דייל נ' ריכטר ואח'

פסק דין

התובעת היא בעלת הזכויות במגרש מס' 17 בישוב ורד יריחו – כפר שיתופי בע"מ, הכולל בית צמוד קרקע וגינה. הנתבעים הם בעלי הזכויות במגרש מס' 15 בורד יריחו, הנמצא בסמוך למגרשה של התובעת.

בכתב התביעה נטען כי הנתבעים הקימו מבנה על השטח הציבורי בין שני המגרשים באופן שחוסם לגמרי את שביל המעבר, כאשר אותו מבנה נושק לגבול הצפוני של מגרש התובעת. עוד לפי כתב התביעה הנתבעים הקימו מבנה נוסף, החוסם גם הוא את אותו מעבר ציבורי, ואף פולש אל תוך מגרשה של התובעת, ובכך מסיגים הנתבעים את גבולה.

לפי כתב התביעה, הנתבעים פתחו חלונות בצד הדרומי של המבנים אשר משקיפים אל תוך ביתה של התובעת באופן הפוגע בפרטיותה. עוד לפי כתב התביעה שני המבנים החולשים על נכס התובעת מסתירים את הנוף מהצד הצפוני.

הנתבעים הפכו את שני המבנים הבלתי חוקיים לעסק של צימרים המושכרים לקהל הרחב תחת השם "ספא במדבר" ללא רשיון עסק.

בכתב התביעה נטען עוד כי בשל פלישת מבני "ספא במדבר" אל תוך מגרשה, סובלת התובעת מפגיעות קשות ביותר בפרטיות, באיכות חייה ובשימוש רגיל וסביר בקרקעותיה.

לטענת התובעת דרך החלונות הושלכו דברי פסולת, זבל ורעל אשר הביאו למותן של חיות מחמד שהחזיקה התובעת בגינתה.

התביעה הוגשה בתחילה גם כנגד המועצה האזורית מגילות ים המלח והועדה המקומית לתכנון ובנייה מגילות ים המלח. סמוך לאחר הגשת התביעה הוסכם כי הנתבעות 3 ו- 4 תהיינה נתבעות פורמליות בלבד (בקשה מוסכמת מיום 14.9.09 אשר קיבלה תוקף של החלטה ביום 24.9.09) וביום 26.5.10 נמחקה התביעה נגד נתבעות אלה.

עילות התביעה והנזקים הנטענים

עילות התביעה נגד הנתבעים, כפי שנטענו בכתב התביעה הן: הסגת גבול, מטרד ליחיד, מטרד לציבור, הטעיה, הפרת חובה חקוקה, רשלנות, גזל ועוד. בסיכומים צמצם ב"כ התובעת את עילות התביעה למטרד ליחיד, פגיעה בפרטיות והפרת חובה חקוקה, שהיא עילת התביעה המרכזית.

לטענת התובעת היא נאלצה להוציא סכום של 40,000 ₪ לשם בניית חומה בגובה 1.8 מ', בניסיון להפריד בינה לבין המבנים הבלתי חוקיים. כמו כן נגרמה לה, לטענתה, עוגמת נפש רבה.

הטענות בכתב ההגנה

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי התביעה הוגשה על ידי התובעת כחלק ממאבק אותו היא מנהלת עמם וכדי לנקום ולפגוע בהם עקב חשדה שהם התנכלו ופגעו בחתולים שהיא מגדלת בחצר ביתה. לטענתם, מניעיה של התובעת שונים מאלה אותם היא מגלה בכתב התביעה, וזה משמש בידה קרדום לחפור בו ואמצעי לספק את מאווייה וצרכיה הפסיכולוגיים.

בכתב ההגנה נטען כי השביל היה מרוצף בחלקו, עד לשערי הכניסה למגרש של התובעת ולשער הכניסה למגרש של הנתבעים, וכי המשכו מעולם לא היה מרוצף ולא נעשה בו שימוש והוא היה מעין בור בו לא ניתן היה להשתמש.

בכתב ההגנה נטען עוד כי החלונות שבמבנה אינם משקיפים אל תוך ביתה של התובעת ואין בהם כדי לפגוע בפרטיותה. לטענת הנתבעים, בין המבנה אותו הם בנו ובין ביתה של התובעת חוצצת חצר ובה עצים וצמחיה עבותה וסבוכה המסתירה את ביתה של התובעת באופן שלא ניתן להציץ או להקיף אל ביתה. עוד טענו הנתבעים כי החלונות המדוברים הם חלונות של חדרי השירותים והאמבטיה אשר מטבעם הינם קטנים ביותר ומיועדים לאוורור בלבד.

הנתבעים הכחישו כי פלשו למגרש של התובעת או כי גזלו שטח ציבורי. לחלופין טענו כי אם הם פלשו לשטח התובעת, הרי אפילו לפי שיטתה מדובר בפלישה של כ- 30 ס"מ לכל היותר ופלישה כזו אינה יכול לגרום, כטענת התובעת, לפגיעות קשות ביותר בפרטיותה ובאיכות חייה.

בכתב ההגנה נטען כי המקרקעין נשוא התביעה, כמו גם האירועים המפורטים בכתב התביעה, אירעו או מתייחסים למקרקעין הנמצאים באיו"ש, שם חל הדין הירדני ותערובות של דינים אחרים, לרבות הדין הבינלאומי, ומכל מקום לדין מדינת ישראל ככזה אין תחולה עליהם. בקדם המשפט הראשון שהתקיים בתיק הודיעו ב"כ הנתבעים כי יסכימו שהדיון יהיה לפי החוק הישראלי.

העדויות

התובעת נתנה תצהיר. כמו כן העיד מטעמה דוד טלמון, מי שהיה הבעלים בחלקה 17 לפני התובעת ומכר לתובעת את זכויותיו.

מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1, גרשון ריכטר.