מנותח לא קיבל הסבר על סיכון למות בהרדמה – אלמנתו תפוצה

במהלך הכנה לניתוח השתלת כבד באיכילוב חל סיבוך בשלב ההרדמה שהביא לפגיעת צנתר בעורק ומות החולה. בית המשפט פסק כי המנוח לא קיבל את כל המידע הנדרש. הפיצוי: 150 אלף שקל  

בבית משפט השלום בבת ים התקבלה לאחרונה תביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים איכילוב. ב-2013 מת מטופל שהיה מועמד להשתלת כבד כשצנתר שהוחדר לצווארו כחלק מהליך ההרדמה לקראת הניתוח פגע בעורק. בית המשפט קבע כי לא הייתה התרשלות בביצוע ההרדמה אך פסק לטובת אלמנתו פיצוי על פגיעה באוטונומיה של המנוח מכיוון שלא קיבל הסבר על כך שסיבוכים בהרדמה עלולים להיות קטלניים.

המנוח היה נשוי ואב לשלושה, בן 59 במותו. הוא סבל משחמת הכבד וביוני 2013 היה אמור לעבור ניתוח השתלת כבד באיכילוב לאחר שנמצאה לו תרומה מתאימה. 

הצוות הרפואי שמנה שני רופאים מרדימים החל בפעולות הכנתו לקראת הניתוח, שלב שכולל מתן תרופות הרדמה, החדרת צינור לקנה הנשימה והחדרת צנתר לווריד (מדובר בצינור גדול במיוחד שמוכנס לווריד באזור הצוואר לצורך הזרמת נוזלים, תרופות ומנות דם במידת הצורך). 

בשלב החדרת הצנתר אירע סיבוך והוא פגע בעורך באיזור עצם הבריח, מה שהביא לדימום מסיבי ולמות המטופל. 

בתביעה שהגיש העיזבון (אלמנתו של האיש) נגד המדינה כבעלת בית החולים נטען כי הייתה רשלנות בהחדרת הצנתר והוא הוכנס בטעות לעורק ולא לווריד. טענה נוספת נגעה לפגיעה באוטונומיה של המטופל מכיוון שלא קיבל הסבר מלא על סיבוכי ההרדמה. 

בית החולים טען כי הצנתר חדר למקום הנכון ולא מדובר בדיקור בשוגג של העורק או החדרה של צנתר לעורק. לגישתו, מה שקרה היה סיבוך בלתי נמנע כשהצנתר, שהיה אמור לעבור לאורכו של הווריד המוביל ומתחבר לפתח הלב, פרץ את הווריד וחדר לעורק התת בריחי בשל קירבה רבה בין הוורידים והעורקים המובילים מהצוואר ללב. 

פגיעה באוטונומיה

השופטת אידית קליימן-בלק הגיעה למסקנה שהתביעה לא הוכיחה שהצנתר הוחדר לעורק במקום לווריד, בעוד ההגנה הוכיחה שהוא הוחדר למקום הנכון. בנסיבות אלה, לא הייתה התרשלות בטיפול הרפואי במהלך הכנת המנוח לניתוח. 

עם זאת, השופטת קיבלה את טענת התובעת בעניין הפגיעה באוטונומיה. היא כתבה כי עיון בטופס ההסכמה לניתוח מעלה כי מדובר בטופס כללי לכל סוגי ההרדמה. ברשימת הסיבוכים שעלולים לגרום למוות לא מוזכר הסיכון של החדרת צנתר שפורץ את הווריד וחודר לעורק ואילו המונח "כישלון בביצוע ההרדמה", המופיע בטופס, הוא אמירה כוללנית מידי שאינה עולה בקנה אחד עם חוק זכויות החולה שקובע במפורש כי על המטפל להסביר למטופל את מלוא הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות.

השופטת ציינה שהאלמנה העידה כי היא ובעלה לא קיבלו הסבר על סיכון בהליך של ההרדמה ואף הוסיפה בחקירתה כי בעלה לא ידע קרוא וכתוב ועל כן העריכה כי החתימו אותו על הטופס מבלי שקרא אותו.

״דומני כי מתן הסבר לאקוני שאינו מפרט את הסיכון הקטלני, הגם אם נדיר, ואשר התממש למרבה הצער במקרה דנן, לא בטופס ההסכמה עצמו ולא בעל פה לא עונה על דרישות חוק זכויות החולה והפסיקה״, סיכמה השופטת.

השופטת פסקה לטובת העיזבון 150,000 שקל על פגיעה באוטונומיה בניכוי קצבת השארים אותה מקבלת האלמנה.

לא ניתן צו להוצאות.

• ב״כ האלמנה: עו"ד תפארת דמתי-קולה
• ב״כ המדינה: עו"ד פזית דובינסקי ואח'

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין