עיריית תל אביב ממשיכה להילחם בכוח בפולשים לאזור "פארק דרום" המתרחב בעיר. לאחרונה, בית המשפט הורה לפנות אב ובן שהקימו בשטח מבנה לא חוקי. זאת, לאחר שדחה את טענתם המוזרה, כי רכשו את המקום מ"אדם שישב ליד שולחן".
גל הפינויים מאזור "פארק דרום" המתחדש ממשיך. לפני מספר ימים הורה בית משפט השלום בתל אביב לעוד תושבים – אב ובן שפלשו לאזור לפני כ-20 שנה – להתפנות בתוך שלושה חודשים.
לשאלות בתחום המקרקעין:
פנו לעורך דין מקרקעין
בשנת 1993 אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ובניה בתל אביב את הרחבת הפארק העירוני בתל אביב והעברת השטח לידי העירייה פורסמה ברשומות.
אלא שפרסום זה לא מנע מאב ובנו לפלוש לשטח של כ-40 מ"ר באזור התוכנית כעבור כשנתיים, לגדר אותו, ולהקים עליו מבנים ללא אישורה של העירייה.
לפני כשלוש שנים, כחלק ממאבקה העיקש של עיריית תל אביב נגד הפולשים באזור התוכנית, היא תבעה מבית המשפט גם את פינויים של השניים. אלא שאל מול הטענה כי הם פולשים, הצהירו הנתבעים כי רכשו את זכיותיהם במקרקעין כדין בשנות ה-90 המוקדמות.
לדברי הנתבעים, הם רכשו את הדירה מ"מאדם שישב ליד שולחן" לאחר משא ומתן עיקש שבסופו נחתם חוזה.
הנתבעים אף סיפרו שהדירה נרכשה על מנת שלבן, שהיה אז סולן בלהקה בבית ספרו היסודי, יהיה מקום לערוך חזרות עם חבריו מבלי להפריע למנוחת השכנים.
הנתבעים – שמשכירים את הדירה מאז שנת 1997 – הוסיפו כי ערכו "מאמצים כבירים" למצוא את מוכר הדירה כדי להוכיח את טענותיהם, אך לא הצליחו במשימה.
לחלופין, ולמקרה שייפסק כי עליהם לעזוב בכל זאת, הם דרשו פיצוי תמורת הפינוי, בטענה שהשקיעו כספים רבים בשיפוץ המבנה.
בתגובה, הציגה העירייה תצלומי אוויר לפיהם שטח הפלישה היה ריק ולא מגודר לפני כניסתם של הנתבעים לשטח, כך שלא ייתכן שרכשו בית קיים ורק "שיפצו" אותו.
זכאים לפיצוי?
השופטת כרמלה האפט הדגישה את העובדה שהנתבעים, שתיארו באופן "עשיר" כיצד ומדוע רכשו את המבנה, לא הציגו כל ראיה להסכם מכר, ונכשלו לחשוף את זהות המוכר האלמוני.
מכאן, הסבירה השופטת שגם אם הייתה מקבלת את טענות הנתבעים לפיה קנו מאדם "שישב ליד שולחן" זכויות בשטח, לא הוכח, אף לא ברמז, מה היו זכויותיו של אותו אלמוני בשטח שבכלל שייך לעירייה, ומכוח מה יכול היה "למכור" אותן.
בקשת הנתבעים לפיצוי נדחתה אף היא והשופטת אף מתחה ביקורת על כך שהנתבעים מעזים לבקש פיצוי ומציגים את עצמם כ"מקופחים", כאשר בפועל, במשך שנים רבות הם נהנו ממגורי חינם ומדמי שכירות נאים בסך כולל של כ-170 אלף שקל בניגוד לחוק.
"הנתבעים שמו את כספם על קרן הצבי תוך בניה ללא היתר, וכי מפועלם זה אל להם לצפות אלא לפירות באושים, ובוודאי שלא להסתמכות לגיטימית, שאם לא תאמר כן, ייצא החוטא נשכר", כתבה השופטת.
בהתאם, הבהירה השופטת שלנתבעים מעולם לא הייתה כל זכות בקרקע או בדירה, שנבנתה ללא היתר בנייה.
לפיכך, קיבלה השופטת את התביעה, והורתה לנתבעים לפנות את השטח תוך שלושה חודשים. הנתבעים חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עורך דין יוסף משעל עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין