זוכה מתקיפה חמורה של זוגתו לשעבר

הנאשם טען כי המתלוננת מנסה "לזכות בנקודות" בהליך המשמורת על בנם התינוק, המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה. השופטת לא קבעה מסמרות בנוגע לטענה זו, אך הצביעה על סתירות שפגעו באמינותה של המתלוננת.

בית משפט השלום ברחובות זיכה לאחרונה גבר שהואשם בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבת זוג, בכך שהיכה את בת זוגו לשעבר לעיני בנם. השופטת אושרית הובר-היימן הגיעה למסקנה שהמדינה לא הוכיחה את אשמתו של האיש ברמה הנדרשת בפלילים.

המקרה התרחש בינואר 2016, כאשר לאחר ויכוח טלפוני על הסדרי הראייה, הנאשם הגיע אל מחוץ לביתה של זוגתו לשעבר (המתלוננת), ולקח את בנו ברכבו.

מה שקרה עד שהוא נסע היה שנוי במחלוקת חריפה. המדינה טענה בכתב האישום שהמתלוננת יצאה עם הבן – תינוק שגילו המדויק לא צוין בהכרעת הדין – על היד, ובידה השנייה יומן. על פי כתב האישום הנאשם העיף לה את היומן מהיד, איים עליה כי "יעשה סוף למשחקים שלה", לקח את התינוק ושם אותו במושב הרכב. אחר כך, לגרסת המדינה, המתלוננת ניסתה להרגיע את התינוק, ואז דחף אותה הנאשם בצווארה לאחור, ולאחר מכן היא נפלה על הרכב ונפגעה בראשה. אחר כך הוא נסע מהמקום.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם, כך נטען, נגרמו למתלוננת שריטות וחבלות ביד שמאל ובצוואר.

מנגד, הנאשם טען כי לקח את הילד מבלי לגעת במתלוננת, תוך שהוא שומר על איפוק ומתחנן אליה להפסיק לעשות סצנות.

טענתו הייתה כי על רקע סכסוכי משמורת על בנם, המתלוננת מבקשת להכפיש את שמו ובכך "לזכות בנקודות" בהליך המתנהל ביניהם בבית המשפט למשפחה.

"הגזמות והפרזות"

השופטת הובר-היימן ניתחה לעומק את גרסאות הצדדים הן במשטרה והן בבית המשפט, יחד עם יתר הראיות, בניסיון להתחקות אחר מה שקרה באותו בוקר.

בסופו של דבר, השופטת הגיעה למסקנה כי ישנן סתירות משמעותיות בגרסתה של המתלוננת בשלבים השונים של החקירה והמשפט. כך למשל, השופטת הצביעה (בין היתר) על כך שבעוד שבשיחת טלפון עם מוקד 100 היא טענה שנפלה מכיוון שהנאשם לחץ על הגז עם הדלת פתוחה, בדוח הפעולה של המשטרה כתבה השוטרת שהמתלוננת טעונת כי הנאשם דחף אותה לכיוון הרכב.

כמו כן, בבית המשפט המתלוננת טענה שהנאשם היה תחת השפעה של חומר כלשהו – דבר שלא יוחס לו בכתב האישום וממילא לא נתמך בראיות. "טענותיה אלו של המתלוננת, פוגעות בעיני במהימנותה, שכן נראה שזו מבקשת לסבכו, באמצעות הגזמות והפרזות, שאין להן כל קשר לאירוע ומעולם לא טענה להן, קודם לכן".

השופטת הוסיפה כי בדו"ח פראמדיק מד"א שהגיע למקום לא צוין כי היו חבלות או שריטות בצווארה או בפניה.

כמו כן, המתלוננת הזכירה חברה שאותה פגשה דקות לאחר האירוע ואף הייתה שותפה לצילומים שהוגשו לבית המשפט, אולם אותה חברה לא זומנה לעדות. "המאשימה לא מסרה כל הסבר מדוע לא זומנה העדה להעיד בבית המשפט, ולכן עובדה זו נזקפת לחובתה", כתבה השופטת.

בדברי הסיכום שלה, השופטת – שאמנם הצביעה גם על סתירות ואי דיוקים בגרסת הנאשם – ציינה כי ככל הנראה התרחשה בין הצדדים סיטואציה קשה של מאבק על הילד שכללה "מהלומות מילוליות הדדיות, הרמת קול והתגוששות משותפת בפתח הרכב".

ואולם, הדברים שיוחסו לנאשם לא הוכחו מעבר לכל ספק סביר. לכן, התוצאה הייתה זיכוי.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בהכרעת הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין