ניצחון לבעל מועדון שנתבע לשלם 385 אלף ש' ארנונה

העסק נסגר ב-2008. בית המשפט קיבל את טענת הבעלים שתביעת העירייה התיישנה, ושלא התנהל באופן פסול שמצדיק להטיל עליו אישית את החוב של החברה

הפסד לעיריית תל אביב בבית משפט השלום בעיר: השופטת פנינה נויבירט דחתה לאחרונה את תביעתה כנגד בעל מועדון שנסגר ב-2008, לחייבו אישית בחוב ארנונה של כ-385 אלף שקל. השופטת קבעה שהתביעה התיישנה, ובנוסף שלא הוכחה העדפת נושים פסולה וחסרת תום-לב מצד בעל המועדון, המצדיקה לחייבו אישית בחוב העתק.

הנתבע הינו בעל השליטה בחברה הנתבעת, אשר עד למאי 2008 – מועד הפסקת פעילותה – השתמשה בנכס מסוים ברחוב הרצל שבתל אביב לשם הפעלת מועדון. בינואר 2016 הגישה עיריית תל אביב את תביעתה לבית המשפט, באמצעות עו"ד דוד ששון, במסגרתה עתרה לחייב את הנתבע אישית בחוב ארנונה בסך 384,737 שקל, שעל-פי הנטען צברה החברה. 

לגרסת העירייה החברה לא שילמה שקל עבור ארנונה, כאשר בעליה, כך לטענתה, ביצע "העדפת נושים גלויה" בכך שלאחר הפסקת פעילות החברה, שילם חובות לנושים אחרים חוץ מלה. העירייה ייחסה לאיש התנהלות חסרת תום לב אשר לשיטתה - בשילוב עם איחור עקבי בתשלום הארנונה מיום הקמת העסק - מצדיקים להטיל עליו אישית את החוב.

מנגד טען בעל המועדון, באמצעות עו"ד גיא אבידן, כי התביעה התיישנה מאחר שמתייחסת לחובות בני יותר מ-7 שנים. הובהר, לעניין זה, שפעילות החברה הופסקה באמצע 2008 כאשר התביעה הוגשה, כאמור, רק בתחילת 2016. הנתבע הכחיש, בתוך כך, את טענת העדפת הנושים, והוסיף כי כספים שהתקבלו ממכירת נכסי החברה שימשו לכיסוי חובות לכלל הנושים, לרבות העירייה.

הייתה בקשיים כלכליים

השופטת נויבירט קיבלה את שתי טענות ההגנה שהעלה הנתבע. בסוגיית ההתיישנות היא הדגישה, כטענתו, כי החוב הנתבע התגבש כבר בשנת 2008, כלומר על העירייה היה להגיש את התביעה, לכל המאוחר, במהלך 2015. "שעה שהחוב התיישן, עילת התביעה מכוחו התיישנה אף היא", קבעה.

אשר לטענת העדפת הנושים, השופטת פסקה, בפשטות, שהיא לא הוכחה, וממילא לא קמה הצדקה לחייב אישית את הנתבע בחוב הארנונה. בפסק הדין הובאה חוות דעת של רואה חשבון אשר לפיה "הבעלים לא משכו מכספים מהחברה בסמוך לפני או לאחר מועד הפסקת הפעילות" וכי "לא הועברו אליו כספים מהחברה", אלא "כל רכושה נמכר לצורך כיסוי התחייבויותיה" - כגרסתו ממש.

מלבד זאת, השופטת התרשמה כי אי-הסדרת חוב הארנונה של החברה לא נבעה מחוסר תום לב של בעליה, אלא בשל קשיים כלכליים שאפפו אותה סמוך למועד הפסקת פעילותה. השופטת ציינה, בהקשר הזה, שנכון לדצמבר 2008 – כלומר כחצי שנה לאחר הפסקת הפעילות – הייתה החברה בהפסד מצטבר של 825 אלף שקל. "לא ניתן להתרשם מהעדפת נושים מובהקת, ולא ניתן לקבוע באופן פסקני כי העירייה הופלתה לרעה ביחס לנושים אחרים", כתבה.

לבסוף העירה השופטת שהנתבע אף לא היה היחיד שפעל בחברה, אלא היו עמו גורמים נוספים המעורבים בניהול ענייניה ובפירעון חובותיה, כך שגם מטעם זה אין הצדקה לייחס לו חוסר תום-לב אשר מכוחו יש להטיל עליו אישית את חוב הארנונה. פסק הדין נחתם בדחיית תביעת העירייה במלואה, תוך חיובה לשלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 25 אלף שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד דוד ששון
• ב"כ הנתבע: עו"ד גיא אבידן

לפסק הדין המלא בתיק ת"א 13989-01-16

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.