המנוח הותיר אלמנה וחמישה ילדים בני 2-18 והיה המפרנס היחיד של המשפחה. הוא הגיע לבית החולים פוריה עם אירוע לב חריף אך לא חובר באופן רציף למוניטור
השופטת בלהה טולקובסקי קיבלה לאחרונה תביעת רשלנות רפואית שהגישו אלמנתו וילדיו של אדם שנפטר בבית החולים פוריה שבבעלות המדינה ב-2016. השופטת דחתה את גרסת המדינה כי המנוח היה מחובר למוניטור וניתק את עצמו וקבעה שניטור רציף היה יכול להציל את חיי האב.
התובעים, אלמנתו וחמשת ילדיו של המנוח, סיפרו שביום האירוע האב שב מעבודתו בשעה 16:00 בערך והתלונן בפני אשתו שהוא חש כאבים בחזה. הוא פנה לרופא המשפחה בקופת החולים שביצע לו בדיקת א.ק.ג והורה על פינויו באמבולנס לבית החולים.
המנוח התקבל בחדר המיון בסביבות השעה 18:30. בשעה 19:50 הוא נמצא במיטתו ללא סימני חיים. ניסיונות החייאה שבוצעו לא צלחו ובשעה 20:50 נקבע מותו. לטענת המשפחה, המנוח לא חובר למוניטור בחדר המיון כך שלא זוהתה הפרעת קצב שהתבררה בדיעבד כקטלנית.
מומחה מטעם התובעים כתב בחוות דעתו שהמנוח הופנה למיון באבחנה ברורה של אירוע לבבי חריף והיה צריך להיות מחובר באופן רציף למוניטור. לדבריו, לו היו מזהים את הפרעת הקצב מיד לאחר הופעתה, סיכויי ההישרדות לאחר קבלת מכת חשמל תוך פחות מ-2 דקות היו גבוהים מ-90%.
הנתבעת הכחישה את הדברים וטענה שהמנוח קיבל טיפול נאות וחובר למוניטור מרגע הגעתו לבית החולים. לדבריה, המנוח ניתק את עצמו מהמוניטור בניגוד להנחיות הצוות הרפואי ויצא מחדר המיון כדי לדבר עם בני משפחתו ששהו במקום. בנסיבות אלה, מותו לא יכול היה להימנע.
התובעים טענו בהקשר זה כי אם המנוח חובר למוניטור, כגרסת הנתבעת, הרי שהיה על ביה"ח לשמור את תרשימי המוניטור שהם חלק מהרשומה הרפואית שמתעדת את הטיפול במנוח. לדבריהם, ביה"ח התרשל בכך שלא דאג לשמירתם ולהדפסתם של תרשימי המוניטור.
נזק ראייתי
השופטת בלהה טולקובסקי מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד קיבלה את התביעה. היא ציינה שאין מחלוקת שהמנוח שהגיע לבית החולים בשל חשד לאירוע לבבי חריף היה צריך להיות מחובר למוניטור.
השופטת הוסיפה כי אין ברישומים שנערכו לפני פטירת המנוח התייחסות כלשהי לחיבור למוניטור. ההתייחסות הראשונה מופיעה בטופס סיכום הפטירה שבו נרשם כי המנוח היה מחובר למוניטור. מעבר לכך, אין פירוט מה הדגים תרשים המוניטור.
השופטת קבעה שחלה על בית החולים חובה לשמור את תרשימי המוניטור, כחלק מהרשומה הרפואית. לדבריה, הנתבעת הודתה שבבית החולים תרשימי המוניטור שמועברים למחשב המרכזי נשמרים למשך 96 שעות בלבד. השופטת קבעה שהתנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק המחייבות שמירת הרשומה הרפואית למשך 10 שנים (ושבע שנים לאחר פטירת החולה). נוכח פטירת המנוח על אחת כמה וכמה היה על בית החולים לפעול להדפסת תרשימי המוניטור ושמירתם.
היא קבעה שהיעדר התרשימים מהווה נזק ראייתי שנגרם כתוצאה מהתרשלות בית החולים. בנסיבות אלה, הנטל להוכיח שהמנוח חובר למוניטור מוטל על הנתבעת.
בסיכומו של דבר קבעה השופטת שהטיפול במנוח בחדר המיון נפל מסטנדרט הזהירות הסביר משלא היה מחובר למוניטור כל זמן שהותו בחדר מיון ומשלא ניתן הסבר מדוע לא ניתנו מדללי דם, אשר בהתאם להנחיות איגוד הקרדיולוגים, יש לתת אותם לכל חולה שסובל מאירוע לבבי חריף.
השופטת אף קבעה כי העדר תרשימי המוניטור מהדקות שלפני פטירת המנוח גרם נזק ראייתי שבעטיו לא ניתן להוכיח האם הפטירה נגרמה כתוצאה מפרפור חדרים והפרעת קצב קטלנית שלא טופלה כגרסת התובעים, או עקב A.V. Block כגרסת הנתבעים.
היא הדגישה שבהעדר תרשימי הניטור, הנטל להוכיח את סיבת המוות עובר לכתפי הנתבעת והיא לא עמדה בו. בנסיבות אלה קבעה השופטת שהמנוח נפטר עקב פרפור חדרים, כקביעת המומחה מטעם התובעים.
לטובת התובעים נפסקו פיצויים בסך 3,298,094 שקל ובניכוי גמלאות השארים המדינה תשלם להם 2,335,224 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 23.4% מהפיצוי והוצאות.
- ב"כ התובעים: עו"ד ע' מולסון, עו"ד צ' אונגר שור
- ב"כ הנתבעת: עו"ד א' כצנלסון ואח'
עו"ד אורלי לאש
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין