לפסק הדין בעניין דייל נ' ריכטר ואח'
סכסוך שכנים שנמשך כבר קרוב לעשור, הביא את תושבי הישוב השיתופי ורד יריחו לבית המשפט: בני-זוג בנו צימרים ללא היתר ופלשו לשטח השכנה ביותר ממובן אחד: חיות המחמד שלה הורעלו, האורחים פגעו בפרטיותה והיא לא הגיעה אל השקט והנחלה שייחלה להם. בית המשפט פסק לה פיצויים.
בעל ואישה, המתגוררים בישוב השיתופי ורד-יריחו, הקימו שני מבנים על השטח הציבורי הסמוך לנחלה עליה ממוקמת ביתם. אלא שהמבנים חסמו לגמרי את שביל המעבר לביתם ולבית שכנתם, ואף הוקמו באופן שפלש לנחלת השכנה ומסתירים את הנוף הנשקף מהצד הצפוני של ביתה.
הזוג הפך את שני המבנים הבלתי חוקיים לעסק של צימרים, המושכרים לקהל הרחב תחת השם "ספא במדבר", ללא רשיון עסק. כאילו לא די בפלישה לנחלתה של השכנה, פתחו בני הזוג חלונות בצדם הדרומי של המבנים, שמשקיפים אל תוך ביתה של השכנה באופן הפוגע באופן קשה בפרטיותה ובאיכות חייה.
לטענת השכנה, דרך החלונות הושלכו דברי פסולת, זבל ורעל אשר הביאו למותן של חיות מחמד שהחזיקה בגינתה והיא נאלצה להוציא סכום של 40,000 שקל לשם בניית חומה בגובה 1.8 מ', בניסיון להפריד בינה לבין המבנים הבלתי חוקיים.
משכשלו כל ניסיונות ההידברות בין הצדדים, הגישה השכנה תביעה לבית משפט השלום בירושלים. בכתב התביעה טענה, כי רכשה את המגרש בו היא מתגוררת בשל הבדידות הכמעט מוחלטת שלו, וכי בעקבות מעשי בני-הזוג אין לה כל דרך להגן על פרטיותה, אלא לתת לצמחיה לגדול פרא, בניסיון לגונן על פרטיותה.
יתרה מכך, מהחלון שנפתח אל החלקה שלה מושלכים חפצים וחיות המחמד שלה הורעלו, לטענתה, דרך אותו חלון: בשנת 2006 היא מצאה את אחד הכלבים שלה ללא רוח חיים מתחת לחלון הצימר של הנתבעים, ככל הנראה בשל הרעלה, וכעבור יומיים, מצאה באותו מקום את חתולתה האהובה מוטלת כפגר, עם עוד כמה קיפודים מתים. פנייתה אל בני-הזוג בבקשה לסייע לה לחקור את העניין נתקלה באדישות והתעלמות.
בא-כח התובעת הדגיש כי היא אינה מאשימה את הנתבעים בהרעלה, אך לטענתו האחריות של בעל המקרקעין לדאוג לנזקים הנובעים מהנכס שלו.
התובעת עתרה להריסת המבנים והתאמתם לתב"ע ולהוראות החוק, וכן לפיצוי כספי עבור הגדר שבנתה ועבור עגמת הנפש שנגרמה לה.
מה זה 30 ס"מ?
הנתבעים טענו מנגד, כי התובעת הגישה את התביעה כחלק ממאבק מתמשך אותו היא מנהלת עמם כבר שנים, בעקבות חשדותיה כי הם פוגעים בחתולים שלה. מניעי התובעת, טענו הנתבעים, שונים מאלה המופיעים בכתב התביעה. עוד טענו הנתבעים, כי חלונות המבנים אינם משקיפים לתוך ביתה של התובעת וכי בין המבנים שבבעלותם לבין ביתה של התובעת מפרידה חצר ובה צמחיה עבותה המסתירה את ביתה של התובעת באופן שלא ניתן להציץ אליו. הנתבעים גם הכחישו כי פלשו למגרשה של התובעת או גזלו שטח ציבורי, אך טענו כי אם בכל זאת בוצעה פלישה, הרי שמדובר בפלישה בת 30 ס"מ בלבד שאינה יכולה לגרום לפגיעות קשות בפרטיות ובאיכות החיים.
במהלך הדיון, שהתקיים בפני השופטת עירית כהן, ולאחר כישלונו של משא ומתן נוסף בין הצדדים, הודיעו הנתבעים כי יהרסו את המבנה, שלטענת התובעת פולש לשטחה. לכך השיבה התובעת, כי שני המבנים פולשים לשטח וכי הנתבעים פלשו גם לשטח ציבורי, תוך חריגה מקווי בניין של מגרשם ובניגוד לחוקי התכנון והבניה. בהתאם לכך, טענה התובעת, עד שלא יתחייבו הנתבעים להרוס את שני המבנים ולהסיג אותם לאחור עד לקווי הבניין כמתחייב בדין, אין להשלים עם הצעתם המעורפלת, אשר אינה מהווה סיום לסכסוך.
בתוך כך, במהלך התקופה בה התנהל המשפט, הזיזו הנתבעים את המבנה ואת החדר שמתחת למבנה ושינעו אותו לתוך החצר. בדרך זו גם פינו גם את שביל הגישה, שהיה חסום. אלא שלטענתו של המודד, שמונה על ידי ביהמ"ש וביקר במקום לאחר שהנתבעים הזיזו את המבנה,המבנה עדיין פולש אל תוך השביל ומיקומו, גם לאחר ההזזה, אינו תואם את התב"ע.
התובעת רשאית לצפות לשקט ולפרטיות
השופטת כהן קיבלה את חוות דעתו של המודד: "על הנתבעים מוטלת החובה לבנות בהתאם לתב"ע" קבעה השופטת. עוד ציינה, כי מהראיות שהובאו בפניה, היא למדה כי הנתבעים אכן בנו את המבנים קרוב מדי למגרשה של התובעת וכן כי בכל מבנה קבוע חלון, הפונה ישירות לנחלתה. על כן קבעה גם, כי אי הנוחות והפגיעה שנגרמה לתובעת מספיקים כדי להוות את הנזק הנדרש שגרמו לה התובעים, בניגוד לחוק.
מכיוון שמדובר בצדדים המתגוררים ביישוב מבודד למדי, בו רשאי אדם לצפות למידה רבה של שקט, של פרטיות ומרחב פנוי בנחלתו שלו, הרי שבניית המבנים המשמשים כצימרים על גבול מגרשה של התובעת מהווה הפרעה של ממש להנאה הסבירה במקרקעין של התובעת, קבעה השופטת. חלונות השירותים של הצימר, הפונים למגרשה - ובמיוחד החלון התחתון - תומכים במסקנה זו.
על כן, קיבלה השופטת את תביעתה של התובעת ופסקה כי הנתבעים יהרסו את הבניה, החורגת מקווי הבניין המותרים.
לעניין הפיצוי בגין הגדר נפסק, כי בנייתה מסביב לכל המגרש לא היתה נחוצה, אלא באותם אזורים בהם מגרשה גובל במגרשם של הנתבעים. משכך, הפיצוי לו זכאית התובעת יעמוד על סך 15 אלף שקל.
עוד קבעה השופטת כי התובעת זכאית לפיצוי בגין אי הנוחות ועוגמת הנפש שנגרמה לה לאורך השנים ע"י הנתבעים בשיעור של 30 אלף שקל, וכן להוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 35,400 שקלים.
חוק ירדני או ישראלי?
עו"ד בנימין לוין, העוסק בדיני מקרקעין, מוסיף, שהסכסוך נשוא פסק הדין התקיים בבקעת הירדן ולכאורה, בהתאם למשפט הבינלאומי, הדין הטריטוריאלי הרלוונטי הוא החוק הירדני. "במקרה זה, הסכימו הצדדים מלכתחילה כי הדיון ייערך בהתאם לחוק הישראלי. ככל שמדובר בישראלים תושבי יו"ש, הפסיקה החילה בפועל את פקודת הנזיקין הישראלית (אשר שמה מעיד על מוצאה המנדטורי)", מציין עו"ד לוין. בפועל, מוסיף לוין, הדין הירדני היחיד המופעל כלפי תושבי יו"ש הישראלים, הוא החוק לתכנון ערים כפרים ובניינים, העוסק בענייני תכנון ובנייה, ונדון בבתי המשפט לעניינים מקומיים ביו"ש.
לפסק הדין בעניין דייל נ' ריכטר ואח'
למדור: נזיקין
אתר המשפט הישראלי פסקדין
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.