לפני עיסוקו הנוכחי עבד התובע במשך 13 שנים כסוכן מכירות שטח. ביה"ד קבע שתנאי עבודתו לאורך שנים בחשיפה לשמש מלמדים על קשר סיבתי למחלה
נשיאת בית הדין לעבודה בתל אביב, הדס יהלום, קיבלה לאחרונה תביעה של מורה נהיגה שלקה בסרטן העור להכרה בפגיעה בעבודה. מומחה מטעם בית המשפט קבע כי עבודת התובע במשך שנים ארוכות תוך חשיפה לשמש תרמה להתפרצות מחלתו. השופטת אימצה את הקביעה והכירה בתובע כנפגע עבודה.
התובע (60) החל לעבוד בשנת 1994 בחברת פרסום, בשנתיים הראשונות כסוכן מכירות שטח ובהמשך כאיש גביית שטח באגף הכספים. עבודתו כללה הליכה רגלית לצד נסיעה ברכב תוך חשיפה מתמדת לשמש. בשלב מסוים התובע עזב את עבודתו והחל לעבוד כמורה נהיגה עצמאי, עבודה בה הוא עוסק ב-13 השנים האחרונות.
בין לבין אובחן התובע כחולה בסרטן העור מסוג BCC. הוא הגיש תביעה לביטוח הלאומי להכיר במחלתו כפגיעה בעבודה, אך תביעתו נדחתה. מכאן התביעה שהוגשה לבית הדין באפריל 2021 כנגד החלטת המוסד.
במסגרת התביעה מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, על מנת לבחון את הקשר של המחלה לעבודותיו השונות של התובע. מסקנת המומחה הייתה כי קיימת סבירות גבוהה ביותר שחשיפת התובע לשמש בעת העבודה גרמה להתפרצות הסרטן. הוא העריך את תרומתה של החשיפה בעבודה ב-30% ואת הגורמים הנוספים לפרוץ המחלה שאינם קשורים בעבודה (כגון גנטיקה, חשיפה בילדות וכדומה) ב-70%.
מנות קרינה זעירות
לדברי המומחה "את הפגיעה בשמש ניתן לחלק למנות קרינה זעירות שחזרו על עצמן שוב ושוב". הוא דימה את התפתחות המחלה לטיפות מים המחוררות אבן עליה הן נוטפות.
התובע ביקש מבית הדין לאמץ את עמדת המומחה ולקבל את התביעה.
ביטוח לאומי לעומת זאת טען שהמומחה טעה במסקנתו. לשיטת הביטוח הלאומי, לפי הספרות המקצועית נדרשת חשיפה אינטנסיבית יותר לשמש בשעות העבודה מזו שהייתה אצל התובע, כתנאי לסיווג המחלה כפגיעה בעבודה.
הנתבע הוסיף כי המומחה לא תמך את מסקנותיו בספרות רפואית סותרת. כמו כן נטען כי המומחה ממחזר חוות דעת ויש להחליפו באחר.
ואולם, השופטת יהלום חשבה אחרת. היא קבעה כי הטענה שהמומחה "מעתיק" חוות דעת מתיקים אחרים לא הוכחה, ולהתרשמותה חוות דעתו מפורטת, מנומקת ומתייחסת למאמרים שונים בתחום.
בנוסף היא הטיחה ביקורת בביטוח הלאומי על שביקש להחליף את המומחה רק בשלב הסיכומים, וקבעה שדי באיחור הניכר בהעלאת הבקשה על מנת לדחותה על הסף.
לגוף התביעה, כתבה השופטת, המומחה הבהיר כי תנאי עבודתו של התובע מקימים קשר סיבתי בינם לבין המחלה. תנאים אלה כוללים הן חשיפה ישירה והן חשיפה דרך חלונות הרכב, כאשר "גם במהלך נהיגה יש חשיפה לשמש, אף כי מועטה".
השופטת הדגישה כי המומחה התייחס בחוות דעתו לגורמים נוספים שאינם קשורים לעבודה, ולמרות זאת הגיע למסקנה שאליה הגיע. חרף שאלות ההבהרה שהופנו אליו הוא נותר איתן בדעתו.
לפיכך לא נותר לשופטת אלא לקבל את התביעה ולהכיר במחלת התובע כפגיעה בעבודה. היא חייבה את הביטוח הלאומי לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד נופר אהרון
- ב"כ הנתבע: עו"ד עדי וידנה
עו"ד לירן אפרגן
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין