כדי לקבוע מה נחשב לרכוש משותף שיחולק בין בני הזוג בית המשפט צריך להחליט מהו הרגע שבו הסתיימה השותפות הכלכלית. בדרך כלל זה קורה בגירושין אבל יש לכך גם חריגים.
בית המשפט למשפחה בתל-אביב הכריע לאחרונה בשאלה מהו "מועד הקרע" לצורך חלוקת הרכוש המשותף בין בני זוג שנפרדו אך טרם התגרשו בהתאם לחריג הקבוע בחוק יחסי ממון. לקביעה זו משמעות הרת גורל לעיתים, כיוון שכל עוד לא אירע "קרע" כל הזכויות והרכוש שצוברים בני הזוג נחשבים למשותפים.
במקרה הנוכחי הפערים בין עמדות בני הזוג היו אדירים: בעוד שהבעל טען כי הפרידה הסופית כבר הייתה ב-2009, אשתו טענה כי נפרדו רק 9 שנים לאחר מכן. השופטת איריס אילוטוביץ' סגל נטתה יותר לכיוונה.
בני הזוג נישאו ב-2005 והולידו שני ילדים. מתחילת הדרך התאפיינו היחסים במריבות וויכוחים, והחל מ-2013 יזם הבעל הליכים משפטיים רבים, כולל תביעת גירושין, אך חזר בו. זאת, עד שבמרס 2017 הגיש בקשה ליישוב סכסוך ולאחר מכן עזב את הבית סופית.
בשלב הנוכחי בית המשפט התבקש לתחום את תקופת הזוגיות כדי לסייע לבני הזוג במחלוקת על הרכוש המשותף. בעגה משפטית נדרשה השופטת איריס אילוטוביץ' סגל לקבוע מהו "המועד הקובע" – הרגע שבו בני הזוג נפרדו סופית וממנו אין להם יותר זכויות האחד ברכושה של האחרת.
כלים שבורים
יצוין שברירת המחדל בחוק יחסי ממון היא מועד הגירושים אך לצד זאת מופיע חריג שמאפשר להקדים את מועד הקרע אם בני הזוג הפרידו את חייהם הכלכליים לפני כן.
במקרה הזה בני הזוג הסכימו שצריכה להיות הכרעה לגבי מועד הקרע אף שטרם התגרשו אך היו חלוקים לגבי תקופת השיתוף הכלכלי.
הבעל טען כי השיתוף הסתיים ב-2009, כאשתו העבירה את תיק ההשקעות המשותף על שמה, ואילו האישה טענה כי השיתוף נגמר באוקטובר 2017, כשבעלה עזב את הבית. נציין כי לבעל אינטרס גדול בהקדמת מועד הקרע מאחר שהוא בעל הממון.
בהכרעתה הבהירה השופטת אילוטוביץ' סגל כי המעשה שביצעה האישה ב-2009 לא סתם את הגולל על הנישואים. בפועל, הבעל נשאר בבית והמשיך לפרנס את המשפחה. אמנם, הוא טען כי גר בחדר נפרד אך לשיטת השופטת זה לא מספיק.
השופטת ציינה כי "מועד הקרע" נקבע לפי נקודת הזמן שבה הייתה בין בני הזוג "שבירת כלים" סופית שאין ממנה דרך חזרה. במקרה הנוכחי, בני הזוג אמנם עברו משברים משמעותיים אלא שעד לאחרונה כולם הסתיימו בניסיונות לשיקום היחסים. כלומר, הקרעים אוחו פעם אחר פעם, עד לנקודת השבר האחרונה שאירעה כשהבעל הגיש את בקשת יישוב הסכסוך במרס 2017.
"שוכנעתי כי הצדדים המשיכו לגור תחת קורת גג אחת עד שהנתבע עזב את הבית, תוך שהנתבע דואג לכלל צורכי המשפחה לרבות לתובעת", כתבה. "הנתבע לא עשה כן כמי שהדבר נכפה עליו כגיגית או בהתאם לצו שיפוטי אלא מתוך אהבה ורצון אמיתי לדאוג לילדיו ולתובעת. בצד דאגתו הכלכלית לילדיו ולתובעת נהנה הנתבע מעצם ההוויה המשפחתית, מנסיעות הצדדים לחו"ל, קיום יחסי אישות וניהול התא המשפחתי כפי שהתנהל".
בהתאם לכך, השופטת קבעה כי הקרע העמוק והסופי שבו פסק השיתוף הרכוש בין הצדדים אירע במרס 2017. לא נפסקו הוצאות משפט.
- שמות באי הכוח לא צוינו בהחלטה
לקריאת פסק הדין תלה"מ 24326-09-17 פלונית נ' אלמוני לחץ כאן
עו"ד איליה וייסברג
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין