מנהל מחלקה בבית חולים ישלם 250,000 ש' למזכירה שלו אחרי שנים של אמירות מיניות ובדיחות גסות. הרכב בראשות נשיאת ביה"ד קבע כי התבטאויותיו פגעו בכבודה "כאדם, כאשה וכעובדת", ומצדיקות פיצוי משמעותי.
בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעורו של מנהל מחלקה בבית חולים, שחויב בפיצויים גבוהים על הטרדה מינית של מזכירתו לשעבר. הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, סגן הנשיאה אילן איטח, והשופטת לאה גליקסמן קבעו כי התנהלותו הייתה מטרידה ופוגענית במשך שנים.
לאורך כשבע שנים שבהן היתה מזכירתו הרפואית (עד 2008), שיתף אותה המערער בפרטים מיניים מחייו האישיים, למשל לגבי יחסי המין שלו עם אשתו ועם נשים אחרות. הוא גם נהג לספר בדיחות גסות ואף חשף אותה לתמונות וסרטונים מיניים במחשב שלו. בכל האינטראקציות האלה היא היתה רחוקה מלשתף פעולה.
באחת הפעמים קרא לה למשרדו, הראה לה תמונה של קוף על צג המחשב ואמר "נכון שאת יפה? מה את אומרת?"
בעקבות כל אלה המזכירה הגישה תלונה לנציבות שירות המדינה. לאחר חקירה והליך משמעתי, במסגרת הסדר טיעון הוא הודה והורשע בהתנהגות בלתי הולמת. נגזרו עליו, בין השאר, נזיפה חמורה והעברה מתפקידו.
בשנת 2009 ועדה רפואית של משרד הבריאות קבעה כי מצבה של המזכירה אינו מאפשר לה להמשיך לעבוד בשירות המדינה. היא פרשה לגמלאות עם גמלת נכות בהתאם לאחוזי נכות שנקבעו לה.
בשנת 2016 בית הדין האזורי בבאר-שבע קיבל את תביעתה של המזכירה, והורה לו לשלם לה פיצויים בסך 250,000 שקל בגין הטרדה מינית. בית הדין אף חייב את המדינה – בעלת בית החולים – לשלם לה פיצויים בסך 100,000 שקל, בגין הפרת חובתה כמעסיקה למנוע הטרדות מיניות בין כתלי בית החולים ובשל טיפול לקוי בתלונתה.
על פסק דין זה ערערו גם מנהל המחלקה לשעבר וגם המדינה. בין היתר, המערער טען כי התבטאויותיו לא התייחסו ספציפית למזכירה, לא ביזו ולא השפילו אותה.
היתה "קהל שבוי"
"הערות, מחמאות, בדיחות גסות, סקסיסטיות או שוביניסטיות אשר יוצרות אווירה לא נעימה במקום העבודה יכולות להיחשב להטרדה מינית", הבהירה הנשיאה וירט-ליבנה, והוסיפה כי מעסיקים מחויבים לדאוג לסביבה נקייה מהטרדות מיניות.
כמו כן, השופטת קבעה כי גם אמירות שנוגעות למיניות של אחרים, יכולות להוות הטרדה מינית. לטעמה, את הביטוי "מופנות לאדם" (שבחוק למניעת הטרדה מינית) יש לפרש באופן מרחיב, כך שהוא כולל ניסיונות למשוך את תשומת לבה של המשיבה, גם אם לא עסקו בה ישירות.
בהמשך נדחתה טענת המערער שלפיה הדברים נאמרו בהומור או כחלק מ"יחסי חברות" ולא במסגרת "יחסי מרות". השופטת הזכירה שלא היתה כל הדדיות בדברים, ולמעשה המשיבה – שהביעה את סלידתה מדבריו – היתה "קהל שבוי" שלו.
כמו כן, השופטת קבעה כי "אירוע הקוף" הוא התבטאות מבזה ומשפילה ביחס למיניותה של המשיבה עצמה.
בסיכומו של דבר השופטים ציינו כי "התבטאויותיו הרבות של המערער אשר נפרשו על פני שנות עבודה רבות הטרידו את המשיבה ופגעו בכבודה כאדם, כאשה וכעובדת ולכן מצדיקות חיוב בפיצוי משמעותי".
בנוסף, המערער חויב לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל.
בנוגע לערעורה של המדינה, השופטת הדגישה שבתחילת הדרך מנהל בית החולים לא טיפל באופן מהיר ויעיל מספיק בתלונותיה של המזכירה. עם זאת, ערעורה של המדינה התקבל חלקית, כך שהשופטים החליטו להפחית את הפיצוי שהוטל עליה – מ-100,000 ל-30,000 שקל – וזאת מאחר שחלק מהאירועים שבתביעה התיישנו.
- ב"כ המערער: עו"ד ערן קייזמן
- ב"כ המערערת 2 (המדינה): עו"ד איתמר הר רבן
- ב"כ המשיבה: עו"ד לימור עמית פנקר
עו"ד יעל פורת קוצר
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין