אלמוני ואח' נ' פלונית

הנשיאה ורדה וירט-ליבנה

1. לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט משה טוינה ונציגי הציבור גב' רות סנקר ומר ישראל חולתי; ס"ע (ב"ש) 23062-02-11 מיום 28.3.2016) אשר קיבל את תביעתה של המשיבה, וקבע כי המערער 1, שהיה ממונה עליה בעבודתה (להלן: המערער) בבית החולים שבבעלות המערערת 2 (להלן: המדינה) הטריד אותה מינית ולכן חייב אותו לשלם לה פיצוי בסך 250,000 ₪. בית הדין מצא שהמדינה הפרה את חובותיה כמעסיקה לפי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להלן: החוק או החוק למניעת הטרדה מינית), וחייב אותה לשלם למשיבה פיצוי בסך 100,000 ₪.

הערעורים שלפנינו מחייבים לקיים דיון ראשון מסוגו בפסיקת בית דין זה במהותן ובפרשנותן של חלק מעילות ההטרדה המינית המצוינות בסעיף 3 לחוק למניעת הטרדה מינית. בכלל זה נדרשים אנו לדון בשאלה אם ההטרדה המינית שנאסרה בסעיף 3 לחוק פרושה גם על התבטאויות שאינן מתייחסות במישרין למיניותה של המוטרדת.

הרקע העובדתי כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי

2. המערער, יליד 1957, רופא בבית החולים שבבעלות המדינה. בשנת 1998 מונה המערער למנהל מחלקה בבית החולים וכיהן בתפקיד זה בתקופה הרלוונטית להליך.
3. המשיבה, ילידת 1956, מזכירה רפואית. בשנת 1995 היא החלה את עבודתה בבית החולים שבו עבד המערער. מחודש 12/1999 ועד לחודש 2/2008 עבדה המשיבה כמזכירה רפואית במחלקה שניהל המערער ובכפיפות ישירה אליו.
4. כשנה לאחר תחילת עבודתם המשותפת החל המערער לשתף את המשיבה בפרטים מחייו האישיים, ובכלל זה ביחסיו עם רעייתו הראשונה. בהמשך החל המערער לחלוק עם המשיבה גם פרטים אינטימיים מחייו, לרבות פרטים הנוגעים ליחסי מין שקיים עם רעייתו הראשונה ועם נשים אחרות.
5. בחודש 3/2002 במהלך יום העבודה נכנסה המשיבה למשרדו של המערער ומצאה אותו בעיצומו של אקט מיני עם עובדת בית החולים מ'. מאז אירוע זה ועד עזיבת המשיבה את בית החולים ב-2/2008 שיתף המערער את המשיבה בפרטי פרטים מחיי המין שלו, שוחח עמה על נושאים מיניים וחשף אותה לתכנים מיניים על גבי צג המחשב, כמפורט להלן:

[א] המערער שאל את המשיבה על יחסי המין שלה עם בעלה.

[ב] המערער סיפר למשיבה כי הוא משתמש בכדורי ויאגרה על מנת לספק מינית את מ', ועל השפעת הוויאגרה על יחסי המין שקיים.

[ג] המערער הראה למשיבה במספר הזדמנויות תמונות ארוטיות וסרטונים קצרים בעלי אופי מיני על צג המחשב במשרדו. כמו כן, נהג המערער לספר בדיחות גסות בנוכחות המשיבה.

[ד] בשנת 2005 נסעו המערער והמשיבה לבקר בבית של רופאה במחלקה, לאחר שזו נפצעה בתאונת דרכים. בטרם נכנסו לדירתה של הרופאה אמר המערער למשיבה: "אשתי אמרה לי שאני יכול לבקר אותה, אבל אוי לי אם אני חוזר הביתה עם ריח של כוס גרוזיני".

[ה] בשנת 2007 לאחר שהמערער חזר מביקור בצרפת הוא סיפר למשיבה כי מ' ביקשה לצפות בו מקיים יחסי מין עם פרוצה.

[ו] בשלהי שנת 2007, בזמן השיפוץ במחלקה, במועד מדויק שאינו ידוע, סיפר המערער למשיבה שקיים יחסי מין ב"שלישייה" עם מ' ועובדת נוספת.

[ז] בשבוע הראשון של שנת 2008, או בסמוך לכך, לאחר מעבר למחלקה חדשה, עצר המערער את מעברה של המשיבה במשרד ושאל אותה אם היא זוכרת את האירוע במהלכו תפסה אותו באמצע עם מ' ושאל את התובעת: "תגידי, ראית? מה ראית?".

[ח] ב-2/2008 או בסמוך לכך סיפר המערער למשיבה כי קיים יחסי מין עם מ' בפריחת הכלניות ביד מרדכי ושאל את המשיבה אם היא בעצמה קיימה יחסי מין כאלה.

6. ביום 14.2.2008 קרא המערער למשיבה למשרדו, אולם היא מיאנה להיכנס. לאחר מספר ניסיונות של המערער לבקש מהמשיבה לבוא למשרדו, אמר לה: "היי תראי, מה עשית במחשב שלי? שמת את התמונה שלך במחשב שלי? בואי תראי". המשיבה ניגשה למשרדו, שם הראה לה המערער על צג מחשבו תמונה של קוף ואמר לה: "נכון שאת יפה? מה את אומרת?" (להלן: אירוע הקוף).

לאחר אירוע זה עזבה המשיבה את בית החולים ולא שבה אליו עוד.

7. ביום 20.2.2008 נפגשה המשיבה עם מנהל בית החולים דאז (להלן: מנהל ביה"ח). בפגישה סיפרה המשיבה למנהל ביה"ח "על התנהגות פוגענית מצד המערער בצורת בדיחות גסות, בדיחות אינטרנט עם רמיזות מיניות והתנהלות הגובלת בהטרדה מינית". מנהל ביה"ח הציע למשיבה לפנות בתלונה רשמית אל הממונה על מעמד האישה או לעבור מתפקידה למקום אחר בבית החולים. למחרת, ביום 21.2.2008, הודיעה המשיבה למנהל ביה"ח כי היא לא גיבשה החלטה לפי ש"המצב גרם לה לסערת רגשות" ולכן היא ביקשה עוד מספר ימים לתשובה.