ערעור על פס"ד המאזן משאבים בין הצדדים בחלקים שווים

השופטת אספרנצה אלון:

ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת הדס גולדקורן) בתמ"ש 25687-05-11 (להלן: "בימ"ש קמא") מיום 24.3.15, במסגרתו הורה בימ"ש קמא כי יאוזנו המשאבים בין הצדדים, בחלקים שווים (סעיף 15 לפסק הדין).

רקע ותמצית ההליכים בבית משפט קמא

1. הצדדים, למען הנוחות ייקרא המערער גם "הבעל" והמשיבה תיקרא "האישה", הינם בני זוג אשר נישאו זה לזו כדמו"י בשנת 1994. כשנה לאחר נישואיהם, חתמו הצדדים על הסכם ממון במסגרתו הוסכם כי שני נכסים – הנכס א' והדירה ב-ב' – יהיו קניינה הבלעדי של האישה ולא יאוזנו במקרה של פקיעת הנישואין. הסכם הממון אושר לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") בביהמ"ש המחוזי.

במהלך הנישואין נולדות לבני הזוג שתי בנות משותפות ובחלוף כ- 17 שנות נישואין, במאי 2011 פורץ סכסוך ביניהם. לבית משפט קמא מגישה האישה מספר תביעות כנגד הבעל, וביניהן גם תביעה רכושית. טענות האישה, שלהן זיקה לערעור, הן שתיים: האחת, כי הבית ב-א', ששימש למגורי המשפחה, הינו קניינה הבלעדי ואין לכלול אותו באיזון המשאבים, כפי שהוסכם בהסכם הממון; הטענה השנייה, היא כי יש להפעיל את סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון ולהורות כי איזון הזכויות לא יהיה בחלקים שווים, אלא לפי יחס אחר. לטענתה, הבעל הינו מהנדס חשמל  אשר במהלך שנות הנישואין, טיפח קריירה מקצועית, בעוד היא ויתרה על קריירה כמעצבת והשקיעה את כול כולה בגידול הקטינות והמשפחה, ונותרה עם משכורת וזכויות סוציאליות מינימאליות. משכך, יש להורות על איזון זכויות בחלקים לא שוויוניים (סעיפים 54 - 49 לכתב התביעה).

2. בכתב הגנתו, טען הבעל כי יש לדחות את דרישות האישה; ביחס לטענה כי יש להחריג את הבית ב-א' מהרכוש המשותף, טען כי הצדדים ביטלו את הסכם הממון בהתנהגותם, עת השביחוהו ממקורותיהם, במהלך הנישואין. ביחס לאיזון הזכויות טען כי ככל שייקבע שהבית, ששוויו כ- 3.5 מיליון ש"ח שייך לאישה בלבד, כי אז יש  להורות כי שאר הזכויות שצבר במהלך הנישואין יוותרו בידיו. לטענתו, יש לעשות שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, בצורה הפוכה, היינו, איזון משאבים ראוי וצודק יביא לכך שכל שאר הזכויות יישארו בידי הבעל (סעיף 13 לכתב ההגנה).

3. בית משפט קמא מינה את מר דן שפרינצק כמומחה מטעם בית המשפט, אשר ישום ויעריך את שווי הזכויות. בחוות דעת המומחה מיום 7/11/2013, נקבעו שתי אפשרויות לחישוב: אפשרות א' – איזון זכויות בגין כל הנכסים למועד עריכת חוות הדעת (היוון), לפיה על הבעל להעביר לאישה סך של 199,000 ₪ נכון ליום מועד חוות הדעת; אפשרות ב' – איזון הכספים הנזילים בלבד ואיזון כל זכות במועד הבשלתה. על פי אפשרות ב', על הבעל להעביר לידי האישה סך של 116,735 ₪.

פסק דינו של בימ"ש קמא

4. ביום 24/3/2015 נתן בימ"ש קמא את פסק דינו, במסגרתו בחן את טענות הצדדים, קבע כי בית המגורים, הנו קניינה הבלעדי של האישה ושוויו לא יאוזן בין הצדדים, קבע כי המועד הקובע יוותר בעינו בהתאם להחלטת ביניים, ודחה את טענות האישה ביחס ל- 6 סעדים שביקשה לחייב בהם את הבעל - מוניטין, דמי שימוש בבית, נזקים לבית, תקבולי הוצאה לפועל, יתרת החובה בחשבון הבנק המשותף והשבת המטלטלין.

ביחס לאיזון הזכויות, קבע בימ"ש קמא בסעיף 15 לפסק דינו כדלקמן:

"הפעלת סעיף 8 לחוק