תביעה שהגישו דיירים בפרויקט יוקרה בשכונת קטמון בירושלים התקבלה חלקית ו"אולם דיירים" ששימש עד כה רק את המנהל יחזור לחזקתם. המנהל חויב בהוצאות לדוגמה של רבע מיליון שקל בגלל תביעה נגדית
השופט אלכסנדר רון קיבל לאחרונה תביעה שהגישו דיירים בפרויקט בשכונת קטמון בירושלים נגד חברת אחים חסיד ומנהלה שרון חסיד. בפסק הדין נקבע שהמנהל, שרכש שתי דירות בבניין, הצמיד אליהן אולם שהיה אמור לשמש את כלל דיירי המגדל. המנהל חויב להחזיר את האולם לשימוש הדיירים וחויב (יחד עם החברה) בהוצאות עונשיות בגלל תביעה דיבה נגדית שהגישו נגד הדיירים.
התובעים, נציגות הדיירים ועשרות רוכשי דירות יוקרה בפרויקט שנקרא 'גני ציון', טענו כי הנתבע השתלט על רכוש משותף בבניין והפך אותו לרכושו הפרטי.
התובעים ציינו כי הנתבע הצמיד שטח שהיה אמור לשמש את כלל הבניין כ"אולם דיירים" לדירות שרכש בפרויקט. זאת על בסיס סעיף בהסכמי המכר בו נכתב כי החברה תהיה זכאית להוציא חלקים מהרכוש המשותף ולהצמידם לכל יחידה.
לטענת התובעים, הפסיקה מבקשת בעקביות לצמצם סעיפים אלה בהם נוקטים מוכרי דירות וקבלנים. הם ציינו כי נציגי החברה הבטיחו כי אולם הנמצא בקומת הביניים יהיה שטח משותף ואף נתלה עליו בתחילת הדרך שלט "אולם דיירים", אך מאוחר יותר הנתבע הסיר את השלט והפך את המקום לשלו תוך שהוא עורך במקום אירועים פרטיים.
המנהל והחברה מנגד שמו את הדגש על מקומו הקרדינאלי של ההסכם בכתב על פני טענות להבטחות בעל פה, מצגים וכיוצא באלה.
הם הגישו תביעה שכנגד נגד הדיירים בעילת לשון הרע. בבסיס התביעה הנגדית עמד פרסום בעיתון בו מופיעות טענות הדיירים בעניין השתלטות הנתבע על שטחים משותפים וליקויי בנייה.
בידה ומקלחת
השופט אלכסנדר רון מבית המשפט המחוזי בירושלים הבהיר כי סעיפים המאפשרים לקבלן המוכר דירות להצמיד חניה או מחסן שטרם נמכרו הם מקובלים. אך הסעיפים נועדו לאפשר הצמדה לדירות שטרם נמכרו ולא לנגוס בחלקים מהרכוש המשותף לטובתו האישית של הקבלן.
הוא הוסיף שקיימות ראיות חד משמעיות להשתלטות שלא כדין של הנתבע על שטח ששייך לרכוש המשותף, ככל הנראה כ-130 מ"ר גודלו.
השופט ציין שהנתבע לא הכחיש שהיה במקום שלט "אולם דיירים" והשיב שאינו זוכר מדוע ירד השלט.
כמו כן, מחקירתו עלה שבאולם הותקנו בידה, מקלחת, והשטח נועד לאירועי החברה. זאת ועוד, הנתבע הודה שהוא מאפשר לבנו בן ה-17 לערוך במקום מסיבות מעת לעת.
השופט הוסיף שעל בסיס העדויות, ובין היתר של סוכנת המכירות, הייתה כוונה להעמיד לרשות הדיירים אולם שכזה והמסקנה היא שהאולם שהוצמד לדירות הנתבע הוא האולם שהובטח.
השופט חייב את הנתבע בדמי שימוש בסך 18,200 שקל.
באשר להוצאות, השופט חייב את הנתבעים בהוצאות בסך 50,000 שקל בתוספת הוצאות לדוגמה בגין התביעה שכנגד, בסך של 250,000 שקל. עוד הם חויבו בהשבת אגרה לתובעים בסך 15,421 שקל.
השופט הוציא צו לסילוק ידו של הנתבע מהאולם בתוך 45 יום.
- ב"כ התובעים: עו"ד עדיאל גלס
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אמיר דולב
עו"ד לאה לזנובסקי-שטיינברג
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין