גר כל חייו בנחלה – אבל אחיו יקבל את המשק

האיש טען כי טיפח את הנחלה, עבד בה שנים ואף הקים בה את ביתו. אלא שבית המשפט מצא כי הסכים בעבר להעברת הזכויות לאחיו - שכבר שילם ליורשים כמיליון ש'

בית המשפט למשפחה בירושלים דחה תביעת גבר לקבל לידיו את המשק המשפחתי, בו הוא מתגורר כל חייו. השופט פליקס גורודצקי קבע כי אף שלתובע יתרון ברור, בשל מגוריו בנחלה, הרי שאחיו הוא היורש "המוכן והמסוגל" לקיים את המשק, בין היתר לאור יכולתו לפצות את יתר היורשים, והסכמות שעליהן חתם התובע בעבר.

הסכסוך התגלע בין תשעה אחים עקב מות אמם, שהזכויות בנחלה היו רשומות על-שמה. ב-1991 היא אפשרה לתובע לבנות בה בית, באישור רשות מקרקעי ישראל, ומאז הוא מתגורר בו עם משפחתו. בצוואתה הורישה לו את הבית וכ-400 מ"ר שעליהם הוא בנוי, ואילו את יתר הזכויות בנחלה הורישה לילדיה האחרים.

בתביעתו סיפר הבן כי עבד במשק במשך למעלה משלושה עשורים, לצד אמו ואשתו. לטענתו טיפח ותחזק את הנחלה וסייע לאמו בהפעלתה. לדבריו, הוא השקיע במקום את כספו ומרצו מתוך אמונה שהוא "בן ממשיך". מנגד טען כי אחיו-הנתבע אינו חקלאי ואין לו ניסיון בתחום.

יתר האחים השיבו כי כבר התקבלה ביניהם החלטה שלפיה הנתבע הוא שיקבל את הזכויות בנחלה, תוך פיצוי היורשים האחרים. לדבריהם, התובע עצמו השתתף בישיבות בנוגע לכך ואף חתם על הסכם בין היורשים. עוד נטען כי מצבו הבריאותי והכלכלי של התובע אינו מאפשר לו לנהל פעילות חקלאית במשק ולפצות את אחיו.

ההסכמה הכריעה

אכן, ציין השופט גורודצקי, "נטיית הלב" הינה לקבוע שהתובע מסוגל יותר לקיים את הנחלה מאשר אחיו-הנתבע, נוכח תקופת מגוריו הארוכה בה. אלא שלדבריו, בחינת הנתונים בכללותם מעלה שאין מדובר ביתרון מכריע. כך למשל, במהלך המשפט הוברר כי הלכה למעשה, התובע אינו עוסק בחקלאות מאז 1998. בפועל, בנחלה לא מתקיימת פעילות חקלאית כלשהי כבר כמעט שלושה עשורים.

"שעה שעסקינן במשק שאין מתקיימת בו כלל פעילות חקלאית, הרי שמבחן היכולת לפצות את שאר היורשים הוא אבן הבוחן העיקרי", ציטט השופט מפסיקה רלוונטית. כאן לנתבע היה יתרון בולט: בעוד אחיו הודה בחוב של לפחות 120 אלף שקל למועצה, ואף נמנע מלהציג הוכחות לחסכונות שכביכול נמצאים בבעלותו, הרי שהוא (הנתבע) כבר שילם ליורשים האחרים כמיליון שקל, וכן פרע חוב של הנחלה לסוכנות היהודית בסך עשרות אלפי שקלים.

ואולם הכף הוכרעה גם בשל ההסכמות המשפחתיות. בית המשפט מצא שהתובע נכח בישיבות היורשים, הסכים שהנחלה תועבר לאחיו, ואף חתם על הסכמים ותצהיר בעניין. סרטוני הישיבות הראו כי לא התנגד למהלך, ובאחת מהן אף היה "הדמות הדומיננטית". טענתו כי חתם "בשיא מחלתו" נדחתה בהיעדר ראיה.

לפיכך נקבע שהנתבע הוא היורש "המוכן והמסוגל" לקיים את המשק, וכי עליו לשלם לכל אחד מהיורשים 175 אלף שקל. במקביל, התובע יוכל לפעול להפרדת ביתו ושטח 400 המ"ר מהנחלה, מכוח צוואת אמו, אך יישא בעלות הפיצול. לבסוף חויב התובע ב-40 אלף שקל הוצאות משפט.

• ב"כ התובע: עו"ד שירלי רחמנוב ואח'
• ב"כ הנתבעים (למעט נתבע 4): עו"ד בן ציון ענקי ואח'
• ב"כ נתבע 4: עו"ד גיא נתנאל

עו"ד צביקה גלזר עוסק בנחלות והורשת המשק החקלאי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.