ועדה מקומית לתכנון ובניה אור יהודה אזור נ' חגיאמי

רקע

1. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה אור יהודה- אזור הגישה ביום 18.03.2013 בקשה להריסה ללא הרשעה על פי סעיף 212(5) לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה"). המבנה המדובר הוא מבנה המצוי בגוש 6223, חלקה 210, ברחוב הרצוג באור יהודה, (להלן: "הנכס ו/או המבנה"). הבקשה מפרטת כי הוועדה הוציאה ביום 27.10.2011 צו הריסה מנהלי המתייחס לבית מגורים בן 2 קומות וחומות מבטון סביב שתי חזיתות המבנה. הוגשה בקשה לביטול הצו, הדיון התנהל במסגרת תיק צ"מ 17263-11-11. ביום 28.11.2012 קיבל ביהמ"ש את בקשת המתנגדים לביצוע הצו והורה כי צו ההריסה המנהלי שהוצא בטל. יחד עם זאת, קבע ביהמ"ש, בסעיף 54 לפסה"ד, כי למבקשת דנן (המשיבה בהליך הקודם) נתונה הסמכות לפעול בנתיב המשפטי לשם מניעת פגיעה באינטרס הציבורי בהתאם לסעיף 212(5) לחוק התכנון והבנייה.

    

2. המבקשת טוענת כי ביום 11.12.2012, במהלך ביקורת המפקח, נמצא כי המשיב בנה בית מגורים בן שתי קומות בשטח של כ- 330 מטר, המצוי בשלב השלד ואינו מאוכלס. עוד מציינת הבקשה כי: "בניית השלד נעשתה לפני כ-10 שנים כאשר המשיב ממשיך בבנייה לסירוגין". בנוסף מציינת הבקשה כי: "הבנייה הנ"ל בוצעה ללא היתר כדין במקרקעין בהם לא ניתן להוציא היתר בנייה".

    

3. הבקשה מפרטת את המבחנים המצטברים שקבעה הפסיקה למתן צו הריסה ללא הרשעה וזאת בשים לב לרע"פ 8025/09 אלדבעאת נ' מדינת ישראל. המבקשת טענה כי המבחנים חלים במקרה דנן. לתמיכה בבקשה צירפה הוועדה המקומית תצהירו של המפקח מסעוד פור נאמן ובהמשך הוצגה חו"ד של המומחה מר אור כוכבא, מפענח צילומי אוויר, שניתנה ביום 23.01.2012 (מסומנת כ-מש/2).

    

4. דיונים מוקדמים בתיק זה התנהלו בתחילה לפני שני מותבים שונים. כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 30.12.2013, המשיב היה באותה עת במאסר והדיון נדחה. בהמשך הועבר התיק אליי, וישיבה ראשונה בו התקיימה ביום 30.10.2014. בתיק התנהלו מספר דיונים מקדמיים נוספים, הליך הוכחות התקיים ביום 14.4.2016 ובהמשך לכך הגישה המבקשת סיכומים מטעמה. יובהר כי הסיכומים מטעם המשיב הוגשו רק ביום 04.06.2018, וזאת, לעמדת בא כוח המשיב, בהתאם להסכם דיוני בינה ובין בא כוחה הקודם של המבקשת (הסכם מיום 4.11.2016) וכן בשל נסיבות אישיות שמכוחן הוגשה בקשה לארכה מעת לעת. בהחלטת ביהמ"ש מיום 04.06.2018 ניתנה לבא כוח המשיב אפשרות להגיש סיכומי תשובה, אך אלו לא הוגשו.

    

   הליכים קודמים בין הצדדים

    

5. בין הצדדים התקיימו הליכים קודמים. בהליך 14092-08-11 הוצא ע"י המבקשת צו הריסה מנהלי לגבי הגדר מסביב לבית של המשיב. המשיב הגיש בקשה לביטול הצו כאשר בקשתו נדחתה (ראו החלטת השופטת הדס פלד מיום 29.5.2012). בהליך 17263-11-11 המבקשת הוציאה צו הריסה מנהלי למבנה עצמו. המשיב הגיש בקשה לביטול צו ההריסה המנהלי. השופטת הדס פלד, בהחלטה מיום 28.11.2012, קיבלה את הבקשה לבטל את הצו המנהלי. בסעיף 54 להחלטה ציינה כי ניתן בנסיבות העניין, לשם מניעת פגיעה באינטרס הציבורי, לפעול על פי סעיף 212(5) לחוק התכנון והבנייה, שעיקרו הריסת מבנה ללא הרשעה פלילית.

    

   טענות הצדדים

    

6. המבקשת טוענת כי המשיב בנה מבנה שלד בעל 2 קומות ללא היתר. המשיב טוען כי בשנת 2012 הגיש בקשה להיתר בנייה, אך משלא קיבל היתר, לא נעשה שימוש בבית. המשיב הגיש בשנית בקשה להיתר בשנת 2015 ונענה בשלילה בטיעון שעל כל בעלי 21 הבתים במתחם לפעול יחדיו בבקשה מאוחדת לאור המצב התכנוני המיוחד של המתחם. המשיב טוען כי טענתה של המבקשת כי הבית נבנה בניגוד לתוכנית בניין עיר קיימת לא הוכחה, ומשכך, אין ולא ניתן להוכיח שנעברה עבירת בנייה.

    

7. לעניין הוכחת הרכיב של האינטרס הציבורי, הקבוע בחוק ובפסיקה, טוענת המבקשת כי: "קיים אינטרס ציבורי מובהק בהריסת המבנה, שכן מדובר בשלד מבנה נטוש וזנוח שמייצר מפגעים חזותיים, בטיחותיים וכלכליים לעיר אור יהודה ולתושביה" (עמ' 2 לסיכומי המבקשת). בסיכומיה, אין התייחסות באשר לבתים הנוספים שבאותו מתחם, כ-21 יחידות סה"כ. המשיב טוען בעניין זה כי לא הוכחה טענת המבקשת שהנכס הינו בגדר "תקלה ציבורית". עוד טוען המשיב כי מדובר באכיפה בררנית אסורה וכי: "הבקשה הינה ניסיון בלתי ראוי ובלתי מכובד לאכיפה בררנית של ראש העיר הקודם נגד המשיב בלבד מבין כל עשרים ואחד בעלי הבתים האחרים במתחם, אשר נגדם לא ננקט שום הליך" (עמ' 6 לסיכומי המשיב).

    

8. המבקשת טוענת כי הוכיחה את היסודות הקבועים בסעיף 212(5) לחוק התכנון והבנייה. בהקשר זה, מציינת כי: "אין חולק שהנכס נבנה על ידי המשיב ללא היתר" וכן כי מדובר בבנייה שלא הושלמה ולא ניתן לחדשה. עוד ציינה כי המשיב בעצמו הצהיר שאין בכוונתו להשלים את המבנה. בנסיבות העניין, לדבריה, האינטרס הציבורי מחייב להרוס את הנכס. כדבריה: "מדובר בבניה נרחבת ללא היתר, הניצבת כמראת חטא לעיני הציבור הרחב – בריש גלי, ותוך זלזול בחוק" (סעיף 8 לסיכומים), "הנחזה לעיני כולי עלמא" ומבליט לציבור את הזלזול הבוטה בהליכי הרישוי המתיר בנייה רק לאחר קבלת היתר. לדבריה, הוכחו על ידה האלמנטים הדרושים, לרבות האינטרס הציבורי, ולפיכך יש להורות על הריסת המבנה.

    

9. המשיב טוען כי הנכס הינו חלק ממתחם בן 21 בתים אשר נותרו מהכפר הערבי אשר היה קיים במקום לפני קום המדינה ולפני הקמת הישוב אור יהודה. המשיב התגורר בבית עם אשתו ושם נולדו חמשת ילדיו. בשנת 2012 הגיש בקשה להיתר, אך משלא נענה, לא נעשה שימוש בנכס. לעמדת המשיב, המבקשת לא עמדה ועומדת ביסודות הקבועים בחוק ובפסיקה, ובכללן:

    

   • לא הוכיחה עבירה שבגינה ניתן לתן צו הריסה, לא פירטה מהי תכנית הבניין התקפה על הנכס, לא הוכיחה מהו ההיתר הניתן ולא הוכיחה את מועד ביצוע העבירה הבלתי חוקית הנטענת. מדובר במובלעת בלתי מוסדרת מבחינה קניינית ומבחינה תכנונית.

   • המבקשת לא הוכיחה את החלופה הקבועה בסעיף 212(5) לחוק ומטעם זה בלבד יש לדחות את הבקשה.

   • המבקשת לא הוכיחה את האינטרס הציבורי המצדיק מתן צו הריסה. מדובר ב- 21 בתים הנמצאים במתחם והמבקשת לא הוכיחה שהאינטרס הציבורי הינו הריסת הבית ולא השלמתו ו/או הסדרת המתחם כולו.

      

     מכל האמור לעיל מבקש המשיב לדחות את הבקשה.

      

      

      

     דיון והכרעה

      

     מסגרת נורמטיבית

      

10. סעיף 212(5) לחוק התכנון והבנייה קובע כדלקמן:

    "נעברה עבירה בבניין לפי פרק זה, ואילו הורשע עליה אדם היה בית המשפט רשאי לצוות כאמור בסעיף 205, רשאי הוא לצוות כך אף ללא הרשעה, ובלבד שחלה אחת הנסיבות האלה:

    5. מי שביצע את העבירה מת או אינו בר-עונשין מסיבות שאין בהן כדי לעשות את פעולתו החוקית".

        

11. בפסה"ד בעניין רע"פ 8025/09 מוחמד אלדבעאת נ' מדינת ישראל – עיריית ירושלים נקבע מפי כבוד השופט ג'ובראן כי: "לצורך מתן צו הריסה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, יש להצביע על קיומם של שלושה תנאים מצטברים: האחד- נעברה עבירה בבניין לפי פרק י' לחוק, ואילו הורשע עליה אדם היה בית המשפט רשאי לצוות כאמור בסעיף 205 לחוק; השני – תחולה של אחת מהחלופות שנקבעו בסעיף 212 לחוק; והשלישי – שנקבע בפסיקה, קיומו של אינטרס ציבורי ברור ומובהק, המצדיק מתן צו הריסה זה" (ראו עמ' 5 לפסה"ד מיום 26.01.2010).

     

12. בין מועד הגשת הבקשה למועד ההחלטה, נכנס לתוקפו, בחודש יולי 2017, תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה. הפסיקה שנהגה בתחום צווי הריסה ללא הרשעה קיבלה עיגון בחקיקה. תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה קובע כי החוק החדש - סעיף 239 לחוק התו"ב, אשר מחליף את סעיף 212 הקודם, לא יחול בהתקיים שני תנאים מצטברים אשר נקבעו בהוראות המעבר של תיקון 116 ואשר לא מתקיימים במקרה דנן. לפיכך לתיקון 116 אין נפקות בהליך דנא.

     

13. יש לבחון בהתאם לחוק ולהלכה שצוינה לעיל האם הוכיחה המבקשת את היסודות הדרושים לעניין מתן צו הריסה.

     

    התנאי הראשון - האם נעברה עבירה בבניין

     

14. הבסיס המשפטי לבירור שאלה זו, והגם שההליך בו מדובר איננו הליך פלילי, הוא בחינה בהתאם לרמות הנהוגות בדין הפלילי ובשים לב לסעיפים 204 ו-205 לחוק התכנון והבנייה (נוסח ישן) המפרטים כדלקמן:

    סעיף 204(ב) קובע כדלקמן:

    "(ב) המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בסטיה מהיתר או מתכנית, דינו – מאסר שנה אחת ובעבירה נמשכת קנס כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), לכל יום שבו נמשכת העבירה, לאחר שנמסרה לנאשם הודעה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו".

     

15. ההליך של הריסה ללא הרשעה אינו הליך פלילי מובהק, אולם סעיפים 204, 205 לחוק הינם בעלי בסיס פלילי. יש לבחון מהם היסודות הנדרשים להוכחה בעת הגשת כתב אישום, ובהתאם לכך לבחון האם יסודות אלה מתקיימים גם בעניינו. לעניין היסודות שיש להוכיח ראו גבריאל הלוי תורת הדיון הפלילי כרך ב' (הוצאת הקריה האקדמית אונו – פרסומי הפקולטה למשפטים: "...ההתייחסות הנדרשת הנה לזהות הנאשם הרלוונטי (השאלה "מי?"), למהות ההתרחשות העובדתית (השאלה "מה?"), למועד ההתרחשות העובדתית (השאלה "מתי?") ולמקום ההתרחשות העובדתית (השאלה "היכן?"). מיום 4.8.1978

    תיקון מס' 9

    ס"ח תשל"ח מס' 906 מיום 4.8.1978 עמ' 181 (ה"ח 1260)

    (א)המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו, דינו - קנס 2500 לירות או מאסר שנה אחת 200,000 לירות או מאסר שנתיים, ובעבירה נמשכת - קנס נוסף 500 לירות 2,000 לירות או מאסר נוסף שבעה ימים לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שקיבל הנאשם הודעה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו.

    (ב)המבצע עבודה בסטיה ניכרת מתנאי ההיתר כשביצוע העבודה טעון היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו, דינו - קנס 1500 לירות או מאסר ששה חדשים, ובעבירה נמשכת - קנס נוסף 250 לירות לכל יום שבו נמשכת העבידה לאחר שקיבל הנאשם הודעה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו.

    (ג)המבצע עבודה או משתמש במקרקעין כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו ואינו מקיים תנאי שהותנה בהיתר כאמור, דינו - קנס 750 לירות.

    (ב)המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בסטיה מהיתר או מתכנית, דינו - קנס 100,000 לירות או מאסר שנה אחת, ובעבירה נמשכת - קנס נוסף 2,000 לירות לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שנמסרה לנאשם הודעה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו.

    (ד)(ג) המשתמש בקרקע חקלאית בניגוד להוראות התוספת הראשונה, דינו - קנס 1,500 לירות או מאסר ששה חדשים 100,000 לירות או מאסר שנה אחת, ובעבירה נמשכת - קנס נוסף 250 לירות 2,000 לירות לכל יום שבו נמשכת העבודה לאחר שקיבל הנאשם הועדה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו.

    (ה)(ד) המשתמש שימוש חורג במקרקעין לאחר תום תקופת המקסימום שנקבעה בהתאם להוראות פרק ז', דינו - קנס 750 לירות או לאחר שנמסרה לו הוראה מהועדה המקומית לפי סעיף 184 ואין עוד ערר עליה, דינו - קנס 30,000 לירות.

     

    מיום 1.9.1995

    תיקון מס' 43

    ס"ח תשנ"ה מס' 1544 מיום 24.8.1995 עמ' 478 (ה"ח 2307)

    (א)המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו, דינו - קנס 200,000 לירות או מאסר שנתיים, ובעבירה נמשכת - קנס נוסף 2,000 לירות או מאסר נוסף שבעה ימים לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שקיבל הנאשם הודעה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו.

    (ב)המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בסטיה מהיתר או מתכנית, דינו - קנס 100,000 לירות או מאסר שנה אחת, ובעבירה נמשכת - קנס נוסף 2,000 לירות לכל יום שבו נמשכת העבירה מאסר שנה אחת ובעבירה נמשכת קנס כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - חוק העונשין), לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שנמסרה לנאשם הודעה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו.

    (ג)המשתמש בקרקע חקלאית בניגוד להוראות התוספת הראשונה, דינו - קנס 100,000 לירות או מאסר שנה אחת, ובעבירה נמשכת - קנס נוסף 2,000 לירות לכל יום שבו נמשכת העבודה לאחר שקיבל הנאשם הועדה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו.

    (ד)המשתמש שימוש חורג במקרקעין לאחר תום תקופת המקסימום שנקבעה בהתאם להוראות פרק ז', או לאחר שנמסרה לו הוראה מהועדה המקומית לפי סעיף 184 ואין עוד ערר עליה, דינו - קנס 30,000 לירות מאסר שנה.

     

    מיום 15.11.2004

    תיקון מס' 69

    ס"ח תשס"ד מס' 1958 מיום15.8.2004 עמ' 546 (ה"ח 51)

    (ג)המשתמש בקרקע חקלאית בניגוד להוראות התוספת הראשונה או השניה, דינו - קנס או מאסר שנה אחת, ובעבירה נמשכת - קנס נוסף לכל יום שבו נמשכת העבודה לאחר שקיבל הנאשם הועדה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו.

     

    מיום 1.1.2016

    תיקון מס' 101

    ס"ח תשע"ד מס' 2450 מיום 7.4.2014 עמ' 529 (ה"ח 793)

    הוספת סעיף קטן 204(ה)

     

    מיום 3.8.2015 עד יום 2.8.2020

    תיקון מס' 101 תיקון

    ס"ח תשע"ה מס' 2497 מיום 3.8.2015 עמ' 215 (ה"ח 938)

    (ה)מי שעשה פעולה הטעונה רישוי לפי פרק ה'3 בלא רישיון, בניגוד להוראות סעיף 158יד(א), או בעל רישיון מכון בקרה שהפר תנאי מהתנאים למתן רישיון או תנאי מתנאי הרישיון, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; ואם היתה עבירה נמשכת – קנס נוסף כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר המועד שבו נדרש על ידי שר הפנים שר האוצר להפסיק את ההפרה.

16. המבקשת הגישה חוות דעת של מומחה שניתנה ביום 23.01.2012 וסומנה כ- מש'2. המומחה הוא מר אור כוכבא מחברת "טריג מידע מרחבי בע"מ" העוסקת בפיענוח צילומי אוויר. לחוות הדעת צורפו: צילום קרקעי מינואר 2012, צילום אוויר מנובמבר 2009 וצילום אוויר מיוני 2002. מסקנת המומחה, לאחר שהשווה בין הצילומים השונים, היא כי: "המבנה עצמו והגדר נותרו ללא שינוי בחלקה הנבדקת". בנושא זה נחקר אדריכל ראובן עילם מישיבת יום 14.04.2016, הוצגו לפניו צילומי אוויר מיום 09.05.1997 וצילום אוויר מיום 11.02.2000. העד לא הצליח לזהות ולא להשוות בין הצילומים, והעיד בתשובה לשאלה האם יש הבדל בין שני הצילומים כדלקמן: "אני רואה יותר צללים, אולי יש פה יותר בניה, אינני יודע" (עמ' 11, שורות 27-25), וכן לא הצליח לזהות את הבית נשוא ההליך שלפניי. אין בפנינו כל ראיה מתי נבנה הבית, כל שידוע הוא שמשנת 2002 הבית היה קיים ולא נעשו בו שינויים.

     

17. העד העיד בקשר לאותו מתחם בו מצוי הבית נשוא ההליך, ולגביו נטען שהוא מתחם הכולל 24 יחידות. כך העיד: "עד שהופיעה בקשה לגדר, לא ידעתי על קיומו של אותו מתחם צפון-מערב אור יהודה". בעניין זה ראו תצהירו של מפקח הבנייה מסעוד פור נאמן, אשר מצהיר, בסעיף 3 לתצהיר, כדלקמן:

    "א. בתאריך 11/12/2012 במהלך ביקורת שערכתי במקרקעין מצאתי כי בנוי על המקרקעין בנה בית מגורים, בן 2 קומות בשטח של כ-333 מ"ר, המצוי בשלב השלד ואינו מאוכלס (להלן: "בית המגורים"). בניית השלד נעשתה לפני כ-10 שנים, כאשר המשיב ממשיך בבניה לסירוגין, הכל ללא היתר בניה.

    ב. הבניה הנ"ל בוצעה ללא היתר בניה כדין במקרקעין בהם לא ניתן להוציא היתר בניה".

     

18. האדריכל ראובן עילם העיד כי: "במצבה הנוכחי אי אפשר להוציא היתרי בנייה "מכוח המסמכים של התב"ע כפי שהיא" (עמ' 11, שורות 17-16 לפרוטוקול מיום 14.04.2014. כן העיד כי למתחם אין תכנון והוא בבחינת מובלעת בלתי מוסדרת. העד העיד על ההיסטוריה התכנונית של המתחם שלדבריו, כאמור, נודע לו עליו רק בעת שהוגשה הבקשה להיתר לגדר בשנת 2012. עוד העיד כי לא ניתן להוציא היתרי בנייה ושמדובר במקרה מיוחד שאין דומה לו.

     

19. מהאמור לעיל ניתן לקבוע כדלקמן:

    • אין כל הוכחה מתי נבנה המבנה, ומה הייתה, אם הייתה, התכנית הרלוונטית באותו מועד. לפיכך לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי שהמבנה נבנה שלא כדין.

    • לרשות נודע על המתחם רק בשנת 2012.

    • מדובר במתחם של 21 בתים שהנכס נשוא התביעה, הוא אחד מהם.

    • לא ניתן כיום להוציא היתרי בנייה במתחם.

       

      התנאי השני – התקיימות החלופה הרלבנטית בסעיף 212 לחוק התו"ב

       

20. המבקשת טוענת לתחולת סעיף 212(5) כצידוק למתן צו ההריסה, אשר מבטא את התנאי השני שנקבע בפסיקה, כפי שפורט לעיל. ע"פ סעיף 212(5) ניתן יהיה לקבוע שנעברה עבירה בהתקיים הנסיבה כדלקמן: "מי שביצע את העבירה מת או אינו בר-עונשין מסיבות שאין בהן כדי לעשות את פעולתו החוקית". בע"פ 874/78 סואעד נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הגליל המרכזי, פ"ד לה(1) 678, 683-684 נקבע כי: "גם מי שאין להענישו בגין החנינה או ההתיישנות בא במניין מי שאינם בני-עונשין במובן סעיף 212(5) הנ"ל". במקרה דנן, טוענת המבקשת להתיישנות, שכן בניית הבית נעשתה לפני 10 שנים לכל הפחות. בחריגות בנייה, באופיין הקלאסי, התיישנות חלה לאחר 5 שנים ואילו בעבירות רגילות לאחר 7 שנים.

     

21. כעולה מעדותו של מפענח תצלומי האוויר שצוינה לעיל, המבנה היה קיים בשנת 2002 ומאז לא בוצעו בו שינויים. לפיכך קיים יסוד ההתיישנות הקבוע בסעיף 212(5) לחוק.

     

    התנאי השלישי – קיומו של אינטרס ציבורי מובהק

     

22. בהתאם לחוק ולפסיקה יש להוכיח: "קיומו של אינטרס ציבורי ברור ומובהק, המצדיק מתן צו הריסה זה" (עניין רע"פ 8025/09).

     

23. לעניין האינטרס הציבורי נקבע בע"פ 2103/08 ג'ומעה גלאגל נ' מדינת ישראל כי: "הצדקה למתן צו לפי סעיף 212 לחוק, מחמת עניין ציבורי חשוב, נבחנת על-יסוד איזון בין שיקולים "ציבוריים", כמו מקרים שבהם הותרת המבנה הבלתי חוקי תעמוד "בניגוד זועק 'לאינטרס הציבורי שחוטא לא יצא נשכר'", או כאשר הצו מתחייב ל"מניעת 'אנדרלמוסיה' שיוצרת בנייה ללא היתר", או כאשר "תימצא הצדקה למתן הצו ב'מטרד' שיוצר המבנה". אל מול שיקולים ציבוריים אלו ייבחנו "השיקולים ה'אישיים' של המתנגד להריסה (ע"פ 3490/97 בעניין יצחק, לעיל; וכן ראו: רע"פ 3407/03 ירושלמי נ' מדינת ישראל, לא פורסם)". כן ראו רע"פ 6136/12 ימין בן זקן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 4.9.2012]: "...לדידי יש ליתן משקל נכבד גם לפגיעה באינטרס הציבורי הנובעת מעצם הותרתו על כנו של מבנה בלתי חוקי בהיקף משמעותי". עוד ראו, יעקב שקד בית משפט לעניינים מקומיים הלכה ומעשה (2016), ע' 133-130.

     

24. לא ניתן להתעלם מטענות המשיב כי מדובר באכיפה בררנית שהופעלה נגדו ולא כנגד שאר 20 הדיירים או בעלי הזכויות האחרים במתחם. לעניין אכיפה בררנית ראו בג"ץ 6396/96 זקין נ' ראש עיריית באר-שבע, פ"ד נג(3) 289, 305 (1999):"אכיפה חלקית אינה בהכרח אכיפה פסולה. כך גם אכיפה מדגמית, שהרי המדינה אינה יכולה להקצות אלא משאבים מוגבלים לאכיפת החוק... אולם, אפשר שאכיפה חלקית תהיה אכיפה בררנית ובשל כך גם תהיה אכיפה פסולה. מהי אכיפה כזאת? ...ללא יומרה להציע הגדרה ממצה, אפשר לומר, לצורך עתירה זאת, כי אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני-אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא".

     

25. מדובר במתחם שראשיתו בכפר ערבי ששכן במקום לפני עשרות רבות של שנים. במהלך השנים ובשלבים שונים נכנסו דיירים למקום. כיום במתחם ישנם 21 מבנים ובכללם המבנה של המשיב. האדריכל העיד כי על פי התוכניות הקיימות לא ניתן לבנות במקום. בפועל, הוועדה מבקשת להרוס מבלי שניתן, כך לעמדת אנשי הועדה המקומית, לבנות כל בניה שהיא. בדיון הועלתה האפשרות , ראה עדות האדריכל ,כי יתכנו גם פתרונות חלופיים להסדר המתחם, ובכללן שיתוף פעולה בין בעלי הזכויות במתחם למציאת פתרון תכנוני בין במקום עצמו ובין בדרך אחרת.

     

    לצד האינטרס הציבורי להרוס המבנה שתיאורו פורט בהרחבה על ידי ב"כ הוועדה, יש לקחת בחשבון גם "שיקולים אישיים" של המתנגד להריסה ובכללם: זכויות אובליגטוריות ו/או קנייניות של בעלי הזכויות במקום; העובדה שלא הוכח כי המבקש פעל בניגוד לחוק; פניותיו של המשיב לרשויות להסדיר הזכויות במקום. בנוסף, יש לקחת בחשבון היקף התופעה, 21 יחידות, ואת העובדה שההליך מתנהל רק כנגד המשיב באופן הנחזה להיות כאכיפה בררנית.

     

26. כן יש לבחון, מאחר שמדובר בצעד דרסטי של הריסה,לגביו נציגי הוועדה ציינו שאין אפשרות לקבל היתרי בניה, וע"פ עיקרון המידתיות, האם ניתן למצוא סעד קיצוני פחות, כגון הסדרה של כלל המתחם, בדרך תכנונית זו או אחרת. המבקשת לא הוכיחה כי בנסיבות העניין התקיימו יסודותיו של סעיף 212 לחוק (נוסח קודם) וכי קיים אינטרס ציבורי מובהק להרוס את ביתו של המבקש, שהוא, כאמור, חלק ממתחם של כ- 21 מבנים.

     

27. בשים לאמור לעיל, דוחה הבקשה ללא צו להוצאות.

     

     

    זכות ערעור כדין.

     

     

     

     

    ניתן היום, כ"ח תמוז תשע"ח, 11 יולי 2018, בהעדר הצדדים.