המאבק בין הזוג הפרוד נסב על אופן חלוקת הרכוש: האישה ביקשה לקבל יותר מחצי משום שהיא מרוויחה פחות. הבעל ביקש לקבל יותר מחצי משום שלאישה יש דירה שאין לו בה זכויות. הסכסוך, שהגיע למחוזי, הסתיים בשוויון.
השופטת אספרנצה אלון מבית המשפט המחוזי בחיפה קבעה באחרונה כי מצבם הכלכלי של בני הזוג לא מצדיק חלוקה חריגה. אמנם לאישה יש דירה ששווה מיליונים, אבל מצד שני, הבעל מרוויח הרבה יותר ממנה.
רוצה חלוקת רכוש הגיונית?
עורך דין משפחה
17 שנים לאחר שנישאו פרץ בין בני הזוג סכסוך והם נפרדו. במאי 2011 הגישה האישה מספר תביעות לבית המשפט לענייני משפחה בחדרה, בהן תביעה רכושית בה ביקשה, בין היתר, להפעיל את סעיף 8 לחוק יחסי ממון שמאפשר לחלק רכוש שלא שווה בשווה.
האישה ביקשה לחלק את הרכוש לפי יחס אחר – שנוטה לטובתה – משום שלטענתה בעלה טיפח במהלך הנישואין קריירה מצליחה, בעוד שהיא ויתרה על שאיפותיה והשקיעה את כל כולה בבית ובמשפחה.
הבעל ביקש לדחות את הטענות הללו. הוא טען כי לאישה דירה ששווה כ-3.5 מיליון שקל, ובהתחשב בכך, אז צריך דווקא לערוך איזון הפוך ממה שהיא ביקשה ולפסוק שכל הזכויות שצבר לאורך השנים מעבודתו – קרן פנסיה, קופות גמל וכו' – יישארו בידיו מבלי שיצטרך לחלוק בהן.
ואולם, בית המשפט דחה את שני הצדדים, לאחר שקבע כי אין ביניהם פערים כלכליים משמעותיים המצדיקים לסטות מכלל החלוקה השווה. בסופו של דבר נפסק שהבעל יעביר 116,735 שקל לאשתו, לצורך איזון הכספים הנזילים, ויתר הזכויות (פנסיה וכו') יחולקו ביניהם ברגע שייפרעו.
הבעל, שלטענתו נותר ללא רכוש, ערער לבית המשפט המחוזי בחיפה. לטענתו, בית המשפט בכלל לא התייחס לטענותיו על העיוות הכלכלי שיצר איזון המשאבים, כשאשתו יצאה עם רכוש בשווי של 4.4 מיליון שקל והוא נשאר רק עם 90,000 שקל ביד.
האישה ביקשה לדחות את הערעור. ראשית, משום שלטענתה הבעל לא רשאי לדרוש חלוקה לא שוויונית אם לא הגיש תביעת רכוש בעצמו ושילם עבורה אגרה. שנית, משום שבית המשפט הסביר בדקדקנות מדוע לא פסק לאף אחד מהם נתח גדול יותר. בתוך כך הזכירה האישה כי בעלה מרוויח פי ארבע ממנה.
חריג ולא כלל
השופטת אספרנצה אלון דחתה תחילה את טענתה הראשונה של האישה. עצם העובדה שהאישה היא זו שהגישה את התביעה אינה מונעת מבעלה לטעון במסגרת הגנתו לחלוקה לא שוויונית, כפי שאכן עשה.
בנוסף, ציינה השופטת כי לנוכח הייחודיות של הסכסוכים המשפחתיים, לבית המשפט למשפחה מוקנה בחוק שיקול דעת רחב, והאישה לא יכולה להגביל אותו רק לתוצאה שמוצאת חן בעיניה.
לגופו של עניין, השופטת דחתה את הערעור של הבעל, וקבעה שלא מצאה סיבה לשנות את חלוקת הרכוש, גם אם ייתכן שבהיסח הדעת בית המשפט לא התייחס לכל טענותיו.
איזון לא שוויוני, היא הסבירה, הוא החריג ולא הכלל. הבעל ויתר על דירת האישה עוד מזמן, כשחתמו שנה אחרי הנישואים על הסכם ממון שהחריג אותה מהרכוש המשותף, כך שזהו רכושה הפרטי ואין להכליל אותו בהתחשבנות ביניהם.
בכל מקרה, גם כשמביטים על מצבם הכלכלי של בני הזוג אין הצדקה לחרוג מהכלל לטובת המערער – שמרוויח הרבה יותר מהאישה. השופטים יעל וילנר וסארי ג'יוסי הסכימו עם מסקנה זו והערעור נדחה כאמור. לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ המערער: עו"ד דין עדני
- ב"כ המשיבה: עו"ד גב' עדינה סילס-גרוסי
* עורכת דין ציפי פיק עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין