פס"ד בהתנגדות לצוואה המדירה את ילדי המנוח מנישואיו הראשונים

מבוא

1. המנוח אלמוני ז"ל, הלך לעולמו ביום 00.4.2016 (להלן – "המנוח") והותיר אחריו צוואה מיום 15.1.2015 (להלן - "הצוואה"). ביום 2.6.16 הגישה אֵם המבקש לרשם לענייני ירושה בקשה למתן צו לקיום הצוואה. בעקבות הגשת ההתנגדות, הועברו הבקשות ההדדיות להכרעת בית המשפט.

    

2. בנו של המנוח, שעודנו קטין והוא המבקש בענייננו, הוא היורש היחיד של המנוח מתוקף צוואתו. אמו של הקטין, היא אלמנתו של המנוח, עותרת בשמו של הקטין למתן צו לקיום הצוואה (להלן – "המבקשת"). המתנגדת מס' 1 היא אשתו לשעבר של המנוח. השניים נפרדו טרם נישואיו השניים של המנוח למבקשת ובטרם ערך את צוואתו. המתנגדים מס' 7-2 הם ילדיו של המנוח מנישואיו הראשונים.

    

   הצוואה

3. צוואת המנוח בענייננו היא צוואה בפניי רשות אשר נערכה בהתאם להוראות סעיף 22 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן – "חוק הירושה"), בפני ועל ידי נוטריון, מר [...] ביום 15.1.2015 (להלן – "הנוטריון"). עותק מקורי של הצוואה הוגש לבית המשפט על ידי הנוטריון וסומן מב/2.

    

4. בצוואה מונה המנוח את חלקות המקרקעין המצויות בבעלותו, או מקרקעין שהוא "זכאי להיות רשום כבעלים", ועומד על ארבע חלקות מקרקעין. את זכויותיו אלה, לרבות כל זכות כספית, סוציאלית או אחרת הנתונה לו, ציווה המנוח באופן בלעדי לבנו הקטין. עוד ציווה המנוח כי עד לבגרותו של הקטין, אמו המבקשת תנהל בשמו ותחזיק עבורו בנאמנות את הרכוש והכספים שהוקנו לו בצוואה.

    

5. להבנת טענות הצדדים, נביא מלשונה של הצוואה:

    

   ב"הואיל" השני לצוואה הצהיר המנוח ש"הנני הבעלים ו/או זכאי להיות רשום כבעלים של חלק מהחלקות במקרקעין המצויים על אדמות [...] וכן [...] כדלקמן [...]"