העירייה ביטלה רישיון עסק של מוסך מבלי להתריע או לקיים שימוע תקין. בעלי המוסך, שההחלטה הכתה בהם כרעם ביום בהיר, עתרו לבית המשפט בבקשה לבטל את ההחלטה. העתירה התקבלה והעירייה חויבה בהוצאות משפט בסך 50,000 שקלים.
בשנת 1978 קיבל מוסך רישיון עסק לצמיתות מעיריית בני ברק. חלפו עברו שנים, ובסוף שנת 2013 קיבלו בעלי המוסך זימון לקוני לשימוע במחלקת רישוי עסקים, שבו לא טרחה העירייה להסביר במה מדובר. כך מצאו את עצמם בעלי המוסך מוזמנים להליך שימוע בלי לדעת את הסיבה, ומבלי שניתנה להם אפשרות להיערך לקראת הטענות שהם היו צפויים לשמוע.
לייעוץ בעניינים מנהליים:
פנה לעו"ד משפט מנהלי
כשהגיעו למשרדי העירייה נמסרה להם החלטה לביטול רישיון העסק שלהם בשל חריגות בנייה מ-1975. בעלי המוסך, שההחלטה הכתה בהם כרעם ביום בהיר, עתרו לבית משפט לעניינים מנהליים במחוז תל-אביב בבקשה לבטל את החלטת העירייה ולהחזיר להם את הרישיון.
מבחינה עובדתית לא הייתה מחלוקת של ממש בין הצדדים. הסתבר ששלוש שנים לפני הענקת הרישיון, ניתן גזר דין להריסת סככות בשטח של 65 מטר. העירייה העלתה מתהום הנשייה החלטה מ-1975, והסתמכה עליה כנימוק לשלילת הרישיון. לטענתה, הרישיון שניתן ב-1978 הותנה בהריסת הבנייה הבלתי חוקית מ-1975.
עוד טענה העירייה כי המוסך התנהל באזור מרוחק ששימש לתעשייה בלבד, ולא מצאה לנכון לבקר במקום, על מנת לוודא שהבנייה הבלתי חוקית אכן נהרסה כנדרש.
העירייה ציינה כי בשנת 2013 ביקר באזור לראשונה מפקח בנייה מטעמה וכתב דוח המציין כי מדובר בסככות שנבנו ללא היתר (עובדה שאין בה חידוש).
התנהלות פסולה ותמוהה
השופטת ד"ר דפנה אבניאלי קיבלה את העתירה תוך שהיא מעבירה ביקורת חריפה על התנהלות העירייה.
השופטת הדגישה כי במשך עשרות שנים לא פנתה העירייה אל העותרים בעניין חריגות הבנייה, וגם כאשר בשנת 2002 נכנסה לתוקף תכנית בנין עיר חדשה, לא נעשה דבר ולא נשלחה כל הודעה לעותרים כי העירייה רואה מכשול כלשהו בעובדה שגזר הדין משנת 1975 לא בוצע.
השופטת פירטה כי אותו מחדל אירע גם לאחר דו"ח המפקח משנת 2013 – שום התראה או אזהרה לא נשלחה לעותרים כי עליהם להיערך לדיון בנוגע לבנייה הבלתי חוקית משנת 1975.
גם בזימון שנשלח לעותרים להליך שימוע, הבהירה השופטת, לא נאמר דבר וחצי דבר על הסיבה להזמנתם, וציינה כי זימון לקוני ו"אילם", מעורר חשד כי העירייה לא ציינה את הסיבה לשימוע באופן מכוון. אם לא די בכך, המשיכה השופטת, השימוע לא היה "שימוע", שכן לא ניתן לעותרים שום פתחון פה.
השופטת קבעה כי חריגות בנייה לא מהוות סיבה מספקת לשלילת רישיון עסק שניתן לצמיתות, והדברים נכונים ביתר שאת כשההחלטה התקבלה בחדרי חדרים, ומבלי לקיים דיון של ממש שבו יוצגו הסיבות לביטול הרישיון ותינתן לבעלי העסק הזכות להיות מיוצגים על ידי עורך דין.
לסיכום ציינה השופטת כי כל ניסיון לרדת לפשר התנהגותה של עיריית בני ברק לא צלח, וקבעה כי: "אם יש מקרה המצביע על פגיעה בסדרי מינהל תקין, פגיעה בזכות הטיעון ופגיעה בעקרונות הצדק הטבעי – זה המקרה."
בית המשפט קיבל את העתירה והורה על ביטול ההחלטה לשלול את רישיון העסק של העותרים.
העירייה חויבה לשלם הוצאות משפט ושכ"ט בסך 50,000 ₪.
חובתה של רשות שלטונית להבטיח התנהגות הוגנת כלפי תושביה. זכות הטיעון של התושב מחייבת את הרשות בכל עת להעניק לו הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו בטרם קבלת החלטה בעניינו. במסגרת זו על הרשות לקיים שימוע בלב פתוח ובנפש חפצה.
* עו"ד משה ימין עוסק במשפט מנהלי ודיני חוזים.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין