ביהמ״ש לילדים שנושלו מצוואת אביהם: ״לא באמת ציפיתם לירושה״

האב המנוח הוריש את כל רכושו לבנו מנישואיו השניים. התנגדות הילדים מהנישואים הראשונים נדחתה בין היתר לאחר שהראיות הצביעו על מערכת יחסים עכורה בינם לבין האב

השופטת אלה מירז דחתה לאחרונה התנגדות לקיום צוואה של אדם שנפטר ב-2016. המנוח הותיר את רכושו לבנו הקטין מנישואיו השניים. ששת הילדים מהנישואים הראשונים התנגדו וטענו כי הוא לא היה כשיר וכי האלמנה הפעילה השפעה בלתי הוגנת. השופטת לא מצאה בסיס לטענות ומתחה ביקורת על המתנגדים ״בחירתו של המנוח להדירם מעזבונו לא נחתה על המתנגדים כרעם ביום בהיר״, כתבה.

האב נפטר ב-2016. הוא הותיר צוואה שנערכה כשנה ושלושה חודשים לפני מותו שלפיה בנו מנישואיו השניים (שעדיין קטין) הוא היורש היחיד. הצוואה נערכה בפני נוטריון ונקבע בה כי ארבע חלקות המקרקעין המצויות בבעלות האב וכן כל הכספים והחסכונות יועברו לבן. 

המתנגדים טענו בין היתר כי במועד עריכת הצוואה המנוח סבל מבעיות רפואיות קשות, ומצבו הנפשי לא אפשר לו להבין את טיבה של הצוואה ומשמעותה. לטענתם, באותה עת טופל המנוח בטיפולי דיאליזה 3 פעמים בשבוע. הם הוסיפו כי היה על הנוטריון לדרוש מהמנוח להציג תעודה רפואית ומשלא עשה כן ונוכח מצבו הרפואי של המנוח, הרי שהצוואה בטלה.

עוד לדבריהם, על המנוח הופעלה השפעה שלילית מצד אשתו, שאף הכתיבה לו ולעורך הדין את תוכן הצוואה.

אלמנתו של המנוח, שהגישה את בקשת קיום הצוואה בשם בנה, כפרה בטענות. היא תיארה יחסים עכורים בין המנוח לבין הגרושה וילדיו מנישואיו הראשונים. היא ציינה שהמנוח אף עתר לסילוק יד של ילדיו מחלקות שבבעלותו בהליך שהתנהל מספר שנים לפני מותו. 

האלמנה כפרה בטענות למעורבות מצידה בעריכת הצוואה.

מתח רב

סגנית נשיאת בית המשפט למשפחה בחיפה, השופטת אלה מירז, ציינה כי על אף הצהרות המתנגדים כי בידיהם 1,000 מסמכים רפואיים הם הגישו חומר דל המתרכז בבדיקה שנערכה למנוח במכון הרפואי לבטיחות בדרכים. המתנגדים הסתמכו על המלצת המכון שלא לחדש את רישיון הנהיגה של המנוח בשל ״ליקוי קוגניטיבי״.

השופטת קבעה שאין במסמך משום ראיה למצבו הקוגניטיבי של המנוח במועד עריכת הצוואה והוא לא מלמד שלמנוח לא היה כושר שכלי להבין את טיבה של הצוואה.  

היא ציינה שהבדיקה נערכה כחודשיים וחצי לאחר מועד עריכת הצוואה ולא מוזכר בטופס כל ממצא פסיכיאטרי או נוירולוגי שמצוי בבסיס הדרישה לבדיקה.

זאת ועוד, המנוח היה אדם צעיר יחסית, בן 62 בלבד במועד הבדיקה. השופטת כתבה כי קשה לומר שגיל זה מאופיין, בין היתר, בהתדרדרות קוגניטיבית משמעותית שיש בה לשלול את כושרו של אדם להבין את טיבו של מעשה עשיית צוואה. 

עוד כתבה השופטת כי היא מקבלת את מסקנות מומחה שמונה מטעם בית המשפט שקבע כי המנוח לא סבל ממצב פסיכוטי אקוטי או התדרדרות קוגניטיבית חמורה ולא ניתן לקבוע כי הוא לא היה כשיר קוגניטיבית או נפשית להבין ולחתום על הצוואה.

במקביל נדחתה הטענה להשפעה בלתי הוגנת או מעורבות כלשהי מצד האלמנה. 

השופטת סיכמה כי מהנסיבות עלה שהוראות הצוואה לא נפלו על המתנגדים כרעם ביום בהיר. בין המנוח לילדיו היה מתח רב שהוביל לסכסוך מר. ״הוראות הצוואה והדרת המתנגדים מהעיזבון אינה תלושה מהמציאות ובית המשפט לא שוכנע שהייתה בליבם של המתנגדים ציפייה ממשית או מציאותית שהאב המנוח יקנה להם חלק מעיזבונו״.

המתנגדים חויבו בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 20,000 שקל.

• ב״כ המבקש: עו"ד מאדי הייב ועו״ד ויסאם יוסף
• ב״כ המתנגדים: עו"ד יואב סתיו

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין