החברה התקשרה בהסכם לבניית מבנה מסחרי. העירייה ורשות מקרקעי ישראל גבו הוצאות פיתוח בהתאם לנפח מבנה ולא בהתאם לשטח. השופט קבע כי הדבר מהווה הפרת מפורשת של ההסכם בין הצדדים.
השופט יהודה ליבליין מבית משפט השלום באשדוד קיבל באחרונה את תביעתה של חברת "פרימק יזמות ונדל"ן 2001", העוסקת ביזמות של רכישת קרקעות, פיתוחן ומכירתן, והורה לעיריית נתיבות ולרשות מקרקעי ישראל להשיב לה כ-1.2 מיליון שקל, שנגבו ממנה בניגוד להסכמים שעליה חתמה איתם החברה.
בשנת 2012 החברה חתמה על הסכם משולב שעסק בפיתוח והקמת תשתיות לשכונת "נתיבות מערב". במסגרת ההסכם עם פרימק החברה התקשרה לבניית מבנה מסחרי, הצדדים קבעו בין היתר, את הסכומים אותם תהא רשאית לגבות עיריית נתיבות בגין עבודות הפיתוח שתבצע החברה.
החברה שילמה כ-3.8 מיליון שקל לעירייה עבור הוצאות פיתוח, בהתאם להסכם. בנוסף לכך, בהסכם נקבע כי במועצד הוצאת היתר הבנייה, העירייה תהיה רשאית לגבות מהחברה בגין הוצאות פיתוח, סכום נוסף שאינו עולה על 135,068 שקל (בהתאם לניצול אחוזי הבנייה).
בפועל, העירייה גבתה ממנה העירייה סך של 1,342,611 שקל, ולאחר מכן סירבה לדרישותיה להחזר כלשהו, ומכאן הגשת התביעה.
במענה לתביעה, עיריית נתיבות ורמ"י טענו כי במסמכי המכרז (בו זכתה פרימק) וההסכם, צוין במפורש בצד הסכום שנרשם שיש לשלמו במועד קבלת ההיתר, שמדובר באומדן בלבד. לטענתן, היות שמדובר במבנה מסחרי היה על "פרימק" לדעת שחישוב ההיטלים ייעשה על בסיס נפח המבנה ולא שטחו, כפי שנקבע בחוקי העזר העירוניים.
בנוסף נטען, בין היתר, כי אפילו אם במסמכי המכרז וההסכם נפלה טעות, הרי שחיוב להחזיר את הכסף יעמיד את העירייה במצב של אי חוקיות, שכן במקרקעין לייעוד מסחרי, היא מחויבת לגבות היטלים על בסיס נפח מבנה ולא על שטחו.
אין סעיף אחד
השופט ליבליין הבהירה כי אכן אין מחלוקת שבחוקי העזר ישנה אבחנה בין קרקע שיעודה מסחרי, שאז חישוב האגרות הוא לפי נפח המבנה, לבין קרקע שיעודה למגורים שאז החישוב נעשה בהתאם לשטח המבנה.
אלא שהשופט הבהיר שגם לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהנתבעות התרשלו בעריכת מסמכי המכרז וההסכם, ולאחר ניתוח מפורט הבהיר כי לשון ההסכם "תומכת במובהק" בטענות החברה.
השופט הוסיף כי "על אף הודאתן בהתרשלותן בעריכת המסמכים המשפטיים, טענו הנתבעות כל טענה אפשרית ושאינה אפשרית, משל לא היו רשויות ציבוריות שחלה עליהן חובת הגינות מוגברת, וביקשו להיאחז בכל כוחן בטעותן".
בהמשך השופט אף הפנה סעיף בהסכם בו צוין במפורש כי עם ביצוע תשלום הוצאות הפיתוח כמפורט בהסכם, היזם יהיה פטור "מתשלום היטלי פיתוח על פי חוקי העזר", ואף ציין כי אין אף סעיף בכל מערך ההסכמים, שבו אפילו נרמז שחישוב ההיטלים ייעשה על בסיס נפח מבנה.
בתוך כך ביקר השופט את הנתבעות וכתב כי חלק מטענותיהן "כדוגמת חוסר תום לב של התובעת ורשלנות מצידה, מוטב היה להן אלמלא נטענו".
לאחר חישוב אחוזי הבנייה אותם ניצלה החברה (86.85%), השופט הגיע למסקנה כי העירייה היתה צריכה לגבות 148,035 שקלים ולא יותר. בהתאם, העירייה ורמ"י חויבו לשלם לחברה ביחד ולחוד, סכום של כ-1.2 מיליון שקל. בנוסף, הנתבעות חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 60,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד א' ישעיה
- ב"כ הנתבעת 1: עו"ד ב' חייקין, ל' שני-דיחובסקי
- ב"כ הנתבעת 2: עו"ד ת' שגב-כהן מפרקליטות מחוזי דרום (אזרחי)
עו"ד אביעד סיני
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין