הוועדה המקומית ביקשה להרוס את אחד הבתים במתחם בלתי מוסדר של 21 בתים, אולם השופט פסק: "לא ניתן להתעלם מטענות המשיב כי מדובר באכיפה בררנית שהופעלה נגדו ולא כנגד שאר 20 הדיירים או בעלי הזכויות האחרים במתחם".
בית משפט השלום בתל-אביב דחה את בקשתה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה באור יהודה- אזור להרוס בניין בן שתי קומות בשטחה של אור יהודה. השופט נמרוד אשכול לא השתכנע שיש אינטרס ציבורי בהריסת המבנה, וקבע שיש לחפש מהלך פחות קיצוני.
מדובר במבנה שהוא חלק ממתחם של 21 בתים שנותרו מהכפר הערבי ששכן במקום לפני קום המדינה, ולפני הקמת אור יהודה. מי שבנה את הבניין – הוא "המשיב" בהליך – סיפר שבנה את הבניין בשנת 2002 ומאוחר יותר ביקש בקשה להיתר. לדבריו, מאז שנת 2012 שבה התבשר שבקשתו נענתה בסירוב, הוא הפסיק לעשות שימוש בנכס, שכיום נטוש ולמעשה נמצא במצב של "שלד".
הוועדה טענה כי המשיב בנה את המבנה ללא היתר, על קרקע שלא ניתן להוציא בה היתר. לטענת הוועדה ביקורת מפקח משנת 2012 גילתה כי המשיב בנה את הבניין, המצוי בשלב השלד ואינו מאוכלס. הוועדה אף ציינה כי בניית השלד ככל הנראה לפני כעשר שנים.
בקשתה של הוועדה התבססה על מה שנקרא "הריסה ללא הרשעה" – סעיף בחוק התכנון והבנייה המאפשר להרוס גם ללא הליך פלילי של הרשעה בעבירה.
המשיב טען כי הוועדה לא עומדת ביסודות הקבועים בחוק ובפסיקה, משום שהיא לא הוכיחה עבירה שבגינה ניתן לתת צו הריסה, לא פירטה מהי תכנית הבניין התקפה על הנכס, לא הוכיחה מהו ההיתר הניתן ולא הוכיחה את מועד ביצוע העבירה הבלתי חוקית הנטענת.
זאת מאחר שלדבריו מדובר במובלעת בלתי מוסדרת מבחינה קניינית או תכנונית.
כמו כן, נטען כי המבקשת לא הוכיחה אינטרס ציבורי המצדיק הריסה.
להתחשב בשיקולים אישיים
על סמך עדותו של מפענח תצלומי אוויר שהשווה בין תצלומים מתקופות שונות, השופט אשכול הבהיר כי אין כל הוכחה מתי נבנה המבנה, ומה הייתה התכנית הרלוונטית באותו מועד, ולכן לא ניתן לקבוע חד משמעית שהמבנה נבנה שלא כדין. לכן קבע השופט כי לא הוכח אחד היסודות הנדרשים לצורך "הריסה ללא הרשעה" – והוא שנעברה עבירה בבניין.
יסוד נוסף שלדעת השופט לא הוכח הוא אינטרס ציבורי מובהק בהריסת הבניין. בהקשר זה השופט הפנה לעדות ארדיכל שלפיה על פי התוכניות הקיימות לא ניתן לבנות במקום. "בפועל, הוועדה מבקשת להרוס מבלי שניתן, כך לעמדת אנשי הועדה המקומית, לבנות כל בניה שהיא", הוסיף.
כמו כן, השופט הדגיש כי לצד האינטרס הציבורי בהריסת המבנה, יש לקחת בחשבון גם "שיקולים אישיים" של המתנגד להריסה, ובהם זכויותיו הקנייניות של המשיב והעובדה שלא הוכח כי המשיב פעל בניגוד לחוק.
השופט אף הבהיר כי מאחר שמדובר בצעד דרסטי של הריסה, יש להפעיל את "עיקרון המידתיות", הווה אומר לבחון האם ניתן לפתור את העניין במהלך קיצוני פחות, כגון הסדרה של כלל המתחם.
והיה גם נימוק נוסף, אולי החזק מכולם, כאשר השופט ציין שיש לקחת בחשבון את היקף התופעה – 21 יחידות – ואת העובדה שההליך מתנהל רק נגד המשיב באופן שנראה כאכיפה בררנית. "לא ניתן להתעלם מטענות המשיב כי מדובר באכיפה בררנית שהופעלה נגדו ולא כנגד שאר 20 הדיירים או בעלי הזכויות האחרים במתחם", כתב השופט.
- ב"כ המבקשת: עו"ד איריס יערי לייב
- ב"כ המשיב: עו"ד איריס גולן
עו"ד רונן טיב
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין