הפיצוי ישולם על ידי מספר גורמים, אולם מרבית האחריות הוטלה על מעסיקו של העובד, עליו כתב השופט כי "יצר את המפגע והיה אדיש לתוצאותיו".
סגן נשיאת בית משפט השלום בבאר-שבע, השופט יורם ברוזה, קיבל את תביעתו של פועל בניין כבן 53 שנפגע בתאונת עבודה בשנת 2013, ופסק לזכותו כ-1.5 מיליון שקל פיצויים. מרבית הפיצוי הוטלה על החברה המעסיקה, שמנהלה "יצר את המפגע והיה אדיש לתוצאותיו. הרצון לחסוך עלויות יצר מפגע מסוכן זה".
התאונה אירעה באזור נתיבות, באתר להקמת פארק תעשיות בדרום הארץ. התובע צעד בשטח בו עבדו טרקטורים ונפל לבור ביוב מכוסה בעפר. ידו נשברה ונותרו לו 19% נכות קבועה בשל מגבלות תנועה ביד ובכתף.
התובע, שיוצג על ידי עוה"ד מרדכי ואבי רסיוק, הגיש תביעה לפיצויים נגד המעסיקה (חברת "טרבלסי שווק") וכן נגד חברת "נ.ע.מ. - פארק תעשיות", המנהלת את האתר מטעם המדינה.
המעסיקה, אותה ייצג עו"ד אורן גרבר, טענה בין היתר כי התאונה אירעה בשטח הציבורי באחריות "פארק", ולא היה באפשרותה לדעת על קיומו של מפגע. כמו כן נטען כי לתובע ישנה אשמה בתאונה.
"פארק", שיוצגה על יעי עו"ד אמיר רחמני, הכחישה את התרחשות התאונה, וכן טענה כי ככל שקיימת אחריות כלשהי, הרי שהיא נופלת על כתפי המעסיקה.
בנוסף, "פארק" הגישה הודעת צד שלישי נגד חברת "יורם גדיש" – אשר שימשה כחברה מנהלת מטעם משרד הכלכלה – בטענה שהיא הייתה אחראית על פיתוח הפארק בכלל ועל חפירת שוחות הביוב.
גדיש טענה ששימשה כחברה מנהלת בלבד ותפקידה היה פרסום מכרז לביצוע עבודות תשתית תת קרקעיות.
גדיש אף הגישה הודעה לצד רביעי נגד "אלעוברה" – חברה קבלנית שלפי הטענה ביצעה באותה עת בניית תשתיות באתר, וכנגד חברת "וקסמן-גוברין", שפיקחה על עבודות התשתית באתר.
אלעוברה לא התייצבה לדיון וניתן נגדה פסק דין. וקסמן-גוברין טענה שהפיקוח מטעמה היה פיקוח הנדסי ולא פיקוח בטיחותי.
"היום עושים דרמה"
לאחר ששמע את העדויות ועיין בתמונות שצירף התובע, השופט ברוזה קיבל את גרסתו, שלפיה על בור הביוב כיסתה ערימת עפר, כך שהוא נפל ל"מלכודת מוסווית".
את עיקר האחריות (70%), הטיל השופט על מנהלה של "טרבלסי" המעסיקה, שהודה כי ניהל את האתר ללא מנהל עבודה, כיוון שביקש לחסוך כסף. קבלן משנה מטעמו יצר מפגע והוא התעלם ממנו.
בהקשר זה השופט הפנה לעדותו של המנהל, שאמר "הרבה כאלה נפלו, קמו, ניערו אבק והמשיכו ללכת. היום עושים דרמה", ואף לא זכר אם ננקטו אמצעי זהירות.
30% מן האחריות הטיל השופט על "פארק תעשיות", בהיותה הגוף המנהל שהיה אחראי לתיאומים וצריך היה להתריע ולפעול נגד המפגע שהיה בשטח, גם אם לא ברור בדיוק מי גרם לו.
עם זאת, השופט סבר כי מסכום הפיצוי יש להפחית 10% בגין "אשם תורם" מצד התובע, על כך שלמרות היותו בעל ניסיון לא שם לב למפגע.
אלא שהנתבעות לא יישאו לבד באחריות, שכן השופט שוכנע כי גם וקסמן-גוברין ו"אלעוברה" נושאות באחריות מסוימים מחלקה של פארק (כמפורט בפסק הדין).
בהמשך ניתח השופט את נזקי התובע – שכללו כאב וסבל, הפסדי שכר, ועוד – אותם העריך השופט בכ-1.7 מיליון שקל, מהם ניכה תגמולי ביטוח לאומי בסך כ-311,000 שקל.
התוצאה היתה כי הנתבעים חויבו לשלם לתובע כ-1.2 מיליון שקל, בהתאם לאחריות שנקבעה, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מסכום הפיצוי – כ-300,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד מרדכי רסיוק, עו"ד אבי רסיוק
- ב"כ הנתבעים 1-2: עו"ד אורן גרבר
- ב"כ הנתבעת 3: עו"ד אמיר רחמני
- ב"כ צד ג' 1: עו"ד נועם יבלון
- ב"כ צד ד' 2: עו"ד אורון מייל
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין