכלל ובייחוד פרק הזמן הקצר שחלף ממועד רכישת הדירה, בחודש ינואר 2021 ועד למועד נקיטת התביעה ליישוב סכסוך, בחודש יוני 2022, פרק זמן של כשנה וחצי בלבד, משמיטים את הקרקע תחת טענת האיש, שכן נראה שבפרק זמן כה קצר לא היה בכוחו לרכוש דירת מגורים ללא הכספים שהושקעו ע"י האישה, שכן האיש עצמו העיד כי הכספים ששילם בגין הדירה הועברו לו ע"י הוריו – בעמ' 9 שורה 13 וכי במועד רכישת הדירה לא היה לו כסף משל עצמו –בעמ' 9 שורה 30.
עוד העיד האיש כי אפילו והיה לו כסף, הוא לא היה משקיע בדירה מאחר שהוא: 'לא יודע אם היה שווה לי' – עמ' 9 שורה 32. כך גם טענותיו לקבל שבח עתידי מהדירה אינן מתיישבות עם תקופת השיתוף הקצרה בדירה.
29.משכך, התרשמתי שהאישה יכולה לרכוש הדירה בעצמה וזאת בניגוד לטענת האיש ובמיוחד נוכח הצהרת האיש בדבר נכסים נוספים שירשה מאמה.
כזכור, האישה טענה כי היה בכוחה הכלכלי לרכוש הדירה לבדה וללא סיוע מצד איש, אלא שנוכח רצונה לתת סיכוי לשלום הבית בין הצדדים היא נאותה לבקשת האיש לרכוש את הדירה במשותף – ראו, עדות האישה בעמ' 1 שורה 25. טענה המתיישבת עם העובדות שבפני.
עדות האיש עצמו, על פיה היה בכוחה של האישה ליטול משכנתה, מבססת אף היא את טענת האישה – עמ' 14 שורה 6.
30.טענות האיש שהועלו כנגד ההסכם ופגמים שנפלו לכאורה בכריתתו, נדחות בזאת, בין היתר, נוכח סעיפים 12.3 ו-12.4 להסכם הממון; הן על רקע הסברים שהעניק בית המשפט לאיש בעניין זה במסגרת הדיון שאישר את הסכם הממון והתוספת להסכם הממון ובין נוכח עתירת האיש עצמו לאכיפתם של הסכם הממון והתוספת להסכם הממון, תחת שיגיש תביעה לביטולו.
כך הן גם נדחות נוכח עדות האיש עצמו על כי הגם שרצה בכך, בסופו של יום חזר בו מרצונו לגשת לקבלת ייעוץ משפטי ביחס להסכם הממון והתוספת לו – עמ' 12 שורה 1, הגם שהאישה לא הביעה התנגדות שיעשה כן – עמ' 12 שורה 6.
31.מכל המקובץ לעיל, תביעת האישה לאכיפת הסכם מתקבלת ופירוק השיתוף בדירת המגורים יעשה בהתאם לחלופה שנקבעה במסגרת סעיף 4.א. לתוספת להסכם הממון.
טענות הקיזוז אותן העלתה התובעת, על פיהן השתתפה בהחזריה של הלוואת המשכנתה, בין אם על רקע רישומה כלווה נוספת בהלוואת המשכנתה ואם על דרך ביצוע תשלומים שוטפים אחרים שביצעה לטובת ניהול משק הבית המשותף, נידחות בזאת.
הטענות נידחות הן על רקע לשונו הברורה של סעיף 4.א. לתוספת להסכם הממון; הן על רקע הוראת סעיף 4.8.2 להסכם הממון, הקובע את חשבון הבנק של האיש כרכושו הנפרד של האיש והן על רקע הודאת האישה עצמה כי החזריה השוטפים של הלוואת המשכנתה ירדו מחשבון הבנק של האיש – עמ' 5 שורה 6 ושורה 28 וכן מהטעם שבית המשפט לא ייתן ידו להתחשבנות וניהול פנקסנות בין בני זוג במהלך חיי הנישואין, כאשר ברור כי כל אחד מהם תורם את חלקו לניהולו של משק הבית – ראו, בין היתר, עדות האישה בעמ' 5 שורות 29-32 ועדות האיש בעמ' 10 שורות 10-11 ובעמ' 11 שורות 14-15.
לעניין זה יצויין כי האישה עצמה העידה כי החל ממועד הרחקתו מהבית, בחודש דצמבר 2022 – עמ' 6 שורה 12, האיש הוא זה המסדיר לבדו את החזריה השוטפים של הלוואת המשכנתה, הגם שאין חולק כי החל ממועד זה לא התגורר האיש כלל בדירת המגורים.
הכרעה בתביעה לאיזון משאבים ואכיפת הסכם ממון
הדין החל ויישומו
32.האיש עותר לביצוע איזון משאבים כולל ואכיפת הסכם ממון, כאשר את טענתו לאיזון משאבים דחיתי זה מכבר לעיל ולפיכך, ההסדר הרכושי שנקבע ע"י הצדדים בהסכם הממון, הקובע הפרדה רכושית מוחלטת, הוא אשר יחול על המשטר הרכושי של הצדדים.
לעניין דירת המגורים
33.ביחס לדירת המגורים עותר האיש להורות על פירוק השיתוף בה על פי הוראת הדין הכללי וחלוקת התמורה שתתקבל עם מכירתה בהתאם לשיעור הזכויות של כ"א מהצדדים בדירה ובאותה הנשימה עותר הוא להחיל על רכוש הצדדים את הוראות הסכם הממון והתוספת להסכם הממון.
34.סעיף 38 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, קובע:
(א)פירוק השיתוף יהיה על פי הסכם בין השותפים: נקבעה בהסכם חלוקת המקרקעין בעין, טעון ההסכם אישור המפקח המאשר כי החלוקה תואמת את הוראות חוק התכנון והבנייה וכל חיקוק אחר בנדון.
(ב)באין הסכם כאמור בסעיף קטן (א), יהיה פירוק השיתוף על פי צו בית המשפט בהתאם לסעיפים 39 עד 43.
35.לעניין זה קביעותיי בתביעה לאכיפת הסכם ממון יפות ומכריעות גם ביחס לתביעתו של האיש. בהתאם לחוק המקרקעין הרי שפירוק השיתוף במקרקעין יעשה על פי הסכם בין השותפים. להסכם כאמור הגיעו הצדדים בתוספת להסכם הממון.
שעה שקבעתי כי יש להורות על אכיפת הסכם הממון והתוספת לו, הרי שפירוק השיתוף בדירת המגורים יעשה בהתאם להוראות הספציפיות שנקבעו בתוספת להסכם הממון.
36.אומנם, בסעיף 5.2. להסכם הממון קבעו הצדדים כי: 'הרכוש המשותף שיהיה בבעלות משותפת לצדדים יהיה בהתאם לרישום בפועל ובחלקים לפי החלק היחסי הרשום על שם כל צד', כמו גם דברים דומים שנכתבו בסעיף 5.1. להסכם הממון, אלא שבחירת הצדדים לערוך את התוספת להסכם הממון, שהינה הסכם ספציפי שנולד על רקע רכישתה של דירת המגורים מושא פסק הדין, מעידה על כוונת הצדדים ועל רצונם שפירוק השיתוף בדירת המגורים לא יבוצע בהתאם להוראת סעיף 5.2. להסכם הממון אלא בהתאם להוראות הספציפיות והמיוחדות שקבעו הצדדים בתוספת להסכם הממון.
עריכת התוספת להסכם הממון, כחודשיים לאחר חתימת הצדדים על הסכם הממון, לא מותירה על ספק ביחס לאומד דעת הצדדים וביחס לכוונתם כי פירוק השיתוף בדירת המגורים יעשה בהתאם לאחת מהדרכים שנקבעו בתוספת להסכם, שאם לא כן לא היה כל צורך בעריכת התוספת להסכם הממון, שכן ניתן היה לפרק השיתוף בדירת המגורים בהתאם לסעיף 5.2. להסכם הממון ובהתאם להוראות חוק המקרקעין.
37.אשר על כן, ומבלי להרחיב יתר על המידה, שכן עניין זה נידון בהרחבה במסגרת פסק-הדין לאכיפת הסכם, אני נעתרת לתביעת האיש ומורה על אכיפתם של הסכם הממון והתוספת להסכם הממון.
לעניין המיטלטלין
38.האיש עותר לחלוקה שוויונית של המיטלטלין בין הצדדים ואילו האישה טוענת כי יש לחלקם בהתאם להוראות הסכם הממון.
בעדותו אישר האיש כי התשלום עבור רכישת המטבח והשיש בדירת המגורים בוצע מחשבון הבנק של האישה – עמ' 10 שורות 12-17 וכך גם ביחס לרכישת מוצרי החשבמל בדירה – עמ' 10 שורות 20-23.
39.סעיף 6 להסכם הממון קובע כך: 'מוסכם בזאת בין הצדדים, כי כל המיטלטלין, למעט אם ניתנה לו התייחסות בהסכם זה, אשר יירכשו ו/או נרכשו על ידי בני הזוג במהלך חייהם המשותפים (לרבות בחיי הנישואין), למעט אם ניתנה לו התייחסות בהסכם זה, אשר יירכשו ו/או נרכשו על ידי בני הזוג במהלך חייהם המשותפים (לרבות בחיי הנישואין) ויהיו בחזקת בני הזוג ובשימושם במהלך חייהם המשותפים, יהיו שייכים לשני בני הזוג בחלקים שווים. וזאת אלא אם נרכשו באופן בלעדי מהמקורות אשר היו למי מבני הזוג באופן בלעדי'.
40. האישה צרפה לכתב ההגנה בתביעה לאיזון משאבים ואכיפת הסכם ממון, כנספחים 1-6, אסמכתאות התומכות בטענותיה על פיהן היא זו שמימנה לבדה את רכישתם של מקרר ארבע דלתות; מייבש כביסה; מדיח כלים וטלויזיה בסכום כולל של 32,440 ₪ (נספח 1 לכתב ההגנה); את רכישת פינת ישיבה בסכום של 1,059 ₪ (נספח 2 לכתב ההגנה); של שידות, מיטה של הקטין, סלון ושולחנות אוכל בסכום כולל של 12,800 ₪ (נספח 4 לכתב ההגנה); של ארון בחדר אורחים בסכום של 1,800 ₪ (נספח 5 לכתב ההגנה) וכן את רכישת המטבח והשיש בסכום כולל של 56,900 ₪ (נספח 6 לכתב ההגנה).
בנספח 3 לכתב ההגנה מוכיחה האישה כי מצלמה אחת שפורטה ברשימת המיטלטלין שערך האיש בנספח ד' לתביעה, היתה ברשותה עוד בשנת 2013 וקודם לנישואי הצדדים.
האיש, מנגד, לא הביא כל אסמכתה שהיא ממנה ניתן ללמוד על כך שמלוא המיטלטלין שפורטו בנספח ד' לתביעה, 'נרכשו על ידי בני הזוג במהלך חייהם המשותפים'.
41.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים לעניין צבירת המיטלטלין ובהוראת סעיף 6 להסכם הממון, באסמכתאות החלקיות שצרפה האישה לכתב ההגנה לתמיכה בטענותיה, אשר לא נסתרו בראיות מטעם האיש, מצאתי כי האיש לא הרים את הנטל להוכיח תביעתו לחלוקה שוויונית במלוא המיטלטלין שבדירת המגורים ומשכך תבוצע החלוקה בהתאם לתניותיו השלובות של סעיף 6 להסכם הממון.
אשר על כן, הצדדים יחלקו באופן שוויוני במיטלטלין המפורטים בסעיפים: 3; 5; 10; ארון בגדים אחד מתוך שניים המופיעים בסעיף 12; פינת ישיבה אחת מתוך השתיים המפורטות בסעיף 13; במיטלטלין המפורטים בסעיף 14 ו- 15; במצלמה אחת מתוך השתיים אשר פורטו בסעיף 16; בסעיף 18 וכן בסעיף 19 לנספח ד' לתביעה.
חלוקת המיטלטלין תבוצע בעין, בהתאם לשתי רשימות שיערכו ע"י האיש ויועברו לבחירתה של האישה וזאת בתוך 30 יום ממועד מתן פסק-הדין.
בחלוקת המיטלטלין יילקחו בחשבון השולחנות שנטל האיש זה מכבר מהדירה – ראו, עדות האיש בעמ' 11 שורה 6.
לעניין רכבי הצדדים
42.שעה שלא קיימת מחלוקת בין הצדדים והואיל והשניים מסכימים שכל צד יוותר הבעלים של הרכב המוחזק על ידו, כפי גם העולה מהסכמות הצדדים בסעיף 4.8.1.; בסעיף 4.9.6 ובסעיף 4.9.7 להסכם הממון, עתירת האיש בסעיף 42.ה. מתקבלת.
לעניין יתר הזכויות שנצברו ע"ש הצדדים
43.שעה שלא קיימת מחלוקת בין הצדדים ובהינתן הסכמתם שכל צד יוותר הבעלים של הרכוש והזכויות הרשומות ע"ש כ"א מהם, הסכמה שאף באה לידי ביטוי בהסכם הממון, עתירת האיש בסעיף 42.ו. מתקבלת.
הכרעה בתביעה לדמי שימוש
הדין החל ויישומו
44.התביעה הוגשה ביום 25.04.23, כחודש ימים לאחר שהצדדים התגרשו זה מזה (ביום 20.03.23).
45.בדיון אשר התקיים ביום 03.04.23 בתביעה לאכיפת הכם ממון ולאיזון משאבים, ציינתי כי בכל הנוגע לטענות האיש באשר לזכותו לדמי שימוש, לכאורה נראה כי קיימת זכות כזאת כאשר האישה מתגוררת בעצמה בבית וזאת החל ממועד החלטה כאמור. עם זאת, ציינתי כי משלא מונחת כל תביעה בעניין לא מצאתי לנכון להורות על סעד שלא עתר לו האיש וככל שתוגש תביעה אדרש לכך.
תביעה כאמור הוגשה ביום 25.04.23.
46.לכתב התביעה צרף האיש חוות דעת שמאית להערכת דמי השכירות הראויים להשתלם בעבור דירת המגורים וברי, כי לאור תקנה 25 (ח) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020, הקובעת כי: 'בעל דין לא יגיש חוות דעת של מומחה מטעמו אלא לאחר שבית המשפט בחן אם לתת החלטה לפי סעיף 8(ג) לחוק', הרי שאין בדעתי לבסס מסקנותיי בהתבסס על חוות הדעת שצרף האיש לתביעתו.
לפיכך, ככל שייקבע כי האישה חבה בתשלום דמי שימוש לאיש, הרי שאלה יוערכו מחדש באמצעות חוות דעת שתימסר ע"י מומחה שימונה מטעם בית המשפט.
47.בישיבת קדם משפט אשר התקיימה בתובענה ביום 11.12.24, הסכימו הצדדים שלא תתקיים ישיבת הוכחות בתובענה; כי די בהוכחות שהתקיימו בהליך הקשור וכי במסגרת הסיכומים שיוגשו תהיה התייחסות גם לסוגיית החבות בדמי שימוש וגובהם, אם בכלל.
עוד הוסכם על הצדדים, כי ככל שייקבע שיש מקום לדמי שימוש, אזי עניין זה יוכרע לאחר מינוי שמאי שיקבע את גובהם של דמי השימוש החודשיים.
הסכמות הצדדים כאמור קיבלו תוקף של החלטה.
48.התביעה לדמי שימוש מקורה בסעיף 33 לחוק המקרקעין, התשכ"ט- 1969 ולפיו "שותף שהשתמש במקרקעין משותפים חייב ליתר השותפים, לפי חלקיהם במקרקעין, שכר ראוי בעד השימוש".
החובה לשלם דמי שימוש קיימת רק כאשר "השותף האחד השתמש במקרקעין באופן בלעדי, באופן שנמנע מיתר השותפים להשתמש אף הם באותם מקרקעין" – ראו, ע"א 1492/90 זרקא נ' פארס, (פורסם במאגרים האלקטרוניים).
עוד נקבע בפסק הדין זרקא כי: 'היה ולא נמנע השימוש הזה מיתר השותפים גם כאשר הם לא השתמשו במקרקעין בפועל, אין השותף חייב בתשלום כלשהו ליתר השותפים. . .".
אם כן, ההלכה מתבססת על ההנחה שכאשר בן זוג עוזב מרצונו את הדירה המשותפת, הרי שמדובר בהסכמתו לשימושו של בן הזוג בדירה וויתור על דמי השימוש. עם זאת, אין מדובר בהסכמה מעתה ועד עולם וכבר נקבע כי משהוכח כי ההסכמה אינה קיימת עוד, לא יהיה בעזיבת בן הזוג את הבית בכדי לשלול ממנו דמי שימוש בעתיד – ראו, עמ"ש 7396-12-09 פלונית נ' אלמוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים).
49.כך גם נקבע כי אין בעובדה שעקב סכסוך עוזב אחד מבני הזוג את דירת המגורים, אפילו מרצונו, כדי להעיד כי הוא מוותר על זכויותיו הקנייניות בדירה, ובכלל זה על דמי השימוש בה. עם זאת אין פירושו של דבר שבן הזוג הנשאר להתגורר בדירה הופך באחת לשוכר בעד כורחו - ראו, בע"מ 9881/05 פלוני נ' פלוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים).
דמי שימוש ממועד עזיבת האיש את הבית, בחודש אוקטובר 2022, ועד למועד הבקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת, ביום 15.12.22
50.לכתב ההגנה כנגד התביעה לדמי שימוש צרפה האישה, כנספח 4, תכתובות הודעות וואטסאפ בין הצדדים מהו עולה כי: ביום 12.12.22 כותב האיש לאישה כי נכון לאותו המועד קיים את זמני השהות עם הבן המשותף בדירה המשותפת וכי הוא יבוא ויגיע אליה כמה שבא לו ומתי שבא לו.
עוד עולה מהתכתובות הנ"ל כי האישה דוחקת באיש לקיים את זמני השהות בבית הוריו ולא בבית המשותף; מטיחה בפניו כי התנהלותו סותרת ומפרה החלטה שיפוטית בעניין ומציינת בפניו כי הסכימה שלא להגיש נגדו תלונה במשטרה בכפוף לכך שלא יגור בבית המשותף.
מנגד, משיב לה האיש 'עד היום קיימתי את הסדרי השהות בבית שלנו ולסירוגין הייתי לוקח אותו לבקר את ההורים שלי . . . כנראה שמרוב החגיגות שאת חוגגת בבית שזה שלך לחלוטין כמובן אז ניתפס לך במוח שהבית הזה הוא שלך בלבד. תני לי לתקן אותך כי כנראה התבלבלת טיפה הבית שלנו הוא שלנו ואני יבוא ויהיה ויגיע אליו כמה שבא לי ומתי שבא לי אני מסתכל על טובת הילד . . . הרי שנינו יודעים שיצאתי זמנית מהבית . . .אני לא הודעתי לבית משפט על שום כוונה שלי לבצע את הסדרי השהות כרגע בבית הורי . . . ואם את רוצה להתנהל ככה ושאני יחזור לגור בבית שלנו אז בבקשה רק תזכרי שאת דרשת את זה, וזה זכותי המלאה לחזור'.
ובהתכתבות וואטסאפ מיום 14.12.22, נספח 4 כאמור, כותב האיש לאישה כי: '. . . אני חוזר על מה שאמרתי הרבה פעמים הבית הזה הוא שלי כמו שהוא שלך . . . אם אני רוצה לבוא לבית שלי אני יבוא אני לא צריך את האישור שלך ואת לא תאיימי עליי. בימים שאני עם ע' אני מגיע לפעמים לבית ואני חושב שעדיף שלא תהיי שם על מנת שלא תמשיכי לאיים עליי או להרגיש מאויימת אנחנו נתעדכן במידה ואני יגיע כדי לא להיפגש כלל!'.
51.עוד צרפה האישה, כנספח 10 לכתב ההגנה כנגד התביעה לדמי שימוש, את התגובה שהגיש האיש ביום 21.11.22, במסגרת תביעה בעניין קטין שהתנהלה בין הצדדים בתלה"מ 23643-09-22, שם הוא מצהיר, בין היתר, כי הצדדים עדיין מתגוררים תחת קורת גג אחת, על אף שהוא ממעיט ללון בבית ועל מנת שלא להסלים את הסכסוך בין הצדדים. כך גם הצהיר האיש בתגובתו כאמור כי האישה מאיימת עליו שאם לא יעזוב את הדירה היא תגיש נגדו תלונה במשטרה וכי על רקע איומים אלה הוא נאלץ לשהות מחוץ לבית ולהתגורר אצל בני משפחתו.
52.בתצהיר תשובה שהגיש האיש בתביעת האישה למתן צו להטרדה מאיימת, ביום 21.12.22, הצהיר האיש, בסעיף 4 לתצהיר הנגדי, כי: 'המשיב שוהה בביתו עם הקטין מקיים את הסדרי השהות גם בביתם המשותף ואת זאת יודעת המבקשת . . .' ובסעיף 8 הצהיר כי: נדגיש ונציין כי המשיב לא עזב את הבית בשל האיומים של המבקשת, אבל אין ספק שהמבקשת עושה שימוש לרעה באיומי סרק אלה במטרה לסבך את המשיב שלא בצדק'.
53.אם כן, נראה, לכאורה, כי למצער עד ליום 15.12.22 לא נמנע מהאיש להשתמש בדירה והלכה למעשה הוא אף ביקר בה אימתי שחפץ בכך וזאת, חרף איומי האישה שנשמעו כלפיו בהתכתבויות הוואטסאפ כאמור, מהן עולה כי האישה מרבה להפעיל לחצים על האיש ומתרה בפניו כי תפעל להגיש תלונה במשטרה מקום בו ימשיך לפקוד את דירת המגורים לצורך קיומם של זמני השהות עם הקטין.
לכאורה, ניתן היה לסבור כי איומי האישה על האיש מצליחים לזרוע פחד בליבו שמא תוגשנה נגדו תלונות במשטרה, שלא בצדק, כך לשיטתו, אלא שהצהרת האיש בתצהיר הנגדי וכאמור דוחה סברה זו ואין לקבוע מסקנות נחרצות, מקום בו האיש עצמו הפריך אותן.
לפיכך, אני קובעת כי בתקופה החל מחודש אוקטובר 2022 ועד ליום 15.12.22 לא נמנע מהאיש השימוש בדירה ולפיכך, הוא איננו זכאי לקבלת דמי שימוש בגין תקופה זו.
דמי שימוש ממועד מתן צו הצו להטרדה מאיימת, 15.12.22 ועד לפקיעת תוקפו ביום 01.07.23
54.ביום 15.12.22 הגישה האישה בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, בקשה לה נעתר בית המשפט בהחלטה שניתנה בו ביום והורה, בין היתר, על הרחקת האיש מדירת המגורים.
55.בתצהיר נגדי שהגיש האיש, ביום 21.12.22, כנגד הבקשה למניעת הטרדה מאיימת, טוען האיש, בין היתר, כי דירת המגורים שייכת לו בדיוק כמו לאישה; כי הוא לא עזב את הבית על רקע איומי המבקשת, אם כי אין ספק שהאישה עושה שימוש לרעה באיומי סרק אלה במטרה לסבכו שלא בצדק וכי המבקשת איימה עליו לא פעם כי ככל שלא יעזוב את הבית היא תגיש נגדו תלונת סרק במשטרה.
56.בדיון אשר התקיים ביום 33991-12-22 בבקשה להטרדה מאיימת, הסכימו הצדדים כי מבלי להודות בטענות הצדדים ומבלי שיהיו בטענות כדי להוות יתרון דיוני למי מהצדדים, מושכים הצדדים את כל טענותיהם במסגרת הבקשה, עם זאת מסכימים כי יינתן צו הדדי האוסר עליהם, בין היתר, להתקרב לדירת הצד שכנגד. תוקפו של הצו ניתן עד ליום 01.07.23.
57.בתקופה זו 'נבלעת' גם תקופת האיסור הקיים בדין למגורים משותפים בדירת המגורים עקב גירושי הצדדים וזאת החל מיום 20.03.23.
58.הלכה פסוקה היא כי כאשר התנהגותו של אחד מבני הזוג מחייבת את הרחקתו מהבית בצו בית המשפט, הרי שהשימוש בדירה נמנע ממנו בשל התנהגותו הפסולה ולא בשל השימוש שעושה בה בן הזוג השני ובנסיבות אלה אין הוא זכאי לקבל דמי שימוש (ראו, בבע"מ 9881/05 הנ"ל).
ואולם, מקום בו ניתן צו הרחקה שעה שלא הוכחה אשמתו של בן הזוג המורחק, על בית המשפט לשקול כיצד יש לפרש את משמעות מתן הצו (ראו, בב"ע 9881/05) הנ"ל.
59.על פניו, נראה כי האיש אולץ לעזוב את הבית המשותף, למצער מהמועד בו ניתן נגדו צו הרחקה.
אכן, בהמשך צו ההרחקה ניתן בהסכמת הצדדים, אם כי ברי היה לשניים כי הסכמה זו נולדה על רקע המתיחות הרבה ששררה בין השניים, כאשר הוסכם על ידם כי הסכמה זו אין בה כדי להודות בטענות הצד שכנגד ומבלי שיעניקו יתרון דיוני למי מהצדדים.
אין ספק בעיני כי האישה ידעה שהאיש מבקש להמשיך ולעשות שימוש בדירת המגורים. התכתובות שהתנהלו בין השניים, אשר צורפו כחומר ראייתי מטעם האישה מעידים על כך. כך גם איומיה החוזרים ונישנים של האישה כלפי האיש, מבלי להיכנס לשאלה האם מוצדקים הם אם לאו, מעידים אף הם כי האישה נזקקה לחזור, לא אחת, על איומיה כנגד האיש כי תפעל להרחיקו מהבית, בהבינה כי האיש איננו נרתע מאיומים כאמור וממשיך לפקוד את דירת המגורים, לרבות לצרכי קיום זמני השהות עם הקטין.
האמור מעיד כאלף עדים כי האיש במילותיו ובמעשיו הבהיר לאישה, הבהר היטב, כי הוא עומד על זכותו להשתמש בדירת המגורים המשותפת וכי אין הוא נותן הסכמתו לשימוש בלעדי של האישה בה. התנהגות האיש אף מלמדת כי הוא איננו מוותר על השימוש בדירת המגורים וכי לא נתן הסכמתו לשימושה הבלעדי של האישה בדירה המשותפת מבלי לדרוש כל תמורה עבור שימוש זה.
אולם, שעה שהאיש הסכים למתן צו הגנה הדדי, הרי שהסכמתו זו, הגם שסוייגה בכך שאינה מלמדת על קבלת טענות הצד שכנגד ומבלי שתעניק יתרון דיוני למי מהצדדים, יש בה כדי למנוע מבית המשפט את היכולת להכריע האם היה מקום למתן צו ההגנה והאם דבק רבב בהתנהגות האיש שהצדיקה את הרחקתו מהבית, הכרעה שהינה קריטית ונדרשת לצורך קביעת חיוב בדמי שימוש במהלך תקופת הרחקתו של בן הזוג מהבית מהבית.
60.אשר על כן, אני קובעת כי האיש לא עמד בנטל להוכיח זכותו לדמי שימוש גם בתקופה זו.
דמי שימוש ממועד פקיעת צו ההגנה, 01.07.23 ועד למועד מתן פסק-הדין
61.אין חולק כי הצדדים התגרשו ביום 20.03.23 ומכאן כי קיימת מניעה שבדין למגורים משותפים בדירת המגורים.
62.הכלל לגבי פסיקת דמי שימוש ביחס לתקופה שלאחר הגירושין נקבע בבע"מ 5357/06 פלוני נ' פלוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים), שם קבע כב' השופט רובינשטיין כי: 'ביחס לתקופה שאחרי הגירושין הכלל הוא פסיקת דמי שימוש, והחריג הוא פטור – שיינתן רק בנסיבות של ויתור מפורש'.
63.עם זאת, לא ניתן לדון בסוגיית חיוב שותף בדמי שימוש בהתעלם מהשאלה מדוע לא בוצע פירוק השיתוף במקרקעין שבמחלוקת. לפיכך, על היושב בדין לברר האם אחד מהשותפים במקרקעין מאריך מטעמיו שלו את תקופת השיתוף וכפועל יוצא את תקופת קבלת דמי השימוש הראויים מהשותף האחר. במצב בו אחד השותפים מסכל את ביצוע פירוק השיתוף, אין הוא יכול להישמע בטענת דמי שימוש ראויים.
ראו, בע"מ 9881/05 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים האלקטרוניים).
64.לנוכח קביעתי בפסק הדין לאכיפת הסכם, על פיה פרשנותו השגויה, שלא בצדק, של האיש את הסכם הממון והתוספת להסכם הממון היא זו המונעת את פירוק השיתוף בדירת המגורים וכי על הצדדים היה לפעול בהתאם להוראות סעיף 4 לתוספת להסכם הממון, בהתאם לבחירת האישה, הרי שאין הוא יכול להישמע בטענת דמי שימוש ראויים ולפיכך, מצאתי לדחות את טענת האיש לדמי שימוש גם מיום 01.07.23 ואילך.
האיש אישר כי כבר בחודש מאי 2022 הביעה האישה בפניו את רצונה לפעול בהתאם להוראת סעיף 4.א. לתוספת להסכם – עמ' 11 שורה 25.
65.ביחס לטענות האישה לשימוש שעושה גם הקטין בדירה, הרי שמצאתי כי אין בשימוש כאמור כדי להעלות או להוריד שעה שסוגיית מזונותיו של הקטין הוסדרה בין הצדדים, כמו גם סוגיית החיוב במדורו.
אחרית דבר,
אשר על כן, נקבע כדלקמן:
66.מלוא הזכויות בדירת המגורים שברחוב ** בעיר ..., הידועה כגוש ...; חלקה ... מגרש..., ירשמו על שמה של האישה ת"ז **, זאת כנגד תשלום כלל הכספים ששילם האיש עבור הדירה, הכוללים את הסך של 170,000 ₪ ששילם במזומן (טענתו בדיון מיום 03.04.23, בעמ' 1 שורה 15, על פיה שילם את הסך של 200,000 ₪ לא הוכחה ולכן נדחית) ואת מלוא החזריה השוטפים של הלוואת המשכנתה החל ממועד נטילתה ועד למועד מתן פסק-הדין.
יתרת הלוואת המשכנתה תועבר במלואה על שמה של האישה והיא תחוב לבדה בהחזריה השוטפים. לצורך כך יסורו הצדדים, בתוך 7 ימים, לבנק הממשכן ויחתמו על כלל המסמכים הנדרשים לצורך העברת הלוואת המשכנתה על שם האישה בלבד והסרת שמו של האיש מהלוואת המשכנתה.
ככל שתהא מניעה מצד הבנק לפעול בהתאם לאמור לעיל, אני קובעת כי הזכויות בדירה יועברו על שם האישה בכפוף לכך שהיא תשלם לידי האיש את הסך של 170,000 ₪; את מלוא החזריה השוטפים של הלוואת המשכנתה ששולמו ממועד נטילתה ועד למועד פסק הדין וכן את יתרת הלוואת המשכנתה כפי ערכה נכון למועד פסק-הדין וזאת בתוך 60 יום ממועד מתן פסק-הדין. בכפוף לאמור, מחוייב האיש לפרוע, בתוך התקופה שנקבעה, את מלוא יתרת הלוואת המשכנתה ולהסיר את החיוב הרובץ על הצדדים בבנק הממשכן.
67.ביחס ליתר עתירות הצדדים בתביעות שבפני, יפעלו הצדדים בהתאם להוראות ולמועדים אשר נקבעו במסגרת פסק-הדין.
68.אני מורה על הסרת שם האישה מחשבון הבנק של האיש. הצדדים יסורו, בתוך 7 ימים, לסניף הבנק בו מתנהל חשבון הבנק של האיש ויחתמו על כל המסמכים הנדרשים להסרת שמה של האישה מחשבון הבנק, כאשר האיש יהיה אחראי לבדו על כל החובות הקיימים בחשבון הבנק וכן יהיה הבעלים הבלעדי על יתרות הזכות הקיימות בחשבון הבנק.
69.האיש ישא בהוצאות האישה ותשלום שכ"ט עו"ד בגובה של 10,000 ₪, כשסכום זה יישא הפרשי התמדה וריבית כחוק ככל שלא ישולם בתוך 30 ממועד מתן פסק-הדין.
70.פסק-הדין מסיים את בירורם של שלושת ההליכים שבכותרת. המזכירות מתבקשת לסרוק את פסק הדין בהליכים כאמור ולסגור אותם.
פסק-הדין מותר בפרסום בשינויי הגהה ונוסח בלבד ובהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, ב' סיוון תשפ"ה, 29 מאי 2025, בהעדר הצדדים.
